1

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט דב פולוק) מיום 13.12.15 בת"פ 21915-12-15.

כללי

1.         המשיב הורשע על יסוד הודאתו בכניסה לישראל שלא כדין (3 עבירות) ונדון ל - 15 ימי מאסר בפועל ומאסר על תנאי. הערעור מופנה כנגד קולת העונש.

2

2.         ואלה המעשים: בימים 16.3.15, 20.7.15, 10.12.15 שהה המשיב בשעות הלילה ולפנות בוקר בגבעת שאול בירושלים ללא היתר.

טענות הצדדים          

3.         ב"כ המערערת טוענת כי בית משפט קמא לא ייחס את החומרה הראויה לעבירות בהן הורשע המשיב וגזר עליו עונש נמוך מרף הענישה שיש לקבוע במקרים כגון המקרה דנן. כמו כן, נטען כי בית משפט קמא נמנע מקביעת מתחם ענישה הולם ומלקצוב את עונשו של המשיב במסגרת מתחם זה. ב"כ המערערת הדגישה כי חומרת העבירה וחומרת הפגיעה בערכים המוגנים מתעצמת שבעתיים נוכח המציאות הביטחונית בתקופה האחרונה בישראל. לעמדתה, בנסיבות המקרה דנן, יש לייחס חומרה מיוחדת לכך שהמשיב שהה שלא כדין בישראל שלוש פעמים תוך פחות משנה, נתפס והוזהר פעמיים, אך לא היה בכך כדי להרתיעו מביצוע העבירה בשלישית בתקופת מתיחות ביטחונית זו. לפיכך, כך נטען, יש צורך בעונש מרתיע. ב"כ המערערת הפנתה לפסיקה בעבירות דומות וטענה כי יש להחמיר בעונשו של המשיב.

4.         מנגד, ב"כ המשיב טען כי אין מקום לסטות מהלכת אלהרוש ובהתאם להלכה זו, העונש שנגזר על המשיב הולם. נטען כי אין באירוע זה או אחר להביא להחמרה בעונשו, שכן אנו נמצאים בתקופה בטחונית קשה מזה זמן רב. כן נטען, כי מדובר באדם בן 48, אב לשמונה ילדים, אשתו נפטרה, בעבר קיבל אישורי כניסה לישראל והיה נכנס לצורכי פרנסה. עוד נטען, כי אין מדובר בפסק דין מקל באופן משמעותי ובאה הפניה להחלטות שנטען כי הן תומכות בכך.

דיון

3

5.         לחובת המערער נזקפת חומרת העבירה שביצע. עבירת השב"ח הנה עבירה נפוצה וקלה לביצוע, שמניעתה קשה, והפוגעת בערכים של הגנה על ריבונות המדינה, על גבולותיה ועל הבאים בשעריה, והיא אף עלולה להעמיד בסכנה את שלום הציבור ובטחונו. בנסיבות דנן, נוספת חומרה לעבירות אלה, שכן הן בוצעו בתקופה בה המצב הביטחוני בישראל בכלל, ובעיר ירושלים בפרט, הינו מתוח, ובנוסף, יש בכך כדי להכביד על כוחות הביטחון, אשר ממילא נדרשים להגברת כוננות בתקופה זו. על כן, נדרש עונש מרתיע. בנסיבות דנן אינטרס ההרתעה מתעצם נוכח העובדה שהמשיב ביצע שלוש עבירות בתוך כמה חודשים , למרות שבפעמיים הראשונות נתפס והוזהר לבל ישוב על מעשיו.

הכלל הוא כי ערכאת הערעור אינה גוזרת מחדש את העונש, אלא בוחנת את סבירות גזר הדין של הערכאה הדיונית. התערבות ערכאת הערעור בעונשים תיעשה במקרים חריגים בהם נפלה טעות מהותית, או שהעונש שנגזר סוטר באופן קיצוני מרמת הענישה הראויה (ר' דברי כב' השופט צ' זילברטל בע"פ 7430/13 טוחסונוב נ' מדינת ישראל (2014)). בית משפט קמא לא קבע מתחם ענישה. ברע"פ 3677/13 מוחמד אלהרוש נ' מדינת ישראל, קבע בי המשפט העליון, כי מתחם העונש ההולם בעבירת שב"ח לצרכי פרנסה שנעברה לראשונה, בהיעדר עבירות נלוות, נע בין עונש מאסר על תנאי לבין 5 חודשי מאסר בפועל, אשר יכללו הן את תקופת התנאי והן את תקופת המאסר בפועל. המערערת הגישה פסיקה, לפיה נאשמים, ללא עבר פלילי, הורשעו על יסוד הודאתם בביצוע 3 עבירות של שהיה בלתי חוקית, לשם פרנסה וללא עבירות נוספות, נדונו לעונש מאסר לתקופה של חודש ויום (ר': עפ"ג 17447-11-15 רבאיעה נ' מדינת ישראל; ת"פ 24309-03-15 מדינת ישראל נ' סאמארה (שם נדונו שלושה נאשמים כאלה); ת"פ 34378-12-14 מדינת ישראל נ' זיאד אלרזק; ת"פ 10017-12-14 מדינת ישראל נ' אלבטאט). בענייננו, הגם שמדובר בעונש מקל יחסית בנסיבות הזמנים, לאור נסיבותיו האישיות של המשיב, כפי שפורטו בהחלטתו של בית משפט קמא, גילו - 47, העדר עבר פלילי, היותו מטפל יחיד ב-8 ילדיו, לא ראינו לנכון להתערב בגזר דינו של בית משפט קמא.

6.         הערעור נדחה.

ניתן היום, יא' טבת תשע"ו, 23 דצמבר 2015, במעמד ב"כ המערער, ב"כ המשיב והמשיב בעצמו.

4