1

2

ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת חנה מרים לומפ) מיום 11.5.15 בת"פ 1408-07-14.

            כללי

1.         המערער הורשע על יסוד הודאתו בהטרדה באמצעות מתקן בזק, בהפרת צו בימ"ש שנועד להגן על אדם, בפגיעה בפרטיות - בילוש או הטרדה אחרת, ובהפרת הוראה חוקית (שתי עבירות), ונגזרו עליו 3 חודשי מאסר על תנאי, של"צ ופיצוי למתלוננת. הערעור מופנה כנגד הרשעת המערער.

2.         ואלה המעשים: בתקופה שבין חודש אוקטובר 2012 לחודש ינואר 2013, הפר המערער צו בית משפט אשר אסר עליו להטריד את המתלוננת שהחליטה לסיים את הקשר עמו, יצר עמה קשר באמצעות מסרונים לטלפון הנייד, שליחת הודעות לדוא"ל שלה ומסירת מכתב שכתב לביתה.

            הערעור - טענות הצדדים

3

3.         סנגורו של המערער טען כי אין להרשיע את המערער, ויש מקום לאמץ בעניינו את המלצת שירות המבחן. נטען כי המערער היה כבן 31 בזמן ביצוע העבירות, נעדר עבר פלילי ולהתנהגותו לא נלוותה אלימות פיסית או מילולית, הן לפני שהמתלוננת החליטה על סיום הקשר עמו, שבא על רקע גילויה את מוצאו, והן לאחר מכן. כמו כן, מאז לא נפתחו נגדו תיקים נוספים. הודגש כי המערער נטל אחריות מלאה על מעשיו, הביע חרטה וכיום הוא מאורס לבת זוג חדשה וממקד מאמציו בבניית התא המשפחתי עמה. נטען כי המערער פעל מתוך מחשבה כנה כי קיים סיכוי אמיתי שמעשיו יובילו את המתלוננת לחזור להתגורר עמו ובוצעו על רקע אהבתו אליה, ושלא תוך כדי יצירת מגע פיסי ביניהם או פגישה עמה. למערער תואר ראשון בלימודי הנדסת מחשבים ונטען כי הרשעתו תפגע באופן ממשי בעיסוקו, שכן למרות שכיום הוא עובד כאנימטור עצמאי, הוא בתחילת דרכו המקצועית ואין לשלול כי בעתיד יאלץ לעבוד כשכיר. הסנגור הטעים כי מדובר במקרה גבולי שנסיבותיו מאפשרות ומצדיקות להימנע מהרשעה.

4.         המשיבה טענה, מנגד, כי יש לדחות את הערעור. לטענתה, הכלל הוא כי הימנעות מהרשעה ויעשה כן במקרים חריגים, בהם הוכח כי ההרשעה יכולה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם. בענין זה חובה להוכיח נזק מוחשי וקונקרטי ודבר זה לא נעשה. בנוסף, אין הצדקה להתערבות ערכאת הערעור בפסק דינו של בית משפט קמא. כמו כן, יש לזכור כי התנהלות המערער הובילה את המתלוננת להוציא נגדו צו הרחקה, שלא היה בו כדי להביא את המערער לחדול ממעשיו.

תסקיר שירות המבחן

5.         מתסקיר שירות המבחן שנערך בעניינו של המערער עולה כי המערער, כבן 33 שנים, ללא עבר פלילי, מאורס ועובד באופן עצמאי כאנימטור מזה 9 שנים. המערער נטל אחריות מלאה על מעשיו אשר נבעו מהנחה מוטעית של המערער לפיה סבר כי אם ימשיך לחזר אחר המתלוננת, היא תשוב לחיות עמו. המערער הביע חרטה על מעשיו. המתלוננת אישרה לשירות המבחן כי מעת הגשת התלונה, המערער לא יצר עמה קשר ואף לא התייחס אליה במקרה של פגישה אקראית. שירות המבחן התרשם כי מדובר באדם נורמטיבי שגדל במשפחה נורמטיבית, אך קווי אישיותו מהווים גורמי סיכון להישנות מעורבות עבריינית. הומלץ להימנע מהרשעתו ולהטיל עליו של"צ. המערער סרב להצעת שירות המבחן להשתלב בהליך טיפולי, ולפיכך לא ניתנה המלצה להטיל עליו צו מבחן.

דיון

4

6.         לזכות המערער עומדת הודאתו במיוחס לו, שהביאה לחסכון בזמן שיפוטי ולייעול ההליכים, העדר עבר פלילי, העובדה שנטל אחריות מלאה על מעשיו, החרטה הכנה שהביע, וכי ברקע למעשיו היתה בליבו אמונה כנה כי יצליח להחזיר את המתלוננת לקשר עמו. מבלי להפחית מחומרת המעשים שביצע המערער, שפגעו בפרטיותה של המתלוננת ובזכותה לשקט ולביטחון אישי, המערער לא פעל באלימות, לא נקט בלשון איומים ואף לא יצר מגע פיזי עם המתלוננת או עימות חזיתי, למעט הפעם בה הביא לה מכתב אהבה לביתה, אך גם במעמד זה לא פעל מעבר לכך. לכך יש לצרף היות המערער אדם נורמטיבי. לאור אלה, אף בית משפט קמא ציין בהחלטתו כי מדובר במקרה גבולי. בנסיבות חריגות אלה ניתן לבטל הרשעת המערער וכך אנו מורים. המאסר המותנה מבוטל.

יתר חלקי גזר הדין יעמדו בעינם.

ניתן היום, י"ז טבת תשע"ו, 29 דצמבר 2015, במעמד ב"כ המערער, המערער וב"כ המשיבה.