1

מהות הערעור: ערר על גזר דינו של בית משפט השלום בבאר שבע (כב' השופט א' מאושר) מיום

3.4.2022 בת"פ 29909-01-22.

נוכחים:

המערער ובא-כוחו, עו"ד שלמי פצ'בסקי

ב"כ המשיבה, עו"ד אדווה ויצגן

פסק דין

המערער הורשע על פי הודאתו בעבירות של חבלה במזיד ברכב, לפי סעף 413 ה' בחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"); גניבה, לפי סעיף 384 בחוק העונשין; והיזק לרכוש במזיד, לפי סעיף 452 בחוק העונשין.

על פי המתואר בכתב האישום המתוקן, שהמערער הודה בעובדותיו, בתאריך 09.01.22 בסמוך לחצות, המערער השליך אבן על רכב חונה וניפץ את שמשתו האחורית. אחר כך הוא נכנס לרכב, חיטט בו ועזב את המקום. מיד לאחר מכן, המערער התקשר למשטרה ודיווח על מעשיו.

באישום השני והשלישי מתואר, שבתאריך 31.12.21 בסמוך לשעה 05:46 המערער עקר מסך תצוגה מלובי בנין באשדוד ולקח אותו, ובהמשך, באותו היום בסמוך לשעה 18:00, הוא שבר מצלמה הממוקמת בבניין אחר, עקר מסך תצוגה ולקח אותו. שווי כל אחד ממסכי התצוגה הינו 1,100 ₪ ושווי המצלמה 300 ₪.

2

בית המשפט עמד על הערכים המוגנים בעבירות שהמערער ביצע; על חומרתם; ועל מדיניות הענישה הנוהגת. קבע שיש לקבוע מתחם עונש נפרד לכל אחד מהמעשים. והעמיד את מתחם העונש ההולם לכל אחת מעבירות הגניבה וההיזק כנע ממאסר קצר בעבודות שירות ועד ל- 8 חודשי מאסר בפועל, ואת מתחם העונש לעבירת החבלה במזיד כנע ממאסר על תנאי ועד ל- 5 חודשי מאסר בפועל. אשר לעונש, בית המשפט שקל לחומרא את עברו הפלילי המכביד של המערער, ואת העובדה שהוא ביצע את העבירות בעוד שתלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי בר הפעלה, ולקולא ציין את הודאת המערער ואת נסיבותיו. ובסופם של דברים הטיל על המערער 6 חודשי מאסר בפועל והפעיל במצטבר 3 חודשי מאסר על תנאי- כך שסה"כ הטיל על המערער 9 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו; מאסרים על תנאי; פיצוי למתלוננים; והתחייבות. וכן הופעלה התחייבות ברת הפעלה.

מכאן הערעור.

ב"כ המערער טוען שהמערער דר רחוב. טוען שמיד לאחר שהמערער השליך את האבן על הרכב הוא התקשר למשטרה, ובעצם הרקע למעשה הוא רצונו להיעצר שיהיה לו מחסה. טוען כי באישומים הנוספים עבירת ההיזק לרכוש נבלעת בעבירת הגניבה. ומדובר בעבירת גניבה ברף נמוך, שבוצעה על רקע נסיבותיו הקשות של המערער. טוען שבית המשפט טעה בכך שקבע מתחמי עונש נפרדים לכל אחד מהאירועים וסטה לחומרה ממתחם העונש אליו עתרה התביעה בעצמה. וכן טעה באופן שבו הפעיל את המאסר על תנאי שהופעל. והוא מבקש להפחית משמעותית ברכיב המאסר.

ב"כ המשיבה מפנה לעברו הפלילי של המערער וטוענת שהמערער "עוסק בגניבות". טוענת שמעשי המערער הצדיקו את העונש שהוטל עליו, שאינו מחמיר אתו. ומבקשת לדחות את הערעור.

לאחר עיון בכלל המסמכים הנוגעים לענין ושמיעת טענות הצדדים, הגענו למסקנה כי יש להקל במידת מה בעונש המאסר של המערער.

כידוע, עונשו של נאשם מושפע מחומרת מעשה העבירה בנסיבותיו וממידת אשמו של הנאשם, תוך התחשבות בנסיבות אישיות ושיקולי שיקום.

3

המעשים עליהם המערער נותן את הדין מאופיינים בחומרה הנובעת מעצם הפגיעה ברכוש הזולת תוך ביצוע מעשה תוקפני, ומצדיקים כשלעצמם ענישה משמעותית. לצד זה, העובדה המצוינת באישום הראשון, לפיה מיד לאחר שהמערער השליך אבן על שמשת רכב חונה הוא התקשר למשטרה ודיווח על מעשהו, המוסברת ברצונו של המערער, שהוא דר רחוב, להיעצר בלילה חורפי קר כדי לקבל מיטה ומזון, שופכת אור על המעשה ומעמידה אותו בהקשרו הנכון, המאופיין במצוקה ודלות ולאו דוקא בעבריינות לשמה. ושני המעשים הנוספים, המתוארים באישום השני, בוצעו באותו לילה, והם דומים באופיים. ובנסיבות היה מקום להתייחס אליהם כאירוע עברייני אחד ולקבוע להם מתחם עונש הולם אחד.

לחובת המערער עבר פלילי עשיר, הוא ריצה עונשי מאסר רבים, ואת העבירות כאן הוא ביצע בעת שתלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי - ונתונים אלה פועלים לחובתו. ומנגד, העבירות בוצעו בדרך פשוטה וחסרת כל תחכום. לא נגרמה בהן פגיעה מעבר לנזק הרכושי, ולא היה בהן סיכון לנזק חמור יותר. והתמונה המצטיירת מבטאת בעיקר עליבות ואומללות. ונראה שנסיבות ביצוע העבירות ונתוני המערער ונסיבותיו, שיש ביניהם קשר, לא קיבלו ביטוי הולם בגזר הדין של בית המשפט קמא.

שקלול הנתונים והנסיבות הנוגעים לענין הביא אותנו למסקנה שיש לקצר במידת מה את תקופת המאסר הכוללת של המערער.

נוכח האמור, אנו מחליטים שהמערער ישא את תקופת המאסר על תנאי שהופעלה, מת.פ. 44270-06-19, בחופף לתקופת המאסר בפועל שהוטלה עליו, כך שתקופת המאסר הכוללת שלו תעמוד על 6 חודשים בניכוי ימי מעצרו.

יתר הוראות גזר הדין של בית המשפט קמא יעמדו בעינם.