עפ"ג 24929-02-25

השופט אלכס שטיין:

1. לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי באר שבע (השופט א' גביזון) שניתן בת"פ 53688-09-22, ביום 31.12.2024, ובמסגרתו הושת על המערערת עונש של 3.5 שנות מאסר לריצוי בפועל וכן מאסר על-תנאי ופיצוי לנפגעי העבירה.

עובדות כתב האישום המתוקן

2. לפי כתב האישום המתוקן, המערערת ניהלה גן פרטי, בו שהו 16 פעוטות בני חצי שנה עד שלוש וחצי שנים (להלן: הפעוטון). המערערת העסיקה בפעוטון מספר מטפלות, ביניהן שתי קטינות בנות 16. לקטינה נוספת, בת 12 במועדים הרלבנטיים, אפשרה המערערת להגיע לפעוטון, לאחר שעות הלימודים ובחופש הגדול, ולסייע בטיפול בפעוטות. במספר הזדמנויות ולפרקי זמן קצרים, הותירה המערערת את הקטינה הנוספת - שכאמור הייתה בת 12 בלבד - להשגיח על כלל הפעוטות בפעוטון. המערערת והמטפלות האחרות לא עברו הכשרה לטיפול בפעוטות או הכשרה בעזרה ראשונה.

3. בהזדמנויות רבות, במשך תקופה של כחודש וחצי, המערערת צעקה על הפעוטות בפעוטון, ותקפה שמונה מהם, אשר לתפישתה לא צייתו לה, וכן הפריעו לפעילות הפעוטון או נהגו באלימות כלפי פעוטות אחרים. בין היתר, הכתה המערערת פעוטות אלו בכל חלקי גופם, דחפה אותם, צבטה אותם והפעילה כלפיהם כוח מופרז שלא לצורך. בחלק מהמקרים, בכו הפעוטות בעקבות מעשיה אלו. חלק מהמעשים בוצעו לעיני כלל הפעוטות בפעוטון. מעשיה כלפי אותם שמונת הפעוטות פורטו בנספחים לכתב האישום.

4. כעולה מכתב האישום המתוקן, כאשר נהגה, כפי שנהגה, כאמור לעיל, ביצעה המערערת גם עבירה של התעללות נפשית כלפי אותם שמונה פעוטות וכלפי כלל ילדי הפעוטון. זאת, נוכח תדירות התקיפות; הימשכותן; גילם הצעיר של הפעוטות; פערי הכוחות בין המערערת לפעוטות; היותם של הפעוטות תלויים במערערת וחסרי יכולת של ממש להתגונן מפניה; והחשיפה של כלל הפעוטות למעשי אלימות חוזרים ונשנים.

5. בגין האמור, ועל פי הודאתה - אשר נמסרה במסגרת הסדר טיעון שלא כלל הסכמה עונשית - הורשעה המערערת בתקיפה סתם, עבירה לפי סעיף 379 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין או החוק) (ריבוי עבירות), בהתייחס לאירועים שאירעו עד ליום 6.7.2022; בתקיפה של קטין על ידי אחראי, עבירה לפי סעיף 382(ד) לחוק (ריבוי עבירות), בהתייחס לאירועים שאירעו מיום 7.7.2022 ואילך; בהתעללות בקטין או חסר ישע, עבירה לפי סעיף 368ג סיפא לחוק; וכן בהשארת ילד בלא השגחה, עבירה לפי סעיף 361 (אמצע) לחוק (מספר עבירות).

6. להשלמת התמונה, אציין כי כחודשיים לאחר שהורשעה המערערת, ביקשה היא לחזור בה מהודאתה, ככל שזו נוגעת להרשעתה בעבירת ההתעללות בקטין או בחסר ישע. בקשה זו נדחתה בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 1.2.2024.

