עפ"ג 66272-01-25

השופטת יעל וילנר:

1.  ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט א' סלע) בת"פ 25131-04-23 מיום 12.12.2024, שבגדרו נגזרו על המערער 48 חודשי מאסר בפועל בניכוי תקופת מעצרו, בנוסף לעונשים נלווים.

2.  המערער הורשע על סמך הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן, במסגרת הסדר טיעון שלא כלל הסכמות לעניין העונש. לפי העובדות המתוארות בכתב האישום, עובר ליום 7.4.2023 בסמוך לחצות הלילה, הצטיידו המערער ואחרים בבקבוקי תבערה וברעלות פנים במטרה לבצע הפרת סדר בשכונת סילוואן בירושלים. החבורה התאספה תחילה סמוך ל-"צומת 4" בשכונה, אספה אבנים וחסמה את ציר התנועה, ובהמשך השליכו שניים מתוכה בקבוקי תבערה לעבר עמוד מצלמות של המשטרה. בשלב זה, הגיע ג'יפ של כוח משמר הגבול לסמטה הסמוכה להתפרעות, והמערער, יחד עם אדם נוסף, השליכו כל אחד בקבוק תבערה לעבר הכוח, ממרחק של כ-40 מטרים, ויידו לעברו אבנים. המערער נעצר לבסוף על ידי כוחות הביטחון, לאחר שכשל בניסיונו להימלט. בגין מעשים אלו הורשע המערער, במסגרת הסדר טיעון כאמור, בעבירה של ניסיון הצתה לפי סעיף 448(א) סיפא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק) בצירוף סעיף 25 לחוק; בעבירה של החזקת נשק לפי סעיף 144(א) לחוק; ובעבירה של הפרעה לשוטר בנסיבות מחמירות לפי סעיף 275א לחוק.

3.  ביום 12.12.2024 גזר בית המשפט המחוזי את דינו של המערער. בקביעת מתחם הענישה, שקל בית המשפט את מידת הפגיעה בערכים מוגנים, ובכלל זה את חומרתה של עבירת ההצתה; את העובדה שהמעשים נעשו בצוותא ומתוך כוונה לפגוע בכוחות הביטחון; ואת מדיניות הענישה הנוהגת. במכלול נסיבות אלו נקבע כי מתחם הענישה ההולם נע בין 36 ל-60 חודשי מאסר בפועל. באשר לנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה, בית המשפט המחוזי הביא בחשבון את עברו הפלילי של המערער, אשר כבר ריצה עונש מאסר בפועל; את תסקיר שירות המבחן שהוגש בעניינו, המלמד כי המערער נוטה לצמצם ממידת אחריותו לביצוע העבירות וכי רמת הסיכון לביצוע עבירות דומות על ידו בעתיד גבוהה; וכן את בעיותיו הרפואיות של המערער, אשר לטענתו אינן מקבלות מענה בבית הסוהר. בשקלול כל אלו, העמיד בית המשפט המחוזי את עונשו של המערער על 44 חודשי מאסר בפועל, בניכוי תקופת מעצרו. כמו כן, בית המשפט הפעיל במצטבר מאסר על תנאי שהוטל על המערער בהליך קודם לתקופה של ארבעה חודשים (ת"פ 50742-07-18); השית עליו עונש של 9 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור במשך שלוש שנים משחרורו עבירת התפרעות, הצתה, הפרעה לשוטר או עבירת נשק; וכן הטיל עליו קנס כספי בסך 3,000 ש"ח.

4.  המערער טוען כי בית המשפט המחוזי שגה כאשר קבע את מתחם הענישה תוך השוואה להתפרעויות חמורות יותר מאשר במקרה דנן, בין בשל מספר האנשים שלקחו בהן חלק, ובין משום שהעבירות שהתבצעו במסגרתן היו חמורות יותר. באשר לעונשו של המערער בתוך מתחם הענישה, נטען כי לא ניתן משקל הולם למצבו הרפואי ולהודאתו בעבירות שיוחסו לו.

5.  מנגד, טען בא כוח המדינה בדיון שהתקיים לפנינו ביום 8.5.2025, כי יש לדחות את הערעור בהעדר עילה להתערב בגזר דינו של בית המשפט המחוזי, ובשים לב לחומרת העבירות שביצע המערער ולצורך בהרתעתו.

6.  לאחר עיון, באנו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות.

7.  כידוע, ערכאת הערעור לא תתערב בעונש שגזרה הערכאה הדיונית, אלא במקרים שבהם קיימת חריגה קיצונית ממדיניות הענישה הנוהגת במקרים דומים, או שנפלה טעות מהותית ובולטת בגזר הדין (ראו, מיני רבים: עפ"ג 23582-12-24 פלוני נ' מדינת ישראל, פס' 10 (5.3.2025); ע"פ 101/24 מדינת ישראל נ' מוחמד סעדי, פס' 9 (22.1.2025)). המקרה שלפנינו לא נמנה על חריגים אלו. העונש שהוטל על המערער אמנם אינו על הצד המקל, יחד עם זאת, לא שוכנענו כי הוא חורג באופן קיצוני ממדיניות הענישה הנוהגת, כפי שנסקרה בגזר הדין של בית המשפט המחוזי. באשר להתחשבות בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה, לצורך גזירת העונש בתוך מתחם הענישה, בית המשפט המחוזי נתן דעתו לנסיבות בדבר מצבו הרפואי של המערער, וכן להודאתו בעבירות, ולא מצאנו כי נפל פגם באיזון שערך בין מכלול השיקולים לחובתו ולזכותו של המערער. משאלו הם פני הדברים, לא נמצאה עילה להתערבותנו בעונש שגזר בית המשפט המחוזי.

8. אשר על כן, הערעור נדחה.

ניתן היום, י"ז אייר תשפ"ה (15 מאי 2025).