1

פסק דין

המערער הודה כי בשנים 2014-2015 הוא היה מנהלה הפעיל של חברת ש.ג. תלמים בניה ושיפוצים בע"מ, שהיא "עוסק מורשה" לענין חוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 המחויבת בהגשת דוחות תקופתיים ובתשלום המס הנובע מהם, במועד ובדרך הקבועים בחוק מע"מ ובתקנותיו. וכי הוא לא הגיש בשם החברה תשעה דוחות תקופתיים במועד. הדוחות לחודשים נובמבר - דצמבר 2014 הוגשו באיחור ואילו הדוחות לחודשים יוני עד אוקטובר 2014 והדוחות לחודשים ינואר ופברואר 2015 לא הוגשו כלל. סכומי המס הנובעים מהדוחות האמורים עולים כדי 458,861 ₪.

בהתאם להודאת המערער, כאמור, המערער הורשע בתשע עבירות של אי הגשת דוח תקופתי למע"מ במועד.

התביעה טענה כי אמנם עבירות אי הדיווח מצויות ברף הנמוך יחסית של עבירות המס, אולם עבירות אלה משבשות את מנגנון הפיקוח של הרשות ופוגעות בתהליך גביית המס. נטען כי מדיניות הענישה בעבירות אלה היא של הטלת עונשים מרתיעים וכי בהתחשב בנסיבות ביצוע העבירות מתחם העונש ההולם נע בין ארבעה לתשעה חודשי מאסר.

ההגנה טענה כי מתחם העונש ההולם למעשי המערער צריך לנוע בין מאסר על תנאי ל-6 חודשי מאסר שניתן לשאת בעבודות שירות, וטענה כי בהתחשב בנתוניו ונסיבותיו של המערער יש לקבוע את עונשו ברף הנמוך של המתחם.

2

בית המשפט סקר את נסיבות ביצוע העבירות, ציין את הערכים החברתיים שנפגעו מביצוען והתייחס למדיניות הענישה הנוהגת, ובסופו של דבר קבע כי מתחם העונש ההולם למעשי המערער נע בין ארבעה לתשעה חודשי מאסר בפועל. באשר לעונש הראוי למערער, בית המשפט נתן דעתו לפגיעה שתיגרם למערער מהמאסר, לנטילת האחריות של המערער, לעברו הנקי ולמצבו הכלכלי המורכב, והטיל על המערער 7 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי, קנס בסך 35,000 ₪ והתחייבות להימנע מעבירה.

מכאן הערעור.

המערער טוען כי בית המשפט קמא לא נתן משקל ראוי לנסיבותיו האישיות של המערער, להודאת המערער ולחלוף הזמן מאז ביצוע העבירות וכי יש להקל בדינו של המערער ולבטל את עונש המאסר בפועל.

המשיבה סומכת ידיה על גזר דינו של בית המשפט קמא ומדגישה את סכום המס המשמעותי, העומד על כ - 420 אלף ₪, ואת העובדה שלמרות ההזדמנויות שניתנו למערער הוא לא שילם את חובו ואף לא חלק ממנו, ולמרות שהוא הצהיר בישיבה האחרונה כי ישלם סך של 100 אלף ₪, הוא לא עשה זאת.

שקלנו את מלוא הנתונים והנסיבות הנוגעים לענין ואת טיעוני הצדדים ובאנו למסקנה כי יש לדחות את הערעור.

הדיווח הסדיר של העוסק לרשויות המס הוא הבסיס לקיום מערכת גבייה אפקטיבית ושוויונית. בנקודת הזמן של הדיווח אין לרשויות המס אפשרות לדעת מעצמן על העסקאות שהעוסק ביצע ועל המס המתחייב מהן, והן נסמכות על הדיווחים של העוסקים. מטבע הדברים לא ניתן לבקר את דיווחי כל העוסקים או אפילו חלק משמעותי מהם, ואין מנוס מלסמוך על האזרח שידווח דיווחי אמת על עסקאותיו. על מנת לא לתלות את אמיתות הדיווחים רק ברצונם הטוב של העוסקים, המערכת מקיימת בקרות שונות על הדיווחים ומפעילה סנקציות כלפי מי שנמצא שלא דיווח על מלוא עסקאותיו.

מס הערך המוסף שונה במהותו ממס ההכנסה, שכן, הוא איננו נגזרת של הרווח העסקי ובקשר אליו העוסק משמש כמעין דוור שתפקידו לקבל את סכום המס מאחרים ולהעבירו לשלטונות. כאשר עוסק מקבל את המס מאחרים ואינו מעביר אותו לשלטונות, הוא משאיר בידו שלא כדין כספים שנועדו למדינה, ויש לראות בו כמי ששולח את ידו בכספים לא לו.

נוכח איפיונים אלה, הצורך בהטלת עונשים מרתיעים על מי שלא מדווח לשלטונות המס על עסקאותיו, ברור מאליו. כמובן שהעונש הקונקרטי מושפע משלל נתונים רלוונטים, ובמיוחד ממספר הדוחות שלא הוגשו, ההיקף הכספי שלהם והשאלה האם הנאשם תיקן את מחדליו.

בהתחשב במכלול הנתונים הרלוונטים נראה לנו שהעונש שהוטל על המערער הולם את חומרת מעשיו בנסיבותיהם ואת מידת אשמו של המערער ולא מצאנו עילה להתערב בו. על כן, אנו דוחים את הערעור.

על המערער להתייצב לנשיאת מאסרו ביום 27/10/19 בשעה 08:00 בכלא "דקל" שבמתחם בתי הכלא בבאר-שבע או בכל אחר, לפי החלטת שב"ס.

ניתן בזה צו עיכוב יציאה מן הארץ נגד המערער.

3

כל תנאי השחרור של המערער, יעמדו בעינם עד להתייצבות המערער לנשיאת מאסרו.

ניתן והודע היום כ"ה אלול תשע"ט, 25/09/2019 במעמד הנוכחים.