גזר דינו של בית המשפט המחוזי

7. ביום 31.12.2024 גזר בית המשפט המחוזי את דינה של המערערת. בית המשפט המחוזי מצא כי במעשיה פגעה המערערת בצורה משמעותית בערכים המוגנים של שמירה על שלומם הגופני והנפשי של הקטינים וזכותם לגדול בסביבה בריאה ומכילה, כמו גם החובה המוטלת על אחראי על קטין להגן ולשמור עליו, והאמון שנותנים הורים בצוותי הגנים והפעוטונים. בית המשפט המחוזי הפנה למגמת ההחמרה בענישתם של אלו שנוקטים באלימות כלפי קטינים; לתיקון חוק העונשין שמשקף מגמה זו (ראו: תיקון מס' 143 לחוק העונשין, במסגרתו הוסף סעיף 382(ד) לחוק והוספה הוראת שעה הקובעת עונש מזערי בעבירות של תקיפת קטין או חסר ישע והתעללות בקטין או חסר ישע); ולעונש המקסימום הקבוע לצידה של עבירת ההתעללות בקטין או בחסר ישע. בהמשך, סקר בית המשפט המחוזי פסיקה אשר דנה בעבירות בהן הורשעה המערערת, ממנה ניתן ללמוד ולהקיש, לקולא ולחומרא, לעניינה של המערערת שבפנינו.

8. בהתייחס לנסיבות ביצוע העבירות בהן הודתה והורשעה המערערת, ציין בית המשפט המחוזי כי המערערת הורשעה בביצועם של יותר מ-50 מעשי אלימות, אשר בוצעו במהלך תקופה של כחודש ומחצה, באופן שיטתי ואינטנסיבי. מדובר במעשים אלימים בדרגות שונות אשר נעשו כלפי שמונה פעוטות רכים, המונים כמחצית מילדי הפעוטון. המערערת הייתה הגננת האחראית לשלומם. היא פגעה בפעוטות במקום שאמור להיות מוגן ובטוח עבורם - גן הילדים, וכן הפרה באופן בוטה את האמון שנתנו בה הורי הפעוטות.

9. בבחינת נסיבות ביצוע העבירות, ניתנה הדעת גם להשלכות הפגיעה על הפעוטות ומשפחותיהן - השלכות קשות, שפורטו בתסקירי נפגעי העבירה - כאשר ברור היה כי חלקן תתבהרנה רק במרוצת השנים. צוין כי מדובר בילדים רכים, שנפגעו על ידי המבוגר האחראי, מי שאמורה היתה לשמש מודל לחיקוי, ללמד חִברוּת וכללי התנהגות; ומכאן, הנזק הגדול אשר נגרם ממעשי האלימות שלה-עצמה. המערערת גרמה לפעוטות למכאובים, השפילה אותם, וכן פגעה באמון שאלו תלו במבוגר האחראי אשר אמור היה לדאוג לשלומם.

10.  בית המשפט המחוזי נתן משקל גם לסיכון המשמעותי בו העמידה המערערת את הפעוטות כאשר השאירה אותם (גם אם לפרקי זמן קצרים) תחת השגחתה של קטינה כבת 12. כן ניתן משקל גם להרשעה בעבירת ההתעללות, המשקפת, בין היתר, את הפגיעה בנפשם של כלל ילדי הפעוטון אשר נחשפו, בעשרות אירועים, לאלימות בה נקטה המערערת.

כמו כן, נדרש בית המשפט המחוזי לטענת ההגנה כי עסקינן ברף אלימות נמוך, וכי מעשי המערערת לא שיקפו את האווירה הכללית בפעוטון. בית המשפט המחוזי לא מצא בתקליטור שהגישה ההגנה "התנהגות חיובית יוצאת דופן מזו המצופה ממטפלת בפעוטות" אשר "תוכל להקהות, ולו במעט, את מעשיה מושא כתב האישום". בית המשפט המחוזי מצא כי מעשי המערערת היו נעדרי חמלה וכי היתה בהם - בוודאי בהצטברותם - מידה של אכזריות.

11.  על רקע האמור, קבע בית המשפט המחוזי כי מתחם העונש ההולם בעניינה של המערערת נע בין 3.5 ל-5.5 שנות מאסר בפועל, לצד מאסר מותנה ופיצוי לנפגעי העבירה. במסגרת זו, הודגש כי מתחם העונש ההולם צריך "לבטא את מידת סלידת החברה מפגיעה בפעוטות חסרי ישע ולבטא את האינטרס הציבורי החשוב בדבר החובה להגן על פעוטות מפני מי שהופקד להיות אחראי ומגן עליהם".

