1

לאחר בחינת נימוקי הבקשה ועמדת המשיבה שוכנעתי כי דין הבקשה להידחות.

פסק הדין בערעור שהגיש המבקש ניתן ביום 15.6.21.

באותו מעמד נעתרנו לבקשה ובאופן חריג אפשרנו למבקש להתייצב לריצוי מאסרו ביום 15.11.21, כלומר חמישה חודשים לאחר שנדחה ערעורו וזאת רק בשל הנסיבות האישיות, שהעלה המבקש הנוגעות למצבה הרפואי של אשתו וחתונת ביתו.

כיום מבקש המערער לדחות שוב את ריצוי המאסר בשלושה חודשים בשל נימוקים הקשורים במצבה הרפואי של אמו (שעתידה לעבור ניתוח בחודש פברואר בשנה הבאה), בשל חתונת בתו ובדיקות שהוא עתיד לעבור בדצמבר, שלא פורטו כדבעי וגם לא הוסבר מה הדחיפות לבצען או ההכרח לקיימן בעת שהמבקש מצוי מחוץ לכתלי בית הסוהר.

המשיבה התנגדה לבקשה. בתגובתה פרטה באריכות את השתלשלות העניינים והדחיות הרבות בניהול ההליך, כבר משלב הדיון בבית המשפט קמא.

2

לאחר שקילת מכלול הנתונים אני סבורה כי אין עילה מספקת לדחייה נוספת של מועד ההתייצבות לריצוי המאסר.

המבקש יתייצב לריצוי המאסר במועד שנקבע בעבר.

ניתנה היום, כ"א חשוון תשפ"ב, 27 אוקטובר 2021, בהעדר הצדדים.