1

1.         ב-3/10/19 ניתנה החלטה בבקשת המערער לעיכוב ביצוע צו ההריסה ובין היתר, חויב המערער בהפקדת עירבון בסך 25,000 ₪ כתנאי לעיכוב הביצוע.

2.         ב-18/3/20 ניתן פסק-הדין בערעור, וכן ניתנה החלטה כי בהעדר הודעה מטעם מי מהצדדים עד ל-30/4/20 יוחזר הסכום שהופקד לידי המפקיד באמצעות בא-כוחו.

3.         המשיבה ביקשה ב-19/4/20 חילוט העירבון לצורך הבטחת קיום צו ההריסה, ולהבטחת הוצאות המשיבה.

יש לציין כי המשיבה לא טענה כי היו לה הוצאות בפועל בגין עיכוב הביצוע של צו ההריסה מ-3/10/19 ועד למועד מתן פסק-הדין ב-18/3/20.

4.         המערער הגיש תגובתו, וביקש שחרור העירבון תוך הפניה לפסיקה רלוונטית.

2

המערער ציין בתגובתו כי יש הצדקה לחילוט העירבון, רק אם כתוצאה מעיכוב הביצוע נגרם נזק שניתן לכימות, דהיינו היו למשיבה הוצאות בגין עיכוב הביצוע, וכאלה לא היו במקרה זה.

5.         המערער הפנה ל-עפ"א 19505-11-18, וכן ל-ע"פ 48662-06-18, שבהם ניתנו החלטות על החזרת העירבון למפקיד, מאחר ולא הוכחו עלויות הכרוכות בצו עיכוב הביצוע שניתן, ובביטול ההריסה שתוכננה.

המערער הדגיש כי עיכוב הביצוע לא נועד לכיסוי הוצאות עתידיות לביצוע ההריסה, אלא לכיסוי הוצאות ונזק שנגרם למשיבה, ככל שנגרם, שהינו פועל יוצא של תקופת עיכוב הביצוע, והוצאות כאלה לא הוכיחה המשיבה.

6.         בהחלטה מ-21/4/20 ניתנה אפשרות למשיבה להפנות לפסיקה שונה מזו אליה הפנה המערער, ככל שקיימת פסיקה כזו, והמשיבה לא הגיבה ואף לא נטען על-ידה כי היו לה הוצאות בפועל, שהינן פועל יוצא של עיכוב הביצוע שניתן.

7.         בנסיבות אלה, הנני מורה על השבת העירבון, שהפקיד המערער, בהתאם להחלטה מ-3/10/19, כתנאי לעיכוב הביצוע, לידי המערער באמצעות בא-כוחו.

ניתנה היום, ט"ז סיוון תש"פ, 08 יוני 2020, בהעדר הצדדים.