עפ"ג 57199-03-25

השופט עופר גרוסקופף:

לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט שמואל מלמד) מיום 12.2.2025 בת"פ 42308-12-23, בגדרו נגזר על המערער עונש של 36 חודשי מאסר לריצוי בפועל, לצד רכיבי ענישה נוספים. בערעור שלפנינו משיג המערער על חומרת רכיב המאסר בפועל שהושת עליו.

כתב האישום המתוקן

1. ביום 5.11.2024 הורשע המערער על פי הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן, וזאת במסגרת הסדר טיעון שלא כלל הסכמות לעניין העונש. על פי המתואר בכתב האישום המתוקן, ביום 11.12.2023 בסמוך לשעה 21:00, נכנס המערער, עלא מחמוד קראריה (להלן: המערער), תושב האזור, לשטחי מדינת ישראל שלא כחוק, וזאת במהלך הסגר שנבע מהמצב הביטחוני. בחלוף מספר שעות, בסמוך לשעה 01:34 (ביום 12.12.2023) התפרץ אדם אחר לרכב (להלן: הרכב) בעיר רמת גן, שבר את חלונו והתניע אותו שלא באמצעות שלט הרכב. מיד לאחר מכן נכנס המערער לרכב והחל בנהיגה - על אף שאיננו מחזיק ברישיון נהיגה. בסמוך לשעה 01:56, בעוד המערער נוהג ברכב, כוחות שיטור שתרו אחריו הפעילו סירנות ואורות וכרזו למערער לעצור. בתגובה, האחרון הגביר את מהירותו והחל להימלט מהשוטרים. בעקבות כך, התנהל מרדף אחר המערער שכלל ניידות משטרה, ובהמשך גם מסוק משטרתי (להלן: המרדף). במהלך המרדף, ובכוונה להימלט מהשוטרים, המערער, בין היתר, חצה קו לבן רציף; חצה מספר פעמים רמזור באור אדום; נסע בנתיב נסיעה נגדי; ובתגובה לעקיפתו על ידי רכב משטרתי, הוא סטה במהירות בין נתיבים וביצע פניה חדה שמאלה באמצעות שול הדרך. בסמוך לשעה 03:00 הגיע המערער למחסום בצומת שילת. שם, הוא פגע ברכב של אדם אחר; ופרץ מחסום משטרתי, ועלה על דוקרנים שפרסה המשטרה. בשלב זה יצא המערער מהרכב והחל בבריחה רגלית לעבר שטח פתוח. בחלוף מספר דקות, ובסיוע המערך האווירי של המשטרה, המערער נעצר בשעה 03:04.

בגין האמור הורשע המערער, כאמור, במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של קבלת רכב גנוב (לפי סעיף 413י לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוקהעונשין)); סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה (לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין); כניסה לישראל בניגוד לחוק (לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952); ואיסור לנהוג בלי רישיון נהיגה (לפי סעיפים 10(א) ו-62(1) לפקודת התעבורה [נוסח חדש]).

עיקרי גזר דינו של בית המשפט קמא

2. ביום 12.2.2025 ניתן גזר דינו של בית המשפט קמא (להלן: גזר הדין). תחילה, בית המשפט ציין כי מעשיו של המערער מהווים פגיעה קשה בביטחון האישי של אזרחי המדינה ושל ציבור עוברי הדרך. בהמשך לכך, ולאחר שעמד בהרחבה על מדיניות הענישה הנוהגת, בית המשפט קמא קבע כי מתחם העונש ההולם נע בין 24 ל-48 חודשי מאסר בפועל. זאת, על רקע המרדף הארוך שהתנהל נגד המערער, המהווה פגיעה אנושה בביטחון ובתחושת הביטחון של האזרחים, וכלל פגיעה ברכוש ופריצת מחסום משטרתי שאף הוא לא הביא לעצירתו.

