בית המשפט קמא לא קיבל את הטענה האמורה בציינו כי, ההלכה בעניין זה ברורה. טעות משרדית אינה מהווה עילה מוצדקת לביטול פסק דין שניתן בהעדר.

בערעור, מפנה ב"כ המערערת לשורה של פסק דין שניתנו על ידי בית משפט זה, בהם למרות ההלכה האמורה, התקבל הערעור והוחזר הדיון לערכאה ראשונה, גם אם לפנים משורת הדין.

ב"כ המשיבה מתנגד לערעור. לטעמו, בית המשפט פעל בהתאם להלכה הן בדחיית הבקשה והן בעונש שהוטל על המערערת, בעלת עבר בתחום.

אכן, ההלכה קובעת כי אי התייצבות לדיון בשל טעות אינה מהווה, ככלל, עילה לביטול פסק דין שניתן בהעדר.

יחד עם זאת, כאשר הנאשם מסמיך ידיו של עורך דין לייצגו בדיון, וזה אינו מתייצב עקב טעות, יש להרהר האם דחיית בקשה לעיכוב פסק דין, אינה פגיעה בלתי מידתית בנאשם. ואכן, גם אם ב"כ הנאשם "חטא", מה היה "חטאו" של הנאשם? אמנם, ניתן להשיב בשאלה זו כי על הנאשם חלה חובה עצמאית להתייצב לדיון, במנותק מבא כוחו. ברם, נוהג שבעולם אינו כך, ויש מקום להתחשב בכך.

הדברים אמורים במיוחד כאשר הבקשה לביטול, מוגשת בסמוך לדיון, מבלי שניתן להצביע על פגם נוסף בהתנהלות של הנאשם או של בא כוחו. הגשת הבקשה במועד המוקדם ביותר, מלמד על רצון לתקן את הטעות שנפלה, נסיבה שיש להביא אותה בחשבון.

על רקע האמור, גם אם שורת הדין הייתה צריכה להביא לדחיית הערעור, סבורני כי לפנים משורת הדין יש מקום לקבלו, ולאפשר למערערת את יומה בבית המשפט.

בנסיבות האמורות, אני מקבל את הערעור ומחזיר את הדיון לבית המשפט קמא אשר ידון בעניינה של המערערת משלב ההקראה.

אציין כי התלבטתי האם יש מקום לחייב את המערערת בהוצאות. אולם, לנוכח הטענה כי מצבה הכלכלי אינו מן המשופרים (ראו בעניין זה טופס פרטי לקוח שהוצג בדיון), אמנע מלעשות כן, גם זאת לפנים משורת הדין.

06 יולי 2025