1

לפני כבוד השופט רפי כרמל

כבוד השופט כרמי מוסק

כבוד השופטת שירלי רנר

2

ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום לנוער בירושלים (כב' השופט שמואל הרבסט) מיום 20.5.14 בת"פ 27128-11-14.

          כללי

1.       המשיב הורשע על יסוד הודאתו ברכישת והחזקת נשק, ירי במקום מגורים וניסיון תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, והושתו עליו 12 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי, קנס והתחייבות להימנע מעבירה. הערעור מופנה כנגד קולת העונש.

2.       ואלה המעשים בהם הורשע המשיב: בתחילת חודש מאי 2014, רכש המשיב תת מקלע מאולתר, מחסנית ו - 20 כדורים מאדם בשכונת שועפאט בירושלים, תמורת 5,400 ₪, הסתירו בביתו וירה באוויר פעם אחת מהמרפסת. כמו כן, ביום 2.7.14, ידה המשיב עשר אבנים לערך לעבר כוחות הביטחון בשכונת שועפאט בירושלים.

          הערעור - טענות הצדדים

3.       המערערת טוענת כי עונשו של המשיב אינו הולם את חומרת מעשיו. לעמדתה, בית משפט קמא לא נתן משקל ראוי לערכים החברתיים שנפגעו, למידת הפגיעה בהם, לנסיבות ביצוע העבירות ולנזק הצפוי מביצוע העבירות. כמו כן, בגזר הדין לא ניתן ביטוי ראוי לתסקיר שירות המבחן ולהמלצותיו. באה הפניה לפוטנציאל המסוכנות הקם מעבירות נשק, העונש שהוטל על המשיב, הנוגע בשני אירועים שונים, כאשר לכל אחד מתחם נפרד, אינו הולם. במקרים אחרים הוטל עונש דומה על אחזקת נשק בלבד. קיים גם האירוע העוסק בחקירת שורטים ואין לחפוף בין שני האירועים.

3

          מנגד, ביקש הסנגור לדחות את הערעור. צוין כי האירוע השני עסק בניסיון תקיפת שוטרים. בית משפט קמא שקל את כל הנסיבות, לקולא ולחומרה, ולבסוף גזר עונש הולם לנסיבות האירוע ולעושה. הירי בוצע ממרפסת ביתו ולא במסגרת התפרעות. צוין כי אמו של המשיב חולה ומעצרו הוסיף על מחלתה. באה הפנייה למקרים דומים בהם הוטלו עונשים קלים יותר.

תסקיר שירות המבחן

4.       מתסקיר שירות המבחן שנערך בעניינו של המשיב עולה כי המשיב, יליד שנת 1994, כבן 21 שנים, ללא הרשעות קודמות, המנהל אורח חיים תקין, למעט שימוש בסם מסוג "חשיש". משפחתו של המשיב תוארה כנורמטיבית. המשיב מסר כי רכש את הנשק לצורך הגנה עצמית והגנה על משפחתו בשל סכסוך חמולות. באשר לעבירת ידוי האבנים, הסביר כי העבירה נעשתה על רקע רצח הנער אבו חדיר, לאחר שהשתתף בלווית הנער כשהוא רעול פנים. שירות המבחן התרשם כי המשיב ביצע את העבירות מתוך מניע אידאולוגי, הוא מבין את השלכות מעשיו ומקבל אחריות במובן של קבלת ענישה. הומלץ על ענישה מוחשית ומרתיעה של מאסר בפועל.

          דיון

4

5.       לזכות המשיב עומדת הודאתו במיוחס לו, קבלת האחריות על מעשיו, הבעת חרטה והעדר עבר פלילי. כמו כן, בתסקיר שירות המבחן תואר המשיב כבחור נורמטיבי, העובד לפרנסתו ומשתייך למשפחה יציבה ותומכת. לחובתו של המשיב נזקפת חומרת העבירות שביצע. המשיב רכש מאדם בשכונת שועפאט בירושלים תת מקלע מאולתר שיש בו כדי להמית. המשיב רכש את כלי הנשק על רקע סכסוך בין חמולות. בדין ציין בית משפט קמא בגזר הדין אין לראות בכך נסיבה מקלה כטענת הסנגור, שכן אין פותרים סכסוכים בשימוש בנשק. בנוסף, פוטנציאל הנזק שיש לכלי נשק מאולתר הינו גדול מאוד ואף עולה על זה הצפוי מכלי נשק שיוצר כדין. כמו כן, המשיב שילם עבור כלי הנשק סכום כסף נכבד של 5,400 ₪ ורכש גם מחסנית וכדורים המתאימים לירי מכלי נשק זה. המשיב אף עשה שימוש בנשק ובכדורים שרכש וירה בו ממרפסת ביתו הנמצא באזור מגורים. הנשק נתפס רק לאחר שהמשיב נעצר. באשר לאירוע השני, יידוי האבנים נעשה בסמוך להלווית הנער מחמד אבו חדיר, על רקע אידאולוגי ובתקופה בה סערה הארץ והעיר ירושלים בפרט. המשיב ידה כעשר אבנים במסגרת התקהלות עם אחרים שהיו רעולי פנים וידו אבנים לעבר כוחות הביטחון במהלך מילוי תפקידם, תוך גרימת סיכון לפגיעה של ממש במי מהם. חומרת העבירה של יידוי אבנים, הסיכון והנזק הטמונים בה, שכיחותה והקושי במניעתה ובאכיפת החוק בנושא זה - מחייבים השתת עונש ממשי והולם שיש בו גם כדי לממש את אינטרס ההרתעה. הגישה העונשית הראויה מחייבת סנקציה פלילית אפקטיבית כגורם חיוני באכיפת החוק והגנה על אינטרס הציבור. בית המשפט העליון התייחס לכך שהפסיקה נהגה בגישת ענישה מתונה עם צעירים שיידו אבנים, לנוכח גילם הצעיר, אך לא השיגה את מטרת ההרתעה המבוקשת, וכיום, משהתופעה נמשכת ונעשתה נפוצה, אין מנוס מכליאתם של המבצעים, גם אם צעירים הם (ר' בע"פ 1777/11 1871/11 פלוני נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו) (2011)). בנסיבות אלה, העונש הכולל שהוטל על המשיב הנו מקל מדי. לפיכך הערעור מתקבל באופן שעונש המאסר בפועל יעמוד על 16 חודשים. יתר רכיבי גזר הדין יעמדו בעינם.

ניתנה היום, כ"ט תמוז תשע"ה, 16 יולי 2015, במעמד ב"כ המערערת ב"כ המשיב והמשיב עצמו.