אשר למיקום המערער במתחם העונש ההולם, בית המשפט ציין כי חומרת מעשיו של המערער מצויים ברמה בינונית-גבוהה של המתחם. זאת, בין היתר מאחר שהמערער גנב רכב (עניין, שכפי שיובהר בהמשך, לא יוחס למערער בכתב האישום המתוקן); התקיים בעקבותיו מרדף ארוך במשך למעלה משעה, שבמסגרתו המערער אף נסע על הדוקרנים שפרסה המשטרה; והכול בעוד הוא נעדר רישיון כדין ושוהה בלתי חוקי. מעשים אלה, לפי בית המשפט קמא, מלמדים על תעוזתו של המערער והיעדר גבולותיו; ועל כך שהוא סבר שהוא יכול להימלט מאימת הדין. למול זאת, בית המשפט קמא נדרש לנסיבות שונות העומדות לטובת המערער, ובתוך כך העובדה שזו הפעם הראשונה שהמערער נפגש עם מערכת אכיפת החוק בישראל; לא נגרמו פגיעות בגוף או בנפש במהלך המרדף; ונסיבות חייו הקשות מאוד. בהתאם לכך, נגזר על המערער עונש של 36 חודשי מאסר לריצוי בפועל; 12 חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור בתוך שלוש שנים כל עבירה של גניבת רכב או קבלת רכב גנוב או עבירה של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה; חודש מאסר על תנאי לבל יעבור בתוך שלוש שנים עבירה של כניסה לישראל בניגוד לחוק או עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה; תשלום קנס בסך 2,500 ש"ח או 25 ימי מאסר תמורתם; ופסילת רישיון למשך 24 חודשים החל מיום שחרורו ממאסר.

הערעור שלפנינו מתייחס לחומרת רכיב עונש המאסר בפועל בלבד.

הערעור דנן

3. בנימוקי הערעור, כמו גם בדיון שהתקיים לפנינו ביום 25.9.2025, טען בא-כוח המערער כי עונש המאסר בפועל שהושת על המערער הינו מחמיר יתר על הנדרש. לעמדתו, בית המשפט קמא לא נתן משקל הולם בעת מיקום המערער במתחם העונש לכך שהוא נעדר עבר פלילי; נתון במעצר לתקופה בלתי מבוטלת בתנאים קשים; ומעשיו לא הובילו לפגיעה בנפש. כמו כן, נטען כי בית המשפט קמא שגה בכך שציין כי המערער גנב את הרכב, על אף שכתב האישום המתוקן אינו מייחס לו זאת (לפי האמור בו, הרכב נפרץ על ידי אדם אחר); וכי שגיאה זו הובילה להחמרה בעונש. עוד טען בא-כוח המערער, כי המדינה סברה שיש למקם את המערער בתחתית כל מתחם שייקבע, ואילו בית המשפט מיקם אותו ברף הגבוה של המתחם. על רקע האמור, ובשים לב למדיניות הענישה הנוהגת אליה הפנתה המדינה בהליך קמא, טען בא-כוח המערער כי יש להעמיד את עונשו של המערער על 24 חודשי מאסר לריצוי בפועל (דהיינו, בתחתית מתחם העונש ההולם).

מנגד, באת-כוח המדינה ביקשה לדחות את הערעור, שכן לעמדתה העונש שהושת על המערער, בשים לב למעשיו, הוא ראוי. כן הדגישה באת-כוח המדינה, כי המדינה אומנם סברה כי יש למקם את המערער בתחתית המתחם, אך זאת ביחס למתחם שהוצע על ידה בטיעונים לעונש, שקצהו התחתון הוא 4 שנות מאסר (להבדיל מ-24 חודשי מאסר, כפי שקבע בית המשפט קמא).

דיון והכרעה

4. לאחר שעיינתי בנימוקי הערעור ושמעתי את טענות הצדדים בעל פה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות, ויש להותיר את העונש שקבע בית המשפט קמא על כנו; וכך אמליץ לחברותיי כי נעשה.

5. הלכה ידועה היא כי ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בעונשים שגזרה הערכאה הדיונית, אלא במקרים חריגים בהם נפלה בגזר הדין טעות מהותית, או כאשר הוא סוטה באופן קיצוני ממדיניות הענישה הנוהגת או הראויה (ראו, מיני רבים: ע"פ 545/20 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (3.5.2021); עפ"ג 34074-12-24 עטאללה נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (11.6.2025)). המקרה דנן אינו נמנה על מקרים חריגים אלה.

