1

לפניי ערעור על החלטת בימ"ש השלום בעכו (כב' השופט ראמי נאסר) (להלן: בימ"ש קמא) מיום 14.8.22 בתיק בצה"מ 14953-06-21 לפיה נדחתה בקשת המערער להארכת מועד ביצוע צו הריסה מנהלי עד ליום 30.10.22. יובהר כי בקשה דומה של המערער נדחתה בהחלטת כב' השופטת בדריה חסן - חסניין בבית משפט השלום בעכו, וזאת נוכח דחיית הבקשה הקודמת ע"י בימ"ש קמא.

ביום 20.5.21 ניתן צו ההריסה המנהלי שעיכוב ביצועו התבקש ע"י המערער בבקשתו הנ"ל (להלן: הצו או צו ההריסה המנהלי). ביום 7.6.21 הגיש המערער בקשה לביטול הצו וביצועו עוכב. ביום 2.12.21 התקיים דיון בפני בימ"ש קמא בבקשה לביטול הצו, ובמהלכו גובשה הסכמת הצדדים לפיה הבקשה תידחה ללא צו להוצאות ובד בבד, תינתן למערער, שהות עד ליום 15.2.22 לביצוע הצו, וככל שלא יבוצע עד למועד הנ"ל, תהיה המשיבה רשאית לבצעו תוך 60 יום. להסכמה הנ"ל ניתן תוקף של החלטה ע"י בימ"ש קמא בדיון הנ"ל מיום 2.12.21.

2

לאחר האמור לעיל, הסכימה המשיבה לעיכוב נוסף של ביצוע צו ההריסה המנהלי עד ליום 16.6.22, וככל שהצו לא יבוצע ע"י המערער עד אז, הוסכם כי תהא המשיבה רשאית לבצעו תוך 60 יום. להסכמה זו ניתן תוקף של החלטה בהחלטת בימ"ש קמא מיום 16.3.22.

ביום 3.7.22, אף שביצועו של הצו עוכב למשך יותר משנה, הגיש המערער בפני בימ"ש קמא בקשה נוספת לעיכוב ביצוע הצו. ביום 18.7.22 התקיים דיון במעמד הצדדים ובמסגרתו נתן בית משפט קמא תוקף של החלטה להסכמה הבאה שגובשה בין הצדדים: "צו ההריסה המנהלי שהוצא כדין בתיק יעוכב לפנים משורת הדין עד ליום 31.7.22 לצורך התארגנות לביצוע הצו וכי צו ההריסה יעמוד בתוקף למשך 60 ימים לאחר תום תקופת העיכוב".

חרף האמור לעיל, שב המערער והגיש בקשה לעיכוב ביצוע נוסף של ביצוע צו ההריסה המנהלי, עד ליום 30.10.22. בימ"ש קמא, ובצדק, דחה את הבקשה הנ"ל בהחלטתו מושא הערעור, תוך שקבע כי ההסכמות שגובשו בין הצדדים ביום 18.7.22 הן ברורות ומפורשות ואין כל הצדקה להגשת בקשה לעיכוב ביצוע הצו לתקופה נוספת.

ביום 18.7.22 חלפה תקופה של יותר משנה במהלכה עוכב ביצוע צו ההריסה המנהלי, ואף על פי כן, הסכימה המשיבה, כאמור, לפנים משורת הדין, לעכב את ביצוע הצו עד ליום 31.7.22 וזאת אך לצורך התארגנות לביצוע הצו. כאן ראוי להבהיר כי לא ניתן על פי דין לעכב את ביצוע צו ההריסה המנהלי למשך יותר משנה, שכן מסעיף 254ט(ז) לחוק התכנון והבנייה תשכ"ה-1965, עולה כי ניתן לעכב ביצועו של צו הריסה מנהלי מעבר ל-6 חודשים, לתקופה אחת נוספת שלא תעלה על 6 חודשים, וזאת בנסיבות חריגות ויוצאות דופן ומטעמים מיוחדים שיירשמו. לפיכך, הסכמת המשיבה בדיון בפני בימ"ש קמא ביום 18.7.22, לעיכוב ביצוע הצו לתקופה נוספת מעבר לשנה, הוגדרה במסגרת הסכמת הצדדים, כהסכמה לפנים משורת הדין שנועדה לאפשר התארגנות לביצוע הצו. כאן גם ראוי לציין כי בהתאם לסעיף 254ט(ב) לחוק הנ"ל, ניתן להגיש בקשה לעיכוב ביצוע צו הריסה מנהלי (צו סופי), פעם אחת בלבד.

נוכח האמור לעיל ובהינתן האמור בתגובתה בכתב של המשיבה לערעור מיום 20.9.22, הרי שהמערער לא היה רשאי להגיש בקשה נוספת לעיכוב ביצוע צו ההריסה המנהלי עד ליום 30.10.22 ולפיכך החלטת בימ"ש קמא שדחתה את הבקשה - בדין יסודה.

בסיכומו של דבר, אני מורה על דחיית הערעור.

המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים.

3

ניתן היום, כ"ה אלול תשפ"ב, 21 ספטמבר 2022, בהעדר הצדדים.