בדיון שהתקיים ביום 16.7.25, לאחר מספר דחיות הקשורות לבקשה להארכת מועד להגשת נימוקי הערעור כמו גם אי התייצבות המערער לדיון ביום 4.6.25, נדחה הערעור, ועיכוב הביצוע של צו המאסר הוארך עד ליום 30.7.25.

רק היום, יומיים לפני תום המועד, הגיש המבקש בקשה נוספת לעיכוב ביצוע המאסר, לאחר שזה מעוכב כבר כ-7 חודשים וחלפו יותר מ-7 שנים ממועד התשלום על פי גזר הדין, בנימוק שבכוונתו להגיש בקשת רשות ערעור על פסק הדין, וכי מצבו הכלכלי של המבקש קשה מאוד.

המשיבה מבקשת לדחות את הבקשה, תוך שציינה שהמבקש זכה לדחיות רבות והיו עיכובים ממושכים של הפעלת פקודת המאסר, ומשניתן פסק הדין על ידי ערכאת הערעור, אין מקום לדחיות נוספות.

לאחר ששקלנו את טענות הצדדים ואת מכלול הנסיבות, באנו למסקנה שיש לדחות את הבקשה.

איננו מוצאים קיומם של טעמים מיוחדים המצדיקים המשך עיכוב ביצוע המאסר, כנדרש בסעיף 87(ב) לחוק העונשין, ובנוסף נפנה לאמור בפסק הדין ביחס להתנהלות המערער המזלזל בהליך ובגזר הדין אשר הוטל, כך שמשך שנים רבות לא שילם את קרן הקנס, למעט תשלום קטן וחלקי. עוד נפנה לאמור בפסק הדין על כי המערער, למרות החובות הנטענים, מצליח לגייס כספים כאשר הדבר נדרש, ולאמור בפסק הדין על כי לדעתנו, טוב היה לולא הוגש הערעור כלל.

למרות כל האמור לעיל, מצאנו לנכון לתת בפסק הדין עיכוב ביצוע נוסף עד ליום 30.7.25.

ככל שהמבקש סבור שיש מקום להגשת בקשת רשות ערעור, נכון היה לעשות זאת בסמוך לאחר פסק הדין בערעור.

נוכח האמור, דין הבקשה להידחות.

לפנים משורת הדין אנו מאריכים את עיכוב ביצוע כניסת פקודת המאסר חלף קנס לתוקף עד ליום 6.8.25.

ניתנה היום, ג' אב תשפ"ה, 28 יולי 2025, בהעדר הצדדים.

יואל עדן, שופט, סגן הנשיא

עמית כהן, שופט

יעקב דנינו, שופט