6. בית משפט זה עמד לא אחת על החומרה הרבה הגלומה בעבירות הכוללות נהיגה פרועה, הנובעת מכך שנהיגה כאמור - הנעשית תוך התעלמות מופגנת מכללי התנועה ומהוראות השוטרים לעצור - מעמידה בסכנה ממשית את חייהם ושלומם של משתמשי הדרך (ראו, מיני רבים: ע"פ 4538/08 מדינת ישראל נ' פלוני, פסקה 9 (13.8.2008) (הוחמר עונשו של קטין, כבן 16 במועד ביצוע המעשים, ל-18 חודשי מאסר); ע"פ 4626/20 גולדשטיין נ' מדינת ישראל, פסקה 33 (4.4.2021) (נדחה ערעור על עונש מאסר של 36 חודשי מאסר); ע"פ 3840/21 חאמד נ' מדינת ישראל, פסקה 2 (8.3.2022) (נגזרו על המערער, שוהה בלתי חוקי לו עבר מכביד, 56 חודשי מאסר, 6 מהם בגין הפעלת עונשים על תנאי); ע"פ 1919/22 מקדשי נ' מדינת ישראל, פסקה 15 (2.8.2022) (ערעור נאשם על עונש מאסר של 26 חודשים נדחה, תוך שצוין כי אילולא נסיבותיו האישיות, יש להניח כי העונש שהיה מושת עליו היה מחמיר בהרבה); ע"פ 71675-08-24 סרחאן נ' מדינת ישראל, פסקה 39 והאסמכתאות שם (22.6.2025) (אושר עונש של 5 שנות מאסר על נאשם בנסיבות שיש בהן רכיבים מחמירים, אך גם מקלים, בהשוואה למקרה דנן)). בענייננו, עיון בעובדות כתב האישום המתוקן מלמד על נהיגתו הפרועה והמסוכנת במיוחד של המערער. אין ספק איפוא כי הסיכון שנהיגה זו יצרה היה ממשי (גם אם הסיכון, ברובו המוחלט, לא התממש - למרבה המזל). כאמור, המעשים המיוחסים למערער כוללים נסיעה פראית תוך חציית מספר רמזורים אדומים; נסיעה בנתיב נגדי; חציית פס הפרדה לבן רציף; פגיעה ברכב אחר; בריחה מהמשטרה במסגרת מרדף חריג במיוחד באופיו, מבחינת פרק הזמן הארוך שהוא נמשך (למשך כשעה) והקילומטרים הרבים שנעברו במסגרתו; ופריצה של מחסום משטרתי. כל זאת, כאשר המערער איננו מחזיק ברישיון נהיגה; נוהג ברכב גנוב (גם אם לא נגנב על ידו); ומלכתחילה נכנס לישראל באופן בלתי חוקי. במעשיו אלה המערער היה יכול בנקל להוביל לפגיעה קשה בגוף או בנפש, לצד הפגיעה ברכוש שגרם לה. ודוק, בעקבות המערער התנהל מרדף משטרתי ממושך וחריג (הן מבחינת מרחק והן מבחינת זמן), אשר בסיומו המערער נסע על דוקרנים שפרסה המשטרה, והדבר הוביל לעצירת הרכב. אולם המערער לא עצר, והמשיך לנוס באופן רגלי עד שלבסוף נתפס על ידי המשטרה. בנסיבות אלה, לא קמה כל הצדקה שנתערב בגזר הדין לטובת המערער.

