1

נוכחים:

המערער ובא-כוחו, עו"ד אוהד סלמי

המשיבים 2 ו - 3 בעצמם

ב"כ המשיבה 1, עו"ד מורן גז

לפנינו ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום באר-שבע (כב' השופט רון סולקין) בת.פ. 26603-05-18, מתאריך 08.09.20, במסגרתו הוטלו על המערער 12 חודשי מאסר בפועל; 12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים מיום שחרורו מהמאסר, שלא יעבור עבירה שהיא פשע בניגוד לפרק ט' סימנים ג-ד בחוק העונשין; 6 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים מיום שחרורו מהמאסר, שלא יעבור עבירה שהיא עוון בניגוד לפרק ט' סימנים ג-ד בחוק העונשין; פיצויים בסך 5,000 ₪ ו- 3,500 ₪ לנפגעי העבירה; וקנס בסך 4,500 ₪.

המערער הורשע, על פי הודאתו, בעבירות של תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות והפרעה לשוטר במילוי תפקידו, לפי סעיפים 274(1) ו- (3), ו- 275 בחוק העונשין התשל"ז-1977.

2

על פי עובדות כתב האישום בהן הודה המערער, בתאריך 05.05.18 בסביבות השעה 05:45, נהג שתוי התנגש בחוזקה במעקה בטיחות במדרכה סמוך לכיכר המתנ"ס ברהט. חבריו של אותו נהג הגיעו למקום כדי לסייע לו להזיז את הרכב, וגם המערער הגיע למקום יחד עם אחרים. בסמוך לכך, התקבל במשטרה דיווח על האירוע ושני שוטרים הגיעו למקום בניידת משטרתית. אחד השוטרים החל לתעד את הזירה בטלפון שלו והנהג ואדם נוסף התקרבו אליו במהירות כדי למנוע ממנו לצלם. הנהג דחף את השוטר וניסה לקחת ממנו את הטלפון, ואז המערער התקרב לעבר השוטר בריצה, דחף אותו, הסתובב אל עבר השוטר השני, סטר לו בפניו, וניסה לקחת ממנו את הטלפון ולמנוע ממנו לתעד את המתרחש. אחד השוטרים ניסה לתפוס את המערער אולם הוא התחמק ממנו בסיוע אחרים שהיו במקום. בהמשך, המערער וכעשרה אנשים אחרים תקפו בצוותא את השוטרים, כשחלק מהם מסייעים לאחרים להימלט מידיהם, והפריעו לשוטרים לעצור את האנשים שהם ניסו לעצור. בשלב מסוים נהג הרכב החל לברוח מהמקום והשוטרים רדפו אחריו, והמערער יחד עם האחרים רצו גם הם לכיוון וחלק מהם ניסו למנוע את מעצרו של הנהג. השוטרים חששו לחייהם וירו ירי אזהרה באוויר ורק לאחר שירו מספר יריות חדלו המערער והאחרים לתקוף את השוטרים והנהג חדל מנסיונו לברוח מהם. שוטרים אחרים שהוזעקו למקום עצרו את המערער וכמה אחרים.

שירות המבחן ערך תסקיר על המערער ממנו עולה כי המערער בן 24, רווק. נעדר עבר פלילי. סיים 12 שנות לימוד בהצטיינות בבית ספר "מחנה נתן". בעל תעודת בגרות מלאה. שירת שירות צבאי מלא כלוחם בגדוד הסיור הבדואי וחתם לחצי שנה נוספת. בסיום שירותו החל ללמוד במכללת ספיר על מנת להתקבל ללימודי הנהלת חשבונות. למד במשך 7 חודשים עד למעצרו. לפני גיוסו לצבא התנסה בסמים אך לא המשיך בצריכתם. לא הגיע לבדיקות שתן אליהן הוזמן. נוהג לצרוך אלכוהול במפגשים חברתיים. אשר לעבירה, המערער מודה בביצועה. ציין כי התנהגותו באירוע העבירה אינה אופיינית לו. שירות המבחן סקר את גורמי הסיכוי והסיכון של המערער. ציין כי המערער התקשה לבחון באופן ביקורתי את התנהגותו בעבירה ואת חלקיו האלימים. ועל אף שהביע רצון להשתלב בטיפול, לא הגיע לבדיקות שתן אליהן הוזמן. בסופו של דבר שירות המבחן נמנע מלתת המלצה טיפולית על המערער והמליץ להטיל עליו ענישה הרתעתית שתתבטא במאסר בעבודות שירות ומאסר על תנאי.

