1

נוכחים:

ב"כ המבקשת עו"ד פאולינה סורין

ב"כ המשיבה עו"ד שירי פרל

[פרוטוקול הושמט]

החלטה

ההלכה לפיה נוהגים בשאלה שבמחלוקת שלפני היא זו המכונה "הלכת שוורץ" ע"פ 111/99, בעניין הלכת שוורץ מצאתי להפנות תשומת לב להחלטה של כב' השופט דנציגר בע"פ 3372/11 בעניין משה קצב נ' מדינת ישראל.

לא בכדי אני מפנה להחלטה זו שהרי עיון בהחלטה מגלה התייחסות ואף ניתוח של הלכת שוורץ על ידי כב' השופט דנציגר. מצאתי להתייחס לשני נושאים העולים תדיר בשאלה שלפני:

האחד, סיכויי הערעור ;

השני, אורך תקופת המאסר;

2

באשר לסיכויי הערעור, מצא בית המשפט שעל פי הלכת שוורץ גישה זו עלולה לפגוע באופן בלתי מידתי בחירותו של הנידון ובמימוש אפקטיבי של זכות הערעור וכן כי היא מגדילה את הסיכוי לכך שריצוי עונש המאסר יתברר בדיעבד כבלתי מוצדק.

בעניין זה טענה ב"כ המבקשת כי בדעתה לפנות לבית המשפט של הערעור בבקשה לשלב המבקשת בהליך שיקומי. לדעתה יש בכך כדי לשנות מגזר הדין.

אני סבור שעל פי ההלכה ועל פי העניין שלפני אין מקום להרחיב הדיבור בעניין זה. מצאתי להשאיר את העניין לעת מצוא לפני ערכאת הערעור.

באשר לאורך המאסר גם בעניין זה התייחס כב' השופט דנציגר והפנה תשומת הלב כי על פי פסיקת בית משפט העליון עולה כי גם במקרים בהם הושתו על אדם עונשי מאסר ממושכים בין 4 ל- 10 שנים בגין ביצוען של עבירות חמורות, נעתר בית המשפט לבקשת עיכוב הביצוע.

סוף דבר, שבנסיבות המקרה אני מקבל הבקשה ומורה על עיכוב ביצוע עונש המאסר, ועונש המאסר בלבד עד להחלטה בעניין.

למען הסר ספק, יתר מרכיבי העונש שנגזרו על ידי בית משפט קמא בעינם יעמדו.

למען הסר ספק, אני מורה על עיכוב יציאת המבקשת מן הארץ עד החלטה אחרת.

ניתנה והודעה היום י"ט טבת תשע"ז, 17/01/2017 במעמד הנוכחים.