1

ביום 16/9/18 ניתן פסק דין בערעור שהגיש המבקש על חומרת עונשו. במסגרת פסק הדין קיבלנו הסדר שהושג בין הצדדים, שלפיו עונש המאסר בפועל, בן 6 החודשים שהוטל על המבקש בגזר דינו של בית המשפט קמא, ירוצה כולו בחופף לעונש המאסר שהוטל עליו בהליך מקביל (ע"פ (חיפה) 61157-01-18, שם הוא נדון ל - 8 חודשי מאסר).

ביום 6/12/18 הגיש ב"כ המבקש בקשה למתן הוראות, המהווה למעשה בקשה לתיקון פסק הדין, במסגרתה עתר ליתן הוראות בכל הנוגע לניכוי ימי מעצרו של המבקש. על פי הנטען בבקשה, המבקש היה עצור במשך 5 ימים במסגרת הליך זה ואין בגזר דינו של בית משפט קמא או בפסק דינו של בית משפט זה כל התייחסות לניכוי הימים מתקופת המאסר.

ב"כ המשיבה התנגדה לבקשה, הגם שהסכימה לניכוי הימים מתקופת המאסר שהוטלה בבית המשפט קמא, אך לא מתקופת המאסר הכוללת.

2

נודה כי לא ברורה לנו מהי תכלית הבקשה. ממילא מרצה המבקש את תקופת המאסר שהוטלה עליו בחופף ל - 8 חודשי מאסר בפועל שהוטלו עליו בהליך מקביל, שעניינו עבירות זהות שביצע בעת שהמתין לגזר דינו בהליך הנוכחי , כך שניכוי ימי המעצר לא יביא לקיצור תקופת המאסר בפועל.

כך או כך, פסק הדין הוא חלוט. אין המדובר בהשמטה מקרית או בטעות קולמוס, לכן לא ניתן להיעתר לבקשה. נוסיף כי סוגיית ניכוי ימי המעצר כלל לא הועלתה במסגרת הערעור שהיה לפנינו, כך שלא עמדה להכרעתנו.

מכל האמור, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ח' טבת תשע"ט, 16 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.