בית המשפט קמא עמד על חומרת העבירות; על הערכים המוגנים ועל מידת הפגיעה בהם; על מדיניות הענישה; ועל נסיבות ביצוע העבירות; וקבע כי מתחם העונש ההולם נע בין 12 ל- 24 חודשי מאסר בפועל. בקביעת עונשו של המערער נשקלו לקולא נסיבותיו של המערער, העובדה כי הוא נעדר עבר פלילי, תלמיד מצטיין, אשר שירת שירות צבאי מלא, ושואף לקיום אורח חיים נורמטיבי. ולחומרא נשקלו התרשמות שירות המבחן מהמערער ונתונים נוספים העולים מהתסקיר, ונקבע כי יש להעמיד את עונשו של המערער בצד הנמוך של המתחם. והטיל על המערער את העונשים המפורטים מעלה.

מכאן הערעור.

ב"כ המערער טוען, כי מתחם העונש ההולם שבית המשפט קבע חמור יתר על המידה ושחלקו העליון של מתחם העונש ההולם צריך לעמוד על מאסר על תנאי. וטוען, שהעונש שהוטל על המערער חמור יתר על המידה ואינו מתחשב בנסיבותיו האישיות של המערער ובנתוניו החיוביים. הסנגור מפנה לנתוני המערער המוזכרים בתסקיר ולהמלצת שירות המבחן להטיל על המערער מאסר בעבודת שירות, וטוען שהיה על בית המשפט לאמץ את המלצת שירות המבחן. לטענתו, במקרים דומים ואף חמורים יותר בתי משפט הטילו עונשים קלים יותר מזה שהוטל על המערער. הוא מוסיף וטוען כי לא היה מקום להטיל על המערער רכיב של פיצוי, ומכל מקום לא בגובה שבית המשפט פסק, ולא היה מקום לחייב את המערער בתשלום קנס. עתר לקבל את הערעור, לבטל את עונשי המאסר בפועל והקנס, להתערב בסכומי הפיצוי שנקבעו, ולהטיל על המערער עונש בגדר מתחם העונש ההולם שהגנה טוענת לו.

3

ב"כ המשיבה הגישה גזר דין שניתן נגד המערער לאחר סיום משפטו מושא הערעור, בו הוא נדון על איומים כלפי מפקד תחנת משטרת רהט. היא ציינה את חומרת המקרה, במהלכו השוטרים הותקפו על ידי עשרה אנשים ונאלצו לבצע ירי אזהרה. וטענה שחלקו של המערער באירוע היה גדול. עוד ציינה, שהמערער אמנם ביטא רצון להשתלב בטיפול אולם בפועל הוא לא עשה את הנדרש לשם כך. וביקשה לא להתערב בעונשו של המערער.

כל אחד משני השוטרים המשיבים התייחס להיבט מסוים של האירוע וביקש לדחות את הערעור על הפיצוי שנקבע.

קראנו את הודעת הערעור, את תסקיר שירות המבחן על המערער, את פרוטוקולי הדיונים ואת פסק דינו של בית המשפט קמא, ושמענו את טיעוני הצדדים ובאנו למסקנה כי יש להתערב במידת מה בגזר דינו של בית המשפט קמא.

האירוע בו המערער השתתף, חמור מאוד. תקיפת שוטרים, בחבורה, על מנת למנוע מהם לבצע את תפקידם, עד כדי העמדתם בסכנה, שהביאה אותם לבצע ירי אזהרה, הינה מעשה בוטה וקיצוני של פריעת חוק וסדר אל מול גורמי האכיפה עצמם.

ההיענות להוראות גורמי האכיפה המוסמכים היא הבסיס לקיומו של סדר ציבורי בחברה דמוקרטית. מצב בו אזרחים מהינים לתקוף שוטרים על עצם מילוי תפקידם הוא בלתי נסבל, ודורש שינוי תודעתי תוך שימוש בכל הכלים העומדים לרשות החברה.

ההליכים הפליליים והענישה במסגרתם הם כלים חשובים להעברת מסר המוקיע מעשים פסולים, וליצירת הרתעה מפני עשייתם.

