1

ביום 1.11.2018 התקיים דיון בערעור. בסיומו הורנו לשירות המבחן להתייחס לטענות שהועלו בדיון וקבענו את שימוע פסק הדין ליום 22.11.18. עוד הורנו כי ביצוע המאסר שנגזר בבית משפט קמא יעוכב עד ליום 22.11.18, מועד שימוע פסק הדין.

שירות המבחן העביר את התייחסותו לטענות המערער, כפי שהורה בית המשפט. פסק הדין הוכן לשימוע במועד, כפי שהוחלט.

המערער וב"כ לא התייצבו לדיון ביום 22.11.18. בנסיבות אלו דחינו את מועד שימוע פסק הדין ליום 20.12.18. עוד הוצא צו להבאת המערער לבית המשפט. יוער עוד כי בהעדרו של המערער ממילא לא הוארך עיכוב ביצוע המאסר במובן זה שעיכוב הביצוע הסתיים ביום 22.11.18.

כעת מגיש בא כוחו בקשה לביטול צו ההבאה מאחר ולטענתו לא התייצב המערער וגם הוא עקב טעות, זאת הגם שההחלטה על מועד שימוע פסק הדין ניתנה במעמד הצדדים. בנוסף צירף מסמכים בנוגע להליכי הטיפול במערער, שניים מהם מהתקופה שקדמה למכתב האחרון שהגיש שירות המבחן והשלישי מאוחר יותר. שלושת המסמכים מוגשים כדי לבסס את טענת המערער בדבר הצידוק בהותרתו במסגרת שיקומית. בצד הגשת המסמכים מטיח ב"כ המערער טענות שונות בשירות המבחן.

2

לא מצאתי מקום להיעתר לבקשה. כפי שצוין, עיכוב ביצוע המאסר פקע. המערער לא התייצב לדיון במועד שנקבע בנוכחותו. למעשה הוא אמור להיות כעת בגדר של אסיר, בכפוף לתוצאות פסק דינו של ההרכב. בנסיבות אלו אין מקום לבטל את צו ההבאה.

לא ראיתי לנכון להתייחס בשלב זה למסמכים שצורפו לבקשה, ושאינם מוגשים לבית המשפט בהליך ראוי בהתאם לחוק.

בסיכומו של דבר, לעת הזאת קבוע שימוע פסק הדין ליום 20.12.18 שעה 09:00, והכל בהתאם למפורט בהחלטה מיום 22.11.18.

לשלוח לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, י' טבת תשע"ט, 18 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.