12.  אחרי שעיין במסמכים הרלבנטיים ושמע את טיעוני הצדדים, בית המשפט המחוזי סבר כי יש ליתן ביטוי למצבה הרפואי המורכב של המערערת בתוך המתחם שנקבע, ולא בחריגה ממנו. בית המשפט מצא כי מסקנת מומחה ההגנה בדבר הסיכון לתוחלת חייה של המערערת, אם תיכלא, "בלתי מבוססת, נמהרת ואינה בתחום מומחיותו". עוד נקבע כי ההגנה לא סתרה את ההנחה לפיה גורמי הרפואה בשירות בתי הסוהר ערוכים לטיפול באסירים במצבים רפואיים שונים, ובכלל זה המערערת שניצבת לפנינו. בית המשפט המחוזי הוסיף וציין כי חומרת מעשי המערערת, אופיים ויתר הנסיבות בהן בוצעו העבירות, אינם מתיישבים עם חריגה מקלה ממתחם הענישה שנקבע. בית המשפט הוסיף וקבע, כי בענייננו-שלנו יש ליתן עדיפות מכרעת לשיקולי ההלימה ולהרתעת הרבים. נוכח האמור, נקבע כי מצבה הרפואי של המערערת יובא בחשבון במסגרת קביעת עונשה בתוך מתחם הענישה.

13.  בגדרי מתחם הענישה, נתן בית המשפט המחוזי משקל, לקולא, לגילה של המערערת, להיותה ללא עבר פלילי, להודאתה שהביאה לחיסכון בזמן שיפוטי יקר, וכן למצבה הרפואי. ניתן משקל לקולא גם לנסיבות חייה של המערערת שפורטו בתסקיר שירות המבחן שהוגש בעניינה, לבִּיוּש שחוו המערערת ובני משפחתה בעקבות חשיפת הפרשה (עליו העידו ילדיהּ). כמו כן, נתן בית המשפט משקל מסוים לתרומת בניהּ של המערערת, אשר משרתים כלוחמים בצה"ל, לביטחון המדינה. מנגד, על רקע התייחסות המערערת לעבירות בהן הורשעה - שאף היא הובאה בתסקיר שירות המבחן שהוגש בעניינה - ובהתחשב בהמלצת שירות המבחן לענישה מוחשית, מרתיעה ומציבת גבולות, סבר בית המשפט המחוזי כי לא ניתן להתעלם משיקול הרתעת היחיד במקרה שלפנינו. זאת, לצד מתן משקל משמעותי לשיקולי הרתעת הרבים "כדי שמי שאינו מתאים לטפל בפעוטות לא יעסוק בכך וכדי שמעשים דומים לא ישנו [...]".

14.  בית המשפט המחוזי הבהיר כי אלמלא מצבה הרפואי של המערערת היה זה נכון למקם את עונשה באמצע המתחם שנקבע בעניינה ולגזור עליה 4.5 שנות מאסר בין סורג ובריח. נוכח מצבה הרפואי המורכב של המערערת - ומטעם זה בלבד - החליט בית המשפט המחוזי למקם את עונשה בתחתית המתחם.

15.  בית המשפט המחוזי השית אפוא על המערערת, כאמור, 3.5 שנות מאסר לריצוי בפועל; 9 חודשי מאסר על-תנאי לבל תעבור את אחת העבירות בהן הורשעה במשך שלוש שנים ממועד שחרורה מן הכלא; וכן תשלום פיצויים בסך כולל של 64,000 ש"ח, אשר יחולק בין נפגעי העבירה.

טענות הצדדים בערעור

16.  המערערת מלינה על חומרת עונשה. שתי טענות בפיה. ראשית, נטען כי מתחם הענישה שקבע בית המשפט המחוזי אינו תואם את אופי המעשים בהם הורשעה המערערת ואת חומרתם. הטענה השנייה שבפי המערערת - שמהווה עיקר ערעורה - נוגעת למצבה הרפואי המורכב, אשר לשיטתה מצדיק - ואף מחייב - חריגה לקולא ממתחם הענישה. בהקשר זה הוסיפה המערערת וטענה כי היא לא זוכה לטיפול רפואי, המתאים למצבה המורכב, בין כותלי הכלא, וכי מצבה הרפואי הורע עד-מאד אחרי שהחלה לרצות את עונשה.

