1

פסק-דין

ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט דוד שאול גבאי ריכטר), מיום 27.05.20, בת"פ 10713-01-19, שלפיו נדון המערער, לאחר הרשעתו בעבירה של תקיפת בת זוג הגורמת חבלה של ממש, לעונש מאסר בפועל למשך 12 חודשים, ועונשים נלווים.

כללי

1.         המערער הורשע על יסוד הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן בעבירה של תקיפת בת זוג הגורמת חבלה של ממש - עבירה לפי סעיף 382(ג) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן: "החוק"). הערעור מופנה כלפי חומרת העונש.

2

2.         ואלה המעשים: ביום 29.12.18 בשעת ערב, בביתם, עלתה חמתו של המערער לאחר שסבר כי כי המתלוננת קיבלה מסרון מגבר אחר לטלפון הנייד שברשותה. המערער נטל את הטלפון לידיו, אמר לה "שרמוטה" ושעליה לחזור לאוקריאנה - ארץ מולדתה. בין השניים התגלע ויכוח קולני שלאחריו נטל המערער סכין וחתך את שיערה של המתלוננת. לאחר מכן, המערער הטיח ברצפה תמונות וניפץ את זכוכית המסגרות. המתלוננת צעקה, בכתה ודפקה עם אגרופיה על קיר הבית. שכן אשר שמע את הצעקות נקש על דלת הבית כדי לדרוש בשלום בני הזוג. המערער שוחח עמו כשדלת הבית סגורה ומסר לשכן כי הכול כשורה, והשכן עזב את המקום. לאחר מכן המערער היכה את המתלוננת בכל חלקי גופה, הפיל אותה ארצה, אחז בשערותיה וגרר אותה ברחבי הבית. במהלך המתואר התחננה המתלוננת בפני המערער כי יניח לה, ואף הבטיחה כי לא תתלונן על מעשיו, אולם המערער לא חדל ממעשיו. המערער דרש ממנה לארוז את חפציה במזוודה, המתלוננת עשתה כן והמערער נטל את הסכין ונעצה במזוודה. בשעה 07:00 למחרת היום, לאחר שהמערער נרדם, נמלטה המתלוננת מהבית דרך חלון, נקשה על דלתות שכנים בבקשה לעזרה, עד שנענתה בידי אחת השכנות שהזעיקה את המשטרה. כתוצאה מהמעשים נגרמו למתלוננת חתך והמטומה במצח, המטומה בצוואר, סימנים אדומים בצוואר, חתכים והמטומות בגב וביד.

טענות הצדדים         

3.         לטענת המערער, שגה בית משפט קמא כשנמנע מהזמנת תסקיר שירות מבחן לעניין העונש אודותיו וכן חוות דעת של הממונה על עבודות השירות. אמנם המערער עצמו, בשלב הטיעונים לעונש, לא היה בשל נפשית להזמנת התסקיר או חוות הדעת בשל ההצפה הרגשית בה היה מצוי לאורך כל תקופת ההליך הפלילי. עם זאת, לטענת המערער, נכון היה מצדו של בית המשפט קמא ליזום הגשת תסקיר וחוות דעת כדי לקבל תמונה מלאה על אודותיו.

3

            נטען כי המערער מעולם לא ריצה עונש מאסר בפועל ועל כן נחוצה היתה יוזמה שיפוטית, במיוחד כאשר המערער סובל מנכות בגין תאונה שקרתה לו בסמוך לשחרורו מהמעצר. נטען כי המערער מתגורר בגפו ונעדר תמיכה משפחתית. עוד נטען כי המתחם שנקבע רחב מדי ואינו תואם את נסיבות העבירה ואת נסיבותיו האישיות. לטענתו, שגה בית משפט קמא משקבע כי יש לייחס לפגיעה בבני משפחה בתוך הבית חומרה יתירה, שכן רוב עבירות אלימות במשפחה מתרחשות, מטבע הדברים, בתוך בית המשפחה. המערער לא מתכחש לחומרת העבירה, הוא הודה בכתב האישום המתוקן אף שהמתלוננת עזבה את הארץ לצמיתות ואינה יכולה להעיד נגדו. עוד טען המערער, כי הוא נטל אחריות על התנהגותו מתוך חרטה עמוקה וכנה. בנוסף טען המערער, כי לא ניתן להסכים עם קביעת בית משפט קמא כי מעשיו נעשו "תוך ניצול יחסי התלות של המתלוננת בנאשם לצורך מעמדה בארץ ויש בכך היבט לחומרה", שכן הדבר לא הוכח. לטענת המערער, שני הצדדים היו במידת מה, קרבנות של בדידות ומצוקה נפשית, שכן בדומה למתלוננת גם למערער לא היתה בתקופה הרלוונטית נפש קרובה ותומכת בישראל.