העונש הקבוע לצד עבירת תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות הינו 5 שנות מאסר, והעונש הקבוע לעבירת הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו הינו 3 שנות מאסר. בעבירות אלה קיימים עונשי מאסר מזעריים של 3 חודשים ושל שבועיים, בהתאמה.

המערער הגיע ביוזמתו אל השוטרים, מבלי שקודם לכן היה להם מגע כלשהו אתו, והוא הראשון מבין המשתתפים באירוע שתקף את השוטרים. התקיפה שלו התבטאה בין היתר בסטירה על פניו של אחד השוטרים, דבר המבטא, מעבר לאלימות שבו, גם עזות מצח רבה ואי מורא חוק.

נתוניו של המערער טובים. הוא גדל בבית תומך, סיים 12 שנות לימוד בהצטיינות, שירת שירות צבאי מלא וסיים מכינה לקראת לימודי תעודה. אולם כל אלה לא מנעו בעדו מלהתנהג בצורה הפרועה והחמורה בה התנהג. כשמוסיפים לכך את הימנעותו מהגעה לבדיקות למסירת דגימות שתן לבדיקת הימצאות שרידי סם וסירובו הלכה למעשה להשתלב בטיפול במסגרת שירות המבחן, מקבלים תמונה מדאיגה, הרחוקה מזו שניתן היה לצפות לה.

4

מבלי לקבוע מסמרות באשר לגדריו המדויקים של מתחם העונש ההולם במקרה זה, נאמר שמתחם העונש ההולם שנקבע בבית המשפט קמא איננו חורג בצורה בולטת מהמתחמים שנקבעו במקרים דומים. וממילא ערכאת הערעור מתמקדת בעיקר בבחינת העונש עצמו.

נתוני החומרה שצוינו עד כה, מצדיקים הטלת מאסר בפועל, מאחורי הסורגים, לתקופה משמעותית,

אולם נראה לנו שבהתחשב בגילו של המערער, בתפקודו עד כה במסגרות חייו השונות, בעובדה שזהו מאסרו הראשון, ובסיכויי שיקומו, יש להקל במידת מה בתקופת מאסרו ולהעמידה על 9 חודשי מאסר בפועל, בכלא.

אשר לפיצוי ולקנס. אכן, כפי שציין בית המשפט קמא, יש למעט בקביעת פיצוי כספי לאנשי משטרה שנפגעו באירועים שהתרחשו בעת ביצוע תפקידם, בין היתר כדי להמחיש שהערך המוגן העיקרי בעבירות נגד שוטרים מתייחס למתן האפשרות לשוטרים למלא את תפקידם, וממילא הפגיעה בערך זה איננה מתמקדת באדם הפרטי הממלא תפקיד של שוטר, אלא ב"שוטר" בכובעו הציבורי. גישה זו מקנה לדיווחים של השוטרים מימד אובייקטיבי יותר ביחס לאירועים עליהם הם מדווחים ותורמת לניטרול השפעה אפשרית של אופציית הפיצוי על אופן הדיווח. ובכל זאת, במקרים מתאימים אין מניעה לקבוע פיצוי אישי לשוטרים.

נוכח נסיבות המקרה, הסכנה שנשקפה לשוטרים, והאופן בה התבטאה תקיפת המערער כלפי כל אחד משני השוטרים, היתה הצדקה לחייב את המערער בפיצוי בו חוייב.

קנס כספי הוא אחד מרכיבי הענישה הקיימים במשפט הפלילי. הוא נבחן כשלעצמו וכחלק ממכלול רכיבי הענישה שהוטלו במקרה נתון. כאן, הקנס שהוטל על המערער איננו גבוה במיוחד ויש בו כדי לתרום למסר החומרה ולהרתעה.

סוף דבר, עונש המאסר בפועל של המערער יעמוד על 9 חודשים, מאחורי סורג ובריח, בניכוי תקופת מעצרו. יתר רכיבי הענישה שנקבעו בגזר דינו של בית המשפט קמא יעמדו בעינם.

על המערער להתייצב ביום 2/12/2020 בשעה 08:00 בכלא דקל או בכלא אחר, לפי הוראת שב"ס.

כל תנאי השחרור הקבועים למערער, כולל ההפקדה הכספית שהוא הפקיד לצורך עיכוב הביצוע של עונש המאסר, יעמדו בעינם עד להתייצבותו לנשיאת מאסרו.