פסק דין

1. לפניי ערעור על פסק דינו של בית משפט לתעבורה בעכו מיום 10.6.25, אשר הרשיע את המערער בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום, והטיל עליו את העונשים הבאים: פסילת רישיון נהיגה לתקופה של חודשיים, פסילה על תנאי, קנס כספי בסך 1,500 ₪.

2. בתמצית - נגד המערער הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של נהיגה ברכב כשרישיון הרכב פקע. על פי כתב האישום, בתאריך 3.3.25 בשעות הלילה, נהג המערער ברכב, על אף שרישיון הרכב פקע לפני למעלה משנה. כתב האישום והזימון לדיון נמסרו למערער במועד ביצוע העבירה.

3. ביום 10.6.25 התקיים דיון אליו לא התייצב המערער. לבקשת המשיבה, הורשע המערער בעבירה שיוחסה לו ודינו נגזר בו ביום, תוך שבית המשפט הטיל עליו את העונשים הנזכרים לעיל.

4. ביום 18.8.25 הגיש המערער בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהיעדרו. בבקשה נטען כי המערער הגיש בקשה לדחיית מועד הדיון בשל אבל. הוא לא קיבל זימון חדש, ולאחר שבירר בבית המשפט, גילה כי ניתן פסק דין בהיעדרו. המערער הפקיד את רישיון הנהיגה שלו, כנדרש. נטען כי המערער שילם את אגרת הרישוי של הרכב עוד בטרם נתפס על ידי השוטר. המערער התכוון באותו יום לגשת למכון רישוי למבחן רישוי לרכב. בית המשפט דחה את בקשת המערער, שכן המועד להגשת הבקשה חלף, וכן בשל כך שלבקשה לא צורף דבר המלמד על הגשת בקשה לדחיית מועד הדיון (טענה אשר לא היה בה כדי לסייע למערער, שכן חובת ההתייצבות לדיון חלה כל עוד לא ניתנה החלטה הדוחה את הדיון). נקבע בנוסף כי בבקשה מודה המערער למעשה בביצוע העבירה, שכן אין בעצם תשלום האגרה (מבלי שהרכב עבר מבחן רישוי) כדי לפטור את המערער מאחריות.

5. מכאן הערעור.