7. די בכך, איפוא, כדי לדחות את הערעור. למעלה מן הצורך, אתייחס בתמצית לטענתו העיקרית של המערער, לפיה היה צריך למקמו בתחתית מתחם העונש ההולם - הן לאור נסיבותיו האישיות הקשות והן מאחר שהמדינה עתרה למקמו בתחתית המתחם. כידוע, על פי הגישה המקובלת בבית משפט זה, ערכאת הערעור אינה נוהגת לדקדק בבחינת מתחם העונש ההולם ומיקום הנאשם בתוכו, וככל שהעונש שהוטל לבסוף הינו סביר והולם, היא אינה נוהגת להתערב בו (ע"פ 8109/15 אביטן נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (9.6.2016); ע"פ 248/18 גבאי נ' מדינת ישראל, פסקה 9 (2.7.2018); ע"פ 8313/22 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 16 (7.5.2024); ע"פ 7688/23 קוינגטון נ' מדינת ישראל, פסקה 59 (6.3.2025) (להלן: ענייןקוינגטון)). בענייננו, כאמור, מעשיו של המערער חמורים במיוחד ויצרו סכנה משמעותית לגרימת נזק משמעותי לגוף ולרכוש. רק בדרך נס לא התרחשה שום פגיעה בחיי אדם או פגיעה קשה ברכוש. בית המשפט קמא שקל היבטים אלה בעת גזירת העונש, ואף נתן דעתו לנסיבות שונות העומדות לטובת המערער - והגיע לתוצאה עונשית הולמת שאיננה מצדיקה את התערבותנו. תוצאה זו מוצדקת גם לשיטת המקפידים על בחינת הנחיות המחוקק ביחס להבניית הענישה גם בהליכי ערעור, שכפי שהבהרתי בעבר - אני נמנה עמהם (ראו חוות דעתי בע"פ 3265/22 פלוני נ' מדינת ישראל (2.11.2022); ובעניין קוינגטון). כך, משעה שבנסיבות המקרה דנן מתחם ענישה המתחיל ב-24 חודשי מאסר הוא נמוך מהראוי, ולהערכתי היה מקום להעמיד את תחתית מתחם הענישה במקרה דנן, בהינתן שלל מעשי העבירה אותם ביצע המערער על פי כתב האישום המתוקן (סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה; קבלת רכב גנוב; נהיגה ללא רישיון נהיגה; שהיה בלתי חוקית), במקום מחמיר יותר, שאינו נופל מהעונש שנגזר על המערער בפועל (דהיינו, 36 חודשי מאסר). על כן, גם אם היינו מקבלים את טענת המערער כי יש למקמו בתחתית מתחם העונש הראוי - מאחר שמלכתחילה נדרש היה לקבוע רף תחתון גבוה יותר, הרי שעונשו של המערער היה ממילא נותר על כנו.

8. להשלמת התמונה, אעיר שתי הערות קצרות נוספות. האחת - המדינה אומנם הסכימה בבית המשפט קמא כי יש למקם את המערער בתחתית המתחם, ואולם היא סברה כי יש לקבוע את הרף התחתון של המתחם על 4 שנות מאסר (ראו למשל פרוטוקול הדיון בבית המשפט קמא מיום 14.1.2025, בעמ' 10 שורות 23-22). פשיטא כי בהתבססו על עמדה זו, אין המערער יכול ליטול רכיב אחד (מיקום בתחתית המתחם), ולהתעלם מרכיב אחר (תחתית מתחם הגבוהה ב-12 חודשים מהעונש שנגזר עליו). השנייה - כאמור, המערער מלין על כך שבית המשפט קמא ייחס לו בגזר הדין ביצוע עבירה של גניבת רכב, על אף שבכתב האישום המתוקן הוא לא הואשם בעבירה זו (וממילא לא הורשע בה), אלא "רק" בעבירה של קבלת רכב גנוב. אולם, גם אם יש ממש מבחינה פורמאלית בטענה זו של המערער, הרי שאין בכך כדי להוביל לקבלת הערעור. זאת, בהינתן שממילא היה מקום לקבוע מתחם ענישה מחמיר יותר בעקבות המעשים בהם הורשע המערער בכתב האישום המתוקן, כפי שהובהר לעיל.

9. סוף דבר: לנוכח האמור, לא ראיתי מקום להתערב בתוצאה אליה הגיע בית המשפט קמא עת גזר על המערער עונש של 3 שנות מאסר בפועל. לפיכך, אם תשמע דעתי נדחה את הערעור.

השופטת גילה כנפי-שטייניץ:

אני מסכימה.

השופטת רות רונן:

אני מסכימה.

הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט עופר גרוסקופף.

ניתן היום, ‏י"ג בכסלו התשפ"ו (‏3.12.2025).