החלטה

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על גזר דינו של בית המשפט לתעבורה מחוז מרכז (השופט ט' פרי, סגן נשיא) שניתן ביום 26.3.2025 בפ"ל 11717-03-25, במסגרתו הוטלו על המבקש העונשים הבאים: פסילה בפועל לתקופה של 11 חודשים, אשר "תחל לאלתר ללא צורך בהפקדה", 6 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים שלא יעבור על עבירה של נהיגה בזמן פסילה וקנס בסך 1500 ₪.

העונשים הוטלו על המבקש בהסכמת הצדדים, וכחלק מהסדר טיעון, במסגרתו הורשע המבקש על יסוד הודאתו בעבירות של נהיגה בזמן פסילה ונהיגה ברכב ללא ביטוח.

ביום 31.7.2025 הגיש המבקש בקשה להארכת מועד להגשת ערעור, בנימוק של "נסיבות אישיות", מבלי שפירט מהן. ביום 5.8.2025 העבירה המשיבה את התנגדותה לבקשה, זאת ממכלול טעמים: פרק הזמן הארוך שחלף ממועד מתן גזר הדין ועד מועד הגשת הבקשה; העדר הנמקה בבקשה; העובדה שהעונש הוטל במסגרת "הסדר טיעון סגור" שכלל, בין היתר, הסכמה להטלת פסילה בת 11 חודשים; העובדה שהמבקש נכח בדיון והיה מיוצג.

בעקבות תגובת המשיבה הבהיר המבקש כי הנימוק לבקשה הוא מצבה הרפואי של אמו, בה הוא מטפל לבדו. גם הפעם הביעה המשיבה התנגדותה לקבלת הבקשה, אשר לדבריה היא "בקשה בעלמא" שאינה נתמכת במסמכים שיבהירו את הסיבה לשיהוי בהגשת הערעור.

בהתאם להחלטת בית משפט זה מיום 21.8.2025 התבקש המבקש להשיב לעמדת המשיבה, ובמענה שהועבר מטעמו הוסיף כי מצבו הכלכלי קשה, הוא אב לחמישה, אינו עובד אך משמש כמפרנס יחיד. המבקש הוסיף שהוא "מתחרט על מה שקרה ומבקש הזדמנות נוספת" שתאפשר לו "לחזור לשגרה". בהמשך הוסיף המבקש מסמכך רפואי של אמו, ממנו עולה שהאם נעזרת במבקש כנהג לצורך נסיעות לבדיקות מעקבים ופיזיותרפיה.

ביום 5.9.2025 שבה המשיבה על התנגדותה לבקשה.