            עוד טען המערער, כי בית משפט קמא שגה כאשר התייחס בהרחבה לעובדה שהאירוע התרחש במהלך לילה שלם, והיה מקום להתייחס לעובדה שמדובר בתלונה יחידה נגדו, והמתלוננת היתה יכולה להתגרש ולעזוב את הארץ. לטענת המערער, אין מדובר באישה חלשה וחסרת אונים. בנוסף, נטען כי האירוע מושא גזר הדין התרחש כשנה וחצי לפני מתן גזר הדין, ובתקופה שעברה, לא נפתחו נגד המערער תיקים נוספים בעבירות כלשהן. לטענת המערער, לדבר הרשעתו בהחזקת סמים, אין כל קשר לתיק דנן שכן בעת ביצוע העבירה מושא ערעור זה, עדיין לא היה לו עבר פלילי. עוד נטען כי בית משפט קמא התעלם מהעובדה שבסמוך לשחרורו של המערער מהמעצר הוא נפל ונחבל קשות, כי הוא זקוק לסיוע מקצועי, וכי הוא מודע לכך שהוא זקוק לטיפול בדפוסי התנהגותו.

לטענת המערער, בהתחשב בפסיקה הקיימת בעבירות ובנסיבות דומות, המתחם הראוי הוא בין מספר חודשי מאסר בעבודות שירות לבין 6 חודשי מאסר בפועל, ויש מקום לחרוג מהמתחם בשל שיקום מוכח. ברם, למערער לא ניתנה הזדמנות שיקומית ולא נבדקה התאמתו לתהליך שיקום כלשהו.

4.         הוסף עוד, כי בתקופה שקדמה לערעור, המערער ניסה להתקבל לסדנא לשליטה בכעסים, צעד שלא צלח, והוא נאלץ לעשות שימוש בתרופות פסיכיאטריות. בנוסף, המערער לא שולט די בשפה העברית והתקשה להתאים לטפול קבוצתי.

המערער הפנה לפסיקה שעניינה, כך נטען, מקרים קשים יותר של אלימות במשפחה, בהם הוטלו עונשים מקלים יותר.

5.         המשיבה טענה מנגד כי בית משפט קמא לא טעה בהחלטתו. העונש שהוטל על המערער תואם את מעשיו שכללו התעללות באשתו דאז, במשך לילה שלם. בית משפט קמא שקל את כלל השיקולים, והעובדה שהמערער מבקש למחוק את המעשה מעברו אינה אמורה להשליך על עונשו. כיום אין תהליך שיקומי והסיכוי להישנות עבירות קיים כל עוד אין שיקום. אין מקום, כך נטען, בערכאת ערעור, לחזור אחורנית ולהתחיל בהליך שיקום. על כן, יש לדחות הערעור.

6.         דיון

4

            לזכות המערער עומדת הודאתו במיוחס לו, שאכן הביאה לחיסכון בזמן שיפוטי ולייעול ההליכים, האחריות שקיבל על המעשים, הבעת חרטה והרצון לחזור למוטב. מאידך,לחובת המערער נזקפת חומרת העבירות שביצע.

נפסק כי עבירות אלימות במשפחה הן תופעה נפסדת המהווה נגע רע בחברה, ועל רשויות החוק והמשפט לעשות כל שביכולתן כדי להביא למיגור תופעה זו. בתי המשפט עמדו, לא אחת, על הצורך לנקוט בענישה מחמירה ומרתיעה בגין מעשי אלימות קשים, בפרט במקרים שבהם האלימות מופנית נגד נשים מצד בן זוגם (ראו, למשל, ע"פ 7701/14 אל טייב נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (16.5.2016)). המדובר בתופעה חמורה המחייבת ענישה מרתיעה, אשר יהא בה כדי לשקף את הפגיעה הקשה שחוות נשים ממעשי אלימות המופעלים עליהן מצד בן-זוגם, בסביבה שאמורה להיות סביבתן הבטוחה והמוגנת (שם, בפסקה 15). מעשיו של המערער היו קשים, בוטים, השתרעו על פני פרק זמן ארוך יחסית והמתלוננת נחלצה משליטתו וממעשיו של המערער רק לאחר לילה שלם.

בנסיבות דנן, אין הצדקה לחרוג לקולה ממתחם הענישה ההולם. העונשים שקבע בית משפט קמא מקובלים עלינו, ולא מצאנו מקום להתערב בגזר הדין. במצב דברים זה, לא ראינו לנכון להזמין תסקיר שירות מבחן, שכן, גם בהנחה שתצטייר תמונה מיטיבה בנוגע עם המערער, אין בכך למחוק חטאי העבר באופן שיוביל להקלה בעונשו.

המערער יתייצב לרצוי עונש המאסר ביום 15/3/21 עד השעה 10:00 בבית המעצר ניצן.

ניתן היום, יח' בשבט, תשפ"א, 31 בינואר 2021, במעמד ב"כ המערער, המערער וב"כ המשיבה.