1

בפניי ערעור על החלטותיו של בית משפט השלום בחדרה (כב' השופטת פ.ארגמן), בת"פ 755-01-15 מן התאריכים 14.7.19, 16.7.19 ו-17.7.19, בהן דחה בית משפט קמא את בקשותיו של המערער, שהוא כבן 42, לדחות את מועד התייצבותו לריצוי עונש המאסר בפועל שהוטל עליו.

המערער הורשע לפי הודאתו בבית משפט קמא בתיק זה ב-18 עבירות של אי הגשת דו"ח במועד לפי סעיף 117 (א)(6) של חוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975.

המערער צירף תיק נוסף, ת"פ 33215-07-14, של בית משפט השלום בחיפה, ובו הורשע המערער ב-16 עבירות של מסירת ידיעה לא נכונה או לא מדויקת בלא הסבר סביר לפי סעיף 117(א)(3) של חוק מסר ערך מוסף, התשל"ו-1975, ובנוסף הורשע המערער בעבירה אחת של הימנעות מלמסור ידיעה/מסמך/פנקס לאחר דרישה לפי סעיף 117(א)(1) של החוק הנ"ל.

בגזר-דינו המפורט והמנומק, מיום 18.4.19, פירט בית משפט קמא בהרחבה את טיעוניהם של הצדדים, לרבות כל הנסיבות הרלוונטיות ובכלל זה האישיות-משפחתיות של המערער לאחר שגם הונח בפניו תסקיר שירות המבחן, וכמו כן מסמכים רפואיים לגבי מצבו הנפשי של המערער.

בית משפט קמא דן את המערער ל-9 חודשי מאסר בפועל, לרבות מאסר מותנה בן 6 חודשים ותשלום קנס בסך 10,000 ₪.

2

בפני בית משפט קמא, עתר סנגורו של המערער לעיכוב ביצוע תחילת ריצוי עונש המאסר לפרק זמן של 4 חודשים, בנימוק שביום 6.5.19 מתחיל חודש הרמדאן, וכמו כן משום שבתו של המערער אמורה להתארס בחודש יולי. בית משפט קמא קבע שעל המערער להתייצב לרישוי עונש המאסר בפועל ביום 16.6.19.

ביום 14.6.19 פנה הסנגור לבית משפט קמא וציין כי המערער אמור להתייצב למאסרו ביום 16.6.19, ואולם ביום 11.6.19 אושפז המערער בבית החולים לבריאות הנפש "שער מנשה", שרוי במצב דכאוני וזקוק להמשך אשפוז, ובית משפט קמא נעתר לבקשה והורה למערער להתייצב למאסרו ביום 14.7.19.

ביום בו אמור היה המערער להתייצב למאסרו הנדחה (14.7.19), הוגשה בקשה נוספת של הסנגור, בו צוין כי המערער מאושפז בבית החולים האנגלי בנצרת במחלקה פסיכיאטריה למבוגרים מאז 11.7.19. בית משפט קמא דחה את הבקשה בציינו שמספר ימים בטרם על המערער להתייצב לריצוי המאסר, הוא מתאשפז, ולפיכך דחה בית משפט קמא את הבקשה וקבע שבמידת הצורך יוכל המערער לקבל טיפול במסגרת שב"ס.

בקשותיו הנוספות של הסנגור באותו עניין מיום 16.7.19 ומיום 17.7.19 נדחו אף הן.

הסנגור הגיש את ערעורו לבית משפט זה, לרבות בקשה לעיכוב ביצוע גזר הדין.

כב' הנשיא ר.שפירא דחה את הבקשה לעיכוב ביצוע גזר הדין בציינו כי המערער לא התייצב לריצוי המאסר במועד שנקבע (14.7.19), ואף במועד בו הוגשה בקשת עיכוב הביצוע (18.7.19) התברר באמצעות שב"ס שהמערער טרם התייצב לריצוי מאסרו ועושה דין לעצמו.

לפיכך, נדחתה, כאמור, הבקשה לעיכוב ביצוע גזר הדין, והסנגור התבקש להבהיר מדוע לא יורה בית המשפט על מחיקת הערעור, נוכח האיחור בהגשתו, שהרי גזר הדין ניתן עוד ביום 18.4.19.

בהודעת הבהרה שהגיש הסנגור, הוא ציין כי הערעור שהוגש מוגבל אך ורק להחלטותיו של בית משפט קמא אשר דחה את הבקשה לתחילת ריצוי המאסר בפועל, ולעניין זה בלבד, כשהבקשה היא שבית המשפט יאפשר למערער להתייצב לריצוי עונש המאסר בפועל עד 15.9.19, נוכח מצבו הרפואי של המערער אשר טרם שוחרר מן המחלקה לפסיכיאטריה שבבית החולים האנגלי בנצרת.

