1

לבית משפט זה הוגש הבוקר הליך הנושא את הכותרת "ערעור" ובו מלינה המערערת על החלטת בית משפט השלום בת"א-יפו מהיום בתיק צ"א 35758-02-20, לפיה נדחתה בקשה ל"ביטול/עיכוב, במעמד צד אחד...של צו הפסקת עבודה מנהלי שהוצא ע"י המשיבה מכוח חוק הכניסה לישראל" מיום 13.02.2020.

בה בעת קבע בית משפט קמא כי: "הבקשה על נספחיה תועבר בדחיפות ע"י המזכירות ביום א' להחלטת שופט עניינים מקומיים בת"א שיקבע דיון לפניו ויזמן הצדדים".

ההשגה מתמקדת בטיעון שלא התקיים דיון במעמד שני הצדדים טרם דחיית הבקשה.

ראשית, לא נהירה לי המסגרת הדיונית של ה"ערעור". לכאורה, זכות הערעור לבית המשפט המחוזי מוגבלת לפי חוק הכניסה לישראל לצו שיפוטי להגבלת שימוש מכוח סעיף 12ב5, בעוד שהצו נושא העניין הוא צו מנהלי להגבלת שימוש שניתן מכוח סעיף 12ב4.

שנית, הטענה לפיה אחיה של המערערת "אינו הבעלים בעסק מאז 1/2/20, כלומר הרבה הרבה הרבה לפני שהצו הוצא" (סעיף 5 לתצהירה), בעייתית משהו, משגם אם העסק הועבר בפועל למערערת בחוזה השכירות מיום 01.02.2020 - מדובר בימים ספורים.

שלישית, הבקשה לא נדחתה על ידי בית משפט קמא, שהורה להעבירנה מיידית לעיון המותב הדן בתיקים אלו לפי סדר העבודה. בנסיבות הקיימות, ובהינתן שמדובר ביום שישי - אין מקום לבטל או לשנות את ההחלטה.

הבקשה נדחית.

ניתנה היום, י"ט שבט תש"פ, 14 פברואר 2020, בהעדר הצדדים.