1

על המבקש נגזר ביום 25.3.2007 לשלם פיצוי למשיבה 2, זאת לאחר שהורשע בעבירה שעניינה בהפרת זכויות יוצרים. ככל הנראה לא שילם המבקש את הפיצוי ובהתאם הוא חויב ע"י המרכז לגבית קנסות ואגרות בתשלום פיצוי בתוספת ריבת פיגורים. המבקש פנה לבית משפט קמא בבקשה להפחית או לבטל את ריבית הפיגורים. פנייתו נדחתה. כעת הוא מבקש לערער על החלטות בית משפט קמא שדחו את בקשותיו אלו. המועד להגשת ערעור חלף, לטענתו, ביום 28.9.20. בהתאם מוגשת כעת בקשה להארכת מועד להגשת ערעור.

דין הבקשה להידחות ללא צורך בתגובת המשיבים. יצוין כי בהודעת הערעור נרשם כי המשיבה 2 היא "משיבה פורמלית". יובהר כי בהיות המשיבה 2 הגורם הזכאי לפיצוי היא בוודאי אינה בגדר של משיבה פורמאלית אלא משיבה מרכזית ומהותית. בכל מקרה, מאחר ותגובתה אינה נדרשת, ממילא אין לכך משמעות בשלב זה.

לא מצאתי מקום להאריך את המועד להגשת ערעור מאחר ולא הייתה כל מניעה להגיש ערעור במועד, עוד קודם ליום 28.9.20. בתי המשפט עבדו באופן רציף בכל הזמנים, לרבות בתקופות סגר, קיבלו ערעורים שהוגשו וטיפלו בהם. לא הייתה מניעה להגיש ערעור במועד.

2

מעבר לאמור - לערעור, כפי שהוגש, אין סיכוי של ממש להתקבל. פסק הדין לרבות החלטה על פיצוי המשיבה 2 חלוט. אין עוד מקום להתערב בפיצוי שנפסק. לא ברור מהנטען האם המערער מיצה את כל ההליכים במסגרת המרכז לגביית קנסות ואגרות בהתאם להוראות סעיף 5(ב) ו- (ג) לחוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, תשנ"ה-1995 , לרבות הליכי ערעור על החלטות רשם ההוצל"פ לעניין הליכי גביה של חובות בגין פיצוי מהסוג נשוא הליך זה, בהתאם להוראות סעיף 7(ו) לחוק זה. עוד עולה מההליך כי ככל הנראה לא הודע לנאמן שמונה למערער בהליכי פש"ר על חוב זה, על כל המשתמע מכך.

בהביאי בחשבון את התנהלות המערער לאורך שנים, כפי שהוא מתאר אותה, סבור אני כי סיכויי הערעור קלושים ובכל מקרה אין בטעמים שפירט כדי להצדיק הארכת מועד להגשת ערעור.

הבקשה להארכת מועד להגשת ערעור נדחית. בהתאם - הערעור ימחק.

המזכירות תשלח החלטה לב"כ הצדדים ולתיק בית שמפט קמא.

ניתנה היום, ח' חשוון תשפ"א, 26 אוקטובר 2020, בהעדר הצדדים.