3

התבקשה תגובת המשיבה אשר הפנתה לכך שבטיעון לעונש מיום 18.4.19, טען אז הסנגור שמצבו הנפשי של המערער תקין וכן ציין: "כעת מצבו הרפואי של הנאשם השתפר. אין צורך בהמשך טיפול".

עוד נטען על ידי ב"כ המשיבה, כי לפי הממצאים הרפואיים ולפי טענות המערער בדיונים האחרונים, מצבו הנפשי של המערער אשר כלל בין היתר, דיכאון, מצב רוח ירוד וחרדות אינו נובע מגזר הדין, אלא הוא פועל יוצא של מצב נפשי שמלווה את המערער מזה שנים רבות, ולכן אין המשיבה משנה מעמדתה נוכח המסמכים הרפואיים האחרונים שהוצגו, והיא סבורה שאין מקום לדחיות נוספות והגיעה העת שהמערער ירצה את עונשו.

בדיון שהתקיים בפניי היום, הציג הסנגור אישור של בית החולים האנגלי בנצרת, נושא תאריך 30.7.19, ולפי האמור בו המערער עדיין מאושפז במחלקת הפסיכיאטריה למבוגרים מאז 11.7.19. יצוין כי למעט האישור בדבר השהייה בבית חולים, לא צירף הסנגור סיכום רפואי שממנו ניתן היה להבין מה מצבו של המערער כיום.

לטענת הסנגור, משיחתו עם הרופא המטפל, עלה שהמערער יהא זקוק לעוד 40-50 ימי אשפוז שבהם יטופל.

כמו-כן, הפנה הסנגור למסמכים הרפואיים הקודמים, ובכלל זה סיכום האשפוז לתקופה 11.6.19 עד 18.6.19 מבית החולים "שער מנשה", שם צוין, בין היתר, כי נראה שהמערער תכנן מעשה התאבדות.

ב"כ המשיבה לא חלק בטיעונו על-כך שיש למערער בעיה נפשית, אך ציין שאין המדובר בבעיה מן הזמן האחרון, אלא מצב שנמשך מזה שנים, והוסיף כי מדובר לטענתו ב-"נאשם בעייתי, שלא פעם נמנע מלהתייצב" (בין היתר ציין ב"כ המשיבה שההליך המשפטי נפתח לראשונה כנגד המערער עוד בשנת 2011, אלא שהיה צורך להתלותו והוא נפתח מחדש בשנת 2015), ולפיכך עתר ב"כ המשיבה לדחיית הבקשה.

לאחר שנתתי דעתי לגזר-דינו של בית משפט קמא, מיום 18.4.19, תסקיר שירות המבחן, המסמכים הרפואיים השונים, ההחלטות הקודמות שניתנו עד כה בכל הנוגע למועד ההתייצבות של המערער לריצוי מאסרו, וטיעוניהם של ב"כ שני הצדדים, בכתב ובעל פה, החלטתי, במידה רבה לפנים משורת הדין, ללכת כברת דרך לקראת המערער, ולפיכך אני מקבל את הערעור חלקית וקובע, שעל המערער להתייצב בבית המעצר קישון, כשברשותו תעודת זהות או דרכון, לריצוי עונש המאסר בפועל שהוטל עליו בהתאם לגזר-דינו של בית משפט קמא מיום 18.4.19, ועליו לעשות כן ביום ראשון, 25.8.19, בשעה 10:00 בבוקר.

4

על המערער לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שב"ס, טלפונים: 08-9787377, 08-9787336.

עוד רואה אני לנכון להבהיר ולהדגיש שלא יהא מקום לדחיות נוספות כלשהן.

כמו-כן, אני מבהיר שככל שהמערער יזדקק, לאחר תאריך 25.8.19, לטיפול רפואי בתחום הנפשי, יוכל הוא לקבל שירות זה במסגרת מב"ן (מרכז בריאות הנפש) הממוקם בבית הסוהר מג"ן, וערוך לטיפול באסירים הסובלים מבעיה נפשית כזו או אחרת.

אני מורה בזאת לסנגור, עו"ד חאלד ושאחי, להמציא בדחיפות לשב"ס (מחלקת האסיר) את כל המסמכים הרלוונטיים בעניינו של המערער, לרבות הסיכומים הרפואיים למיניהם, על-מנת ששב"ס יהא מודע למצבו של המערער ועל מנת שניתן יהיה להעניק למערער את הטיפול הרפואי והנפשי, ככל שיזדקק לו.

ניתן היום, כ"ח תמוז תשע"ט, 31 יולי 2019, במעמד הנוכחים.

למזכירות בית המשפט:

1.         יש להנפיק פקודת מאסר עדכנית בהתאם לאמור בהחלטתי זו.

2.         יש להמציא בהקדם העתק החלטה זו לשב"ס (מחלקת האסיר), ולהפנות את תשומת הלב לבעיה הנפשית שממנה סובל המערער.

3.         יש לבטל את התאריך שנקבע לדיון בערעור (12.9.19) ויש לסגור את תיק הערעור.