5. בהחלטתו, כאמור, דחה בית המשפט קמא את הבקשה, תוך שקבע כי שעה שהדו"ח שולם, מוחזק המערער כמי שהודה והורשע בביצוע העבירה ונשא את עונשו בגינה. על פי הפסיקה, הארכת מועד להישפט לאחר תשלום, אפשרית במקרים מיוחדים ובנסיבות חריגות ביותר שאין ענייננו נמנה עליהם. נקבע, כי בית המשפט אינו מחויב לברר את נסיבות תשלום הדו"ח ואין זה מתפקידו לעשות זאת. אשר לטענה כי המערער לא קיבל את הדו"ח, ציין בית המשפט קמא כי בהתאם לפסיקה שעה שהדו"ח שולם, אין להתייחס לטענות כגון דא. משנקבע גם כי הבקשה "אינה מעלה נימוקים ממשיים לעיוות דין", חרף טענה כי אחר נהג ברכב, דחה בית המשפט קמא את הבקשה.

6. המערער מאן להשלים עם החלטת בית המשפט קמא. בהודעת הערעור חזר על טענותיו כפי שנטענו לפני בית המשפט קמא. לעניין תשלום הדו"ח הלין המערער על כך, כי בתשובה שקיבל ממפנ"א בעניין הדו"ח, לא היה "זכר לכך" כי הדו"ח שולם. אי לכך, הבקשה הוגשה ללא התייחסות לעניין זה. עניין התשלום התקבל בהפתעה גמורה ומכאן ההתייחסות המאוחרת לסוגיה. לפי המערער, מדובר בהטעיה של מפנ"א אשר מצטרפת לטענה כי אחר נהג ברכב. המערער סבור כי שעה שמדובר במי שעברו התעבורתי "כמעט נקי לחלוטין", לא ברור כיצד מקבל הוא "עונש כזה חמור". על כן, תשלום הדו"ח "אינו חזות הכל" והותרת המצב על כנו תגרום לו עיוות דין.

7. בדיון לפניי חזר ב"כ המערער על נימוקי הערעור וציין, כי סוגיית התשלום אינה במחלוקת, אך "הערעור מסתמך גם על האיזון של תשלום דרך אזור אישי לעומת אישור מסירה שאין אישור מסירה שהמדינה מחויבת לשלוח". מדובר בתשלום שבוצע ע"י המזכירה של המערער ללא ידיעתו, כאשר מדובר במי שהוא בעלים של חברה אשר על שמו רשומים מספר רכבים. העובדה כי צורף תצהיר של הנהג משמעותה כי מדובר על "הרשעת שווא של מישהו שיש לו בסך הכל חברה".

8. ב"כ המשיבה התנגד לערעור ועמד על כך, כי תשלום הדו"ח משמעותו שהנהג מודה במיוחס לו. טענות כי הדו"ח שולם על ידי המזכירה הן לא עילה להתערבות ערכאת הערעור. בית משפט קמא נימק את החלטתו, ובהינתן השיקולים שצוינו וכן "נתונים נוספים בדמות עברו הפלילי תעבורתי, אין מקום לטעמנו לקבל את הערעור". ב"כ המשיבה הלין על כך שרק בערעור צורף תצהיר של מי שלכאורה נהג ברכב, בעוד שתצהיר כאמור לא צורף לבית המשפט קמא.

דיון והכרעה

9. לאחר שנתתי דעתי להודעת הערעור על נספחיה ולטענות הצדדים לפניי, ולאחר שעיינתי בתיק של בית המשפט קמא, נחה דעתי כי דין הערעור להידחות.

10. בהתאם לסעיף 229(ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: "החסד"פ"), עם תשלום הקנס מושא הודעת התשלום, רואים את מקבל ההודעה "כאילו הודה באשמה בפני בית המשפט, הורשע ונשא את עונשו".

11. נקבע, כי בקשה להישפט היא דרך פעולה חלופית לתשלום הקנס (ראו, מיני רבים, 7928/21 ג'ינו נ' מדינת ישראל (21.11.2021); רע"פ 2342/21 שדיד נ' מדינת ישראל (8.4.2021)). בכגון דא, הארכת המועד להישפט בנסיבות מעין אלו, אפשרית במקרים מיוחדים ובנסיבות חריגות ביותר.

לא שוכנעתי כי המקרה דנן נמנה עם אותם מקרים המצדיקים הארכת המועד להישפט חרף תשלום הקנס, ודעתי בעניין זה כדעתו של בית המשפט קמא.

12. טענת המערער כי תשלום הדו"ח בוצע על ידי מזכירתו בתוך ה"איזור האישי" במרשתת, אין בה כדי לסייע לקבלת הערעור. מדובר בתשלום שבוצע בסמוך מאוד לתאריך ביצוע העבירה וכ- 10 חודשים לפני הפנייה לבית המשפט. עסקינן אפוא בהרשעה חלוטה, ובנסיבותיה, טענה מאוחרת לקיומו של נהג אחר או של תשלום שלא בידיעת המשלם, אין בה כדי להביא לביטולה.

13. כאן חשוב לשוב ולהבהיר, כפי שהבהרתי לא פעם, כי טענה לקיומו של נהג אחר אינה מטה קסמים. טענה מעין זו, אין בה כדי להביא אוטומטית להארכת המועד להישפט, ואין היא מקימה כשלעצמה חשש לעיוות דין.

14. כאשר הדו"ח משולם כדין, וכאשר מקבל הדו"ח שוקט אל שמריו חודשים רבים, המסקנה היא אחת - שהוא מקבל על עצמו את החזקה שבסעיף 229(ח) לחסד"פ. בנסיבות אלה, לא ניתן ככלל לאפשר הנעת התהליך לאחור, ויש לבכר את עיקרון סופיות הדיון וודאות ההליכים המשפטיים.

אציין, כי לא נעלמה מעיניי הטענה לעניין השוני בתגובות של מפנ"א ושל המשיבה בבית המשפט קמא, אך לא מצאתי כי יש באמור כדי להצדיק קבלת הערעור. זאת, הגם שהיה מצופה כי גם בתשובת מפנ"א תהיה התייחסות למלוא התמונה, קרי - עצם תשלום הדו"ח.

סוף דבר

15. השורה התחתונה אפוא היא, שדין הערעור להידחות.

מזכירות בית המשפט תשלח פסק דין זה לצדדים כמקובל.

ניתן היום, י"ט טבת תשפ"ו, 08 ינואר 2026, בהעדר הצדדים, בהסכמתם.

.

ניתן היום, י"ט טבת תשפ"ו, 08 ינואר 2026, בהעדר הצדדים.