עפ"ת (חיפה) 54687-09-25 – רגדה ואכד נ' מדינת ישראל
|
עפ"ת (חיפה) 54687-09-25 - רגדה ואכד נ' מדינת ישראלמחוזי חיפה עפ"ת (חיפה) 54687-09-25 רגדה ואכד נ ג ד מדינת ישראל בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים [19.11.2025] כבוד השופט זיו אריאלי פסק דין
1. לפניי ערעור על גזר דין שניתן בבית משפט לתעבורה בחיפה ביום 15.9.25, ואשר במסגרתו נדונה המערערת לעונשים הבאים: א. הוארך מאסר מותנה שניתן בעניינה של המערערת בתיק קדם, בשנתיים נוספות. ב. הוטל על המערערת צו מבחן למשך שנה. ג. הוטלו על המערערת עבודות לתועלת הציבור (של"צ)בהיקף של 150 שעות. ד. הוטל על המערערת עונש פסילה בן 20 חודשים, הופעל במצטבר עונש פסילה בן 6 חודשים מתיק קודם, כך שסך הכל עונש הפסילה בן 26 חודשים, בניכוי פסילה מיום 7.10.24). ה. הוטל על המערערת עונש פסילה על תנאי לתקופה של 6 חודשים, ולמשך 3 שנים מהיום. ו. הוטל על המערערת קנס בסך 500 ₪.
2. הערעור מתייחס אך ורק לעונש הפסילה בפועל שהוטל על המערערת.
3. בתמצית: נגד המערערת הוגש כתב אישום המייחס לה עבירות של נהיגה בזמן פסילה וללא פוליסת ביטוח בת תוקף. על פי עובדות כתב האישום, ביום 8.9.24 נהגה המערערת ברכב לאחר שנפסלה מלנהוג על ידי בית המשפט בהליך אחר. לבקשתה, הופנתה המערערת לקבלת תסקיר שירות מבחן. שירות המבחן התרשם כי עונש של עבודות לתועלת הציבור יקטין את הסיכון להישנות עבירות, וכי הפעלת מאסר מותנה התלוי ועומד נגדה - עלול לפגוע בתפקודה.
4. ביום 15.9.25 נשמע טיעוני הצדדים לעונש. ב"כ המשיבה הפנה לגיליון הרשעותיה הקודמות של המערערת בעבירות תעבורה, הכולל 38 הרשעות קודמות, לרבות מאסר מותנה בר הפעלה. נטען כי המערערת לא מפנימה את הפסולה והחומרה במעשיה. נטען כי מעשיה של המערערת מלמדים על מסוכנות לשלום הציבור, על היעדר הפנמה וזלזול בחוק. לטענת המשיבה, מתחם העונש ההולם נע בין 7-25 חודשי מאסר בפועל. המאשימה עתרה להטיל על המערערת עונש מאסר בפועל בן 6 חודשים, לריצוי בדרך של עבודות שירות, וכן עונש פסילה שלא יפחת משנתיים בפועל. |
|
|
5. מנגד טען ב"כ המערערת כי העבירה נעברה על ידי המערערת סמוך לתום תקופת הפסילה שהוטלה עליה בתיק קודם, ולאחר שהמערערת סברה כי תקופת הפסילה תמה. אשר לגיליון הרשעותיה הקודמות, נטען כי מרבית העבירות בהן הורשעה - הן מכוח חזקת הבעלות, וכי אביה של המערערת הא שביצע אותן. נטען כי המערערת אם חד הורית, המגדלת לבד את שני ילדיה. הסנגור עתר שלא להפעיל את המאסר המותנה התלוי ועומד נגדה, והפנה לפסיקה התומכת בגישתו לפיה מתחם העונש ההולם מתחיל בעונש מאסר מותנה וכן פסילה בפועל בת 4 חודשים.
6. בגזר הדין שניתן בו ביום עמד בית המשפט קמא על חומרת העבירה בה הורשעה המערערת ועל הערכים המוגנים בהם פגעה המערערת במעשיה. נקבע כי מתחם העונש ההולם נע בין מאסר מותנה ועד מאסר בפועל בן 18 חודשים, לצד רכיבי ענישה נוספים. בנסיבות העניין לא מצא בית המשפט קמא מקום לסטות מהמלצת שירות המבחן, בשים לב לנסיבות חייה של המערערת. משכך הוטלו על המערערת העונשים כמתואר לעיל.
מכאן הערעור.
7. לטענת המערערת, היה ראוי להסתפק בפסילה מתונה בת מספר חודשים. המערערת הפנתה לשורה של גזרי דין בהם הטילו בתי המשפט, במקרים דומים, עונשי פסילה מתונים יותר. נטען כי בית המשפט קמא שגה משלא קבע כל מתחם עונש ביחס לרכיב הפסילה בפועל.
8. המשיבה מנגד סומכת ידיה על גזר דינו של בית המשפט קמא.
9. ביום 18.11.25 התקיים דיון במהלכו חזרו הצדדים על טענותיהם, והגישו פסיקה התומכת בעמדתם.
10. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים נחה דעתי כי דין הערעור להתקבל.
