בבוקר הדיון הגיש הסנגור בקשת דחיה בה ציין, כי בהיותו בדרך לדיון הודיע לו המערער כי הוא "נפל על רגלו ומתקשה להזיזה ולעמוד עליה לרבות הפגיעה מלווה בכאבים עזים וכעת הוא נמצא אצל רופא המשפחה שסביר להניח יורה על העברתו לבית חולים להמשך טיפול...", על כן החליט ב"כ המערער לשוב למשרדו וכאמור ביקש לדחות את הדיון. במעמד הדיון, ביקשה ב"כ המשיבה כי המערער ימציא מסמכים רפואיים ואם לא יעשה כן, ביקשה למחוק את הערעור, תוך שציינה כי מדובר בפעם השניה שמתבקשת דחיה בסמוך למועד הדיון.

בהחלטתי מיום 2.7.25 קבעתי כי על המערער להגיש מסמכים רפואיים התומכים בבקשתו עד ליום 7.7.25, וכי אם לא יוגשו המסמכים במועד או שיוגשו מסמכים שמהם לא עולה מניעה להתייצבות לדיון, תשקל מחיקת הערעור.

רק ביום 17.7.25 הגיש ב"כ המערער תעודת מחלה לא מפורטת, לפיה המערער אינו יכול לעבוד מיום 2.7.25 ועד 17.7.25 (מדובר בתעודה שנחתמה רק ביום 16.7.25); ובהחלטתי מאותו מועד צוין כי אין בתעודה הרפואית כדי להסביר את אי התייצבותו של המערער לדיון, וכי עליו להגיש מסמך מתאים עד ליום 20.7.25. ביום 24.7.25 הגיש ב"כ המערער שני מסמכים רפואיים מיום 16.7.25 ומיום 23.7.25 לפיהם המערער הלין על קושי בהליכה ובעמידה והגבלה בתנועות לאחר נפילה בבית ועל כן הופנה למכון רנטגן. לא הוגשה כל תעודה רפואית שיש בה להעיד כי ביום הדיון המערער היה אצל רופא ונבדק, כפי שטען בא כוחו בבקשה, ועל כן ציינתי בהחלטה מיום 27.7.25 כי לא נראה שסיבה מוצדקת מנעה מהמערער להתייצב לדיון בפניי.

ב"כ המערער עתר לתת למערער הזדמנות נוספת להתייצב ולשטוח את טענותיו בפני בית המשפט ושב על טענותיו בדבר עיוות הדין שנגרם לו, תוך שהציע "לקנוס" את המערער ב-1,000 ₪ בשל אי התייצבותו.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובמלוא החומר, לרבות בתיק בית המשפט קמא, ומצאתי כי המערער לא התייצב לדיון בערעור ללא שהראה סיבה מוצדקת לכך, ובשים לב גם להתנהלותו בבית המשפט קמא, כפי שיפורט להלן, אני נעתרת לבקשת המשיבה, ומורה על מחיקת הערעור.

למעלה מן הצורך אציין, כי אף לא מצאתי ממש בערעור גופו.

כאמור, בתיק בית המשפט קמא קיים אישור מסירה שנחתם ע"י המערער בפני שוטר. על המערער מוטל הנטל להראות כי נפל פגם באישור המסירה ולא די בטענה סתמית כי לא מדובר בחתימתו; ובענייננו לא הוצגה כל עילה לפקפק באישור המסירה. בנוסף, כעולה מהמסמכים בתיק, ביום 14.2.23 (לפני התליית ההליכים) נעשתה פניה של מזכירות בית המשפט במסגרת "מזכירות יוזמת" על מנת להודיעו על הדיון שנקבע ליום 20.3.23, וצוין, כי למרות שהמערער זוהה, הוא ניתק את הטלפון מספר פעמים, והגם שאין בכך משום זימון כדין, הדבר מצביע על התנהלותו של המערער.

אשר לטענות בדבר עיוות דין, לא מצאתי בהן ממש. כפי שציין בית המשפט קמא, איסור על נהיגה תחת השפעת סם חל גם במקרה בו מדובר במי שמשתמש בסם ברשיון, ודומה כי גם ב"כ המערער אינו חולק על כך שזהו המצב החוקי. למעלה מן הנדרש אציין, כי למרות טענות שונות שהעלה, ב"כ המערער לא צירף כל אסמכתא בדבר הרשיון של המערער לשימוש בסם, לגבי מועד הוצאתו, כמויות השימוש שהותרו לו וכיוצ"ב. זאת ועוד, בגזר הדין נשפט המערער לעונש המינימום הקבוע בחוק לעבירה בה הורשע, למרות שנשפט בהעדר ולמרות הריכוז הגבוה של החומר האסור, כך שלא ניתן לומר כי נגרם לו עיוות דין.

נוכח כל האמור, משניתנה למערער ההזדמנות לשטוח את טענותיו הן בפני בית המשפט קמא והן בפני ערכאת הערעור, אך הוא בחר שלא להתייצב לדיונים, אין לו להלין אלא על עצמו; ונוכח הרציונל העומד מאחורי אותן הוראות מיוחדות שנקבעו ל"עבירות קלות", שמכוחן נשפט המערער בהעדרו, דהיינו הצורך בקיצור וייעול ההליך בעבירות אלו, אין מקום לאפשר לו הזדמנות נוספת לעשות כן.

על כן, כאמור, הערעור נמחק.

המזכירות תעביר ההחלטה בדחיפות לב"כ הצדדים.

ב"כ המערער יודיע למערער תוכן ההחלטה, ויבהיר לו החובה להפקיד את רשיון הנהיגה שלו בהתאם להחלטות בית המשפט קמא, אם לא עשה זאת עד כה.

ניתנה היום, ט"ז אב תשפ"ה, 10 אוגוסט 2025, בהעדר הצדדים.