1

[פרוטוקול הושמט]

פסק דין

ביום 15.10.14 נהג המערער בקטנוע בחולון כאשר לא הרבה זמן קודם לכן, ביום 01.05.14, נפסל הוא בנוכחותו מלנהוג לתקופה של 30 חודשים.

המערער, בעשותו כן, נהג בזמן פסילה וכמובן כאשר הוא לא מבוטח בנהיגתו זו. ממילא מעולם המערער הזה לא למד לנהוג בקטנוע ולא קיבל רישיון לנהוג ברכב כזה.

המערער הורשע על-פי הודאתו בבית משפט קמא בכתב האישום, ובית משפט קמא, לאחר הטיעונים לעונש ולאחר שקיבל תסקיר בעניינו, גזר עליו שנת מאסר בפועל שבתוכה שישה חודשי מאסר מותנה שהוטלו בתיק קודם נגד המערער בעבירה של נהיגה בשכרות.

בנוסף לכך, בית משפט קמא גזר למערער עונשים נוספים לא מחמירים של שנת מאסר מותנה, פסילה מותנית ופסילה בפועל של שנתיים ימים.

הערעור הוא על תקופת המאסר בפועל. לטענת המערער, עונש של שנת פסילה, בנסיבות, הוא בלתי-מידתי וחורג מהעונש ההולם את הנסיבות.

2

אינני מסכים לטענה הזו. מדובר במי ששירות המבחן, בתסקירו, לא מצא כל סיכוי לשיקום בעניינו. המערער אף הגדיל לעשות ולא התייצב לפני שירות המבחן, ושירות המבחן, על-פי חומר קודם שהיה ברשותו, ערך תסקיר בעניינו - אותו תסקיר אשר מצביע על כך שמדובר במערער פזרן שאין אופק שיקומי בעניינו והתנהגותו התעבורתית בלתי-אחראית ומסוכנת.

מדובר במערער שתלוי ועומד היה נגדו מאסר על-תנאי של חצי שנה. נכון, מאסר מותנה הוטל בשל עבירה אחרת, אבל עבירה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה שבה הורשע בענייננו הייתה בין העבירות שבתנאי. טענת באי-כוחו של המערער, שעובדה זו צריכה לשמש שיקול אם להארכת התנאי ואם להפעלת חלקו חופף, אין בה ממש.

לעניין זה אפנה לפסק דינו של בית משפט העליון מאתמול, לרע"פ 7958/15, אזברגה נ' מדינת ישראל (02.12.15), הדן בסוגיה זו.

לבסוף, ההלכה היא שאין ערכאת הערעור, כידוע, גוזרת את הדין כאילו היא הערכאה הדיונית. תפקידה הוא להתערב בגזר דין מוטעה באופן קיצוני או סוטה מהעונש ההולם בצורה בלתי-מידתית. לא כך בוודאי המצב בענייננו.

הערעור נדחה.

הוקלד על ידי נופר דוידי