11. אפתח ואציין כי ככלל, ערכאת הערעור אינה גוזרת את הדין מחדש ואינה נכנסת בנעליה של הערכאה הדיונית. עילת ההתערבות של ערכאת הערעור שמורה למקרים בהם מתגלה בגזר הדין טעות משפטית משמעותית, או למקרים בהם העונש שהוטל על הנאשם חורג במידה ניכרת מהענישה המקובלת במקרים דומים [ר' למשל ע"פ 901/22 מדינת ישראל נ' אסווד (24.2.22); ע"פ 258/17 סלאח נ' מדינת ישראל (10.8.17)]. בנוסף, שיקול הדעת שמסור לערכאה הדיונית בבואה לקבוע את מתחם העונש ההולם - הוא רחב. ערכאת הערעור לא תתערב בקביעה זו, ככל שהוענש שנגזר הולם את חומרת המעשים [ע"פ 2033/21 זועבי נ' מדינת ישראל (30.8.21)]
|
|
|
12. בענייננו דומה שלא יכולה להיות מחלוקת באשר לחומרת המעשים בהם הורשעה המערערת. בתי המשפט על ערכאותיהם השונות חזרו והבהירו אודות חומרת העבירה של נהיגה בזמן פסילה מצדיקה ענישה מחמירה, שכן טמון בה סיכון בטיחותי לציבור הנהגים ויתר המשתמשים בדרך. בנוסף, טמון בעבירה זו יחס של ביזוי החוק וצווים של בתי המשפט - ר' בהקשר זה רע"פ 1392/09 אבנילוב נ' מדינת ישראל (5.3.09)].
13. נראה כי בית המשפט קמא ערך איזון בין רכיבי הענישה השונים. מצד אחד - הקל בעניינה של המערערת, נמנע מהפעלת עונש המאסר המותנה והורה על הארכתו, ועל ענישה מקלה בדמות עבודות לתועלת הציבור וצו מבחן. זאת, ככל הנראה, נוכח העדפתם של שיקולי שיקום.
יחד עם זאת, קשה להבין מקריאת גזר הדין את האופן בו משתלב עונש הפסילה בפועל בין שיקולי הענישה השונים. בית המשפט קמא קבע מתחם עונש הולם ביחס לרכיב המאסר, אולם לא קבע דבר וחצי דבר באשר למתחם העונש ביחס לרכיב הפסילה. אף אין שום התייחסות בגזר הדין למדיניות הענישה הנוהגת או למיקומה של המערערת בגדרי המתחם (אשר כאמור - לא נקבע כזה).
14. לא מן הנמנע, כי בית המשפט קמא ביקש למצוא נקודת איזון בין שיקולי השיקום ליתר שיקולי הענישה, בדמות הקלה ברכיב המאסר (תוך הארכת עונש מאסר מותנה התלוי ועומד נגד המערערת), ולעומת זאת - החמרה ברכיב הפסילה בפועל. דא עקא, בית המשפט קמא לא פירט ולא נימק, וניתן כיום רק לנחש את אומד דעתו בעת גזירת הדין.
15. ניתן אמנם למצוא מקרים בהם הוטלו עונשי פסילה בפועל לתקופות משמעותיות, אלא שעל פי רוב - מדובר במקרי קיצון, בהם בית המשפט הטיל בנוסף עונשי מאסר בפועל. ר' למשל בהקשר זה ר' למשל עפ"ת 53791-03-24 הרוש נ' מדינת ישראל (16.5.24), שם הוטלו 18 חודשי פסילה בפועל, לצד עונש מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות; עפ"ת 61668-08-23 מדינת ישראל נ' עיסא (29.1.24), שם התקבל ערעור המדינה על קולת העונש, והוטלו על המשיב 11 חודשי מאסר בפועל ו- 29 חודשי פסילה בפועל; עפ"ת 51225-08-23 עראבה נ' מדינת ישראל (18.1.24), שם נדחה ערעור על גזר דין בו הוטלו על המערער 9 חודשי מאסר בפועל ו- 18 חודשי פסילה בפועל.
16. עניינה של המערערת - שונה מאותן דוגמאות שהובאו לעיל. בית המשפט קמא מצא לנכון - ובדין עשה כן - להקל עם המערערת ולהימנע מהשתת עונש מאסר בפועל, ואף האריך מאסר מותנה מתיק קודם. לעומת זאת, נמנע מלקבוע כל מתחם ביחס לרכיב עונש הפסילה, ותחת זאת הטיל ענישה מחמירה ברכיב זה, תוך הפעלה (במצטבר, ובאופן מלא)של עונש פסילה מתיק קודם - וכל זאת ללא הנמקה כלשהיא. נראה, בכל הכבוד הראוי, כי בכך שגה.
17. לקביעתי, בנסיבות העניין ראוי היה לקבוע מתחם עונש הולם ביחס לרכיב הפסילה בפועל. לטעמי, בשים לב לנסיבות ביצוע העבירה ומדיניות הענישה הנוהגת, הרי שמתחם העונש ההולם של רכיב הפסילה בפועל נע בין 4-24 חודשים. את עניינה של המערערת יש למקם בחלק האמצעי של המתחם, נוכח הרשעותיה הקודמות בעבירות תעבורה מחד גיסא, והודאתה ומאמצי השיקום שלה - מאידך גיסא.
|
|
|
18. נוכח האמור לעיל - אני מקבל את הערעור ומעמיד את עונש הפסילה בפועל על 16 חודשים, וכן מפעיל את עונש הפסילה המותנה בן 6 חודשים שהוטל על המערערת ביום 1.4.24 בבית משפט לתעבורה בחיפה במסגרת תת"עא 4622-10-21 - במצטבר (באופן חלקי). סך הכל תיפסל המערערת מלנהוג/להחזיק/לקבל רישיון נהיגה לתקופה של 19 חודשים. מעונש זה תנוכה תקופת פסילה עד תום ההליכים ומנהלית מיום 7.10.24. יתר רכיבי גזר הדין של בית המשפט קמא - יוותרו על כנם.
המזכירות תעביר את העתק פסק הדין לצדדים.
ניתן היום, כ"ח חשוון תשפ"ו, 19 נובמבר 2025, בהעדר הצדדים.
|