17.  המשיבה, מנגד, טענה כי נוכח חומרת העבירות שבוצעו על ידי המערערת, היקף המעשים הפליליים אשר נזקפים לחובתה, והצורך בגינוי התופעה ובהרתעת הרבים - אין מקום להתערבות בגזר הדין מושא הערעור. באשר למצבה הרפואי של המערערת, נטען כי בית המשפט המחוזי נתן עליו את דעתו ואף הקל בעטיו את עונשה של המערערת באופן משמעותי. המשיבה טענה על-כן כי אין הצדקה למתן הקלה נוספת בעונשה של המערערת בגדרי הערעור הנוכחי.

דיון והכרעה

18.  בפתח הדברים, מצאתי לנכון להתייחס למצבה הרפואי המורכב של המערערת, אשר בא לידי ביטוי אף במהלך הדיון בערעורה, באולם בית המשפט, ולנגד עינינו. ריצוי עונש מאסר, קל וחומר מאסר ראשון בחיי האסיר או האסירה, הוא בלי ספק קשה ומאתגר. מצבו הרפואי של האסיר, כדוגמת זה של המערערת, מעצים קושי זה. שירות בתי הסוהר, האמון על שלומם ועל ביטחונם של אסירים ועצורים, מחויב במתן מענה רפואי הולם כאשר הוא דרוש. באין אפשרות לתת מענה כאמור, מחויב השירות לשקול את העברת האסיר או העצור לקבלת הטיפול הרפואי הדרוש אצל גורם אזרחי - כדוגמת בית חולים. דא עקא, חובות כאמור אמורות לעמוד לדיון במסגרתה של עתירת אסיר, ולא במסגרתו של ערעור על גזר הדין. לכן, ככל שמצבה הרפואי המורכב של המערערת אינו מקבל מענה הולם במסגרת מאסרה - ולכאורה, נראה שבטענתה זו של המערערת יש ממש - פתוחה בפניה הדרך להגיש עתירת אסיר אחרי מיצוי ההליך אצל שירות בתי הסוהר. זאת המסגרת הנכונה לבחון את טענת המערערת בכל הנוגע למצבה הרפואי ולטיפולים שאותם היא מקבלת - ולא מקבלת - בין כותלי הכלא.

19.  הנני רחוק מלהקל ראש בעניינים הקשורים למצבה הרפואי המורכב של המערערת. האירוע הקשה, אשר אירע במהלך הדיון בערעורה, ממשיך לעמוד לנגד עיניי. לא בכדי קיבל מצבה הרפואי של המערערת ביטוי משמעותי בגזר דינו של בית המשפט המחוזי והביא להקלה בעונשה. בשים לב לחומרתן היתרה של העבירות שבוצעו על ידי המערערת כלפי פעוטות חסרי ישע, כאשר שלומם היה באחריותה, לתדירותן של עבירות אלו, למספר הפעוטות שנפגעו מהן, ולהשלכותיהן הקשות על התפתחותם התקינה של הפעוטות ועל משפחותיהם - אין אני סבור כי יש עמנו מקום לחריגה ממתחם הענישה שנקבע ולמתן הקלה נוספת בעונשה.

20.  המערערת נמצאה אשמה במעשי אלימות רבים, אשר בוצעו באופן יומיומי בשמונה פעוטות. פעוטות אלו סבלו מצביטות, ממכות וממשיכות ממקום למקום - מעשים שנעשו, כאמור, במקום שאמור היה להיות בטוח עבורם ולספק שקט נפשי להוריהם, אשר נתנו אמון במערערת והפקידו בידיה את היקר מכל. עונש המאסר שהוטל על המערערת על רקע מדיניות ההחמרה בענישה הנקוטה בידינו ביחס לעבירותיה, תיקון החקיקה שהוזכר לעיל וכן העונש המזערי הקבוע בצידה של עבירת ההתעללות, הוא עונש נכון והולם. מצבה הרפואי של המערערת מעורר חמלה, אך זו אינה יכולה לבוא לידי ביטוי בעונשה מעבר להתחשבות שניתנה למצב זה על ידי בית המשפט המחוזי. הדחף להקל בעונשו של עבריין שנמצא במצב רפואי קשה הוא טבעי ומובן, ודווקא מטעם זה אין לפעול לפיו. כפי שהזדמן לי להעיר בהקשרן של עבירות אלימות קשות, "שופט שמרחם על עבריין [...] אינו מרחם על הקורבן הבא" (ראו: ע"פ 7850/21 איאד דסוקי נ' מדינת ישראל, פסקה 15 (9.6.2022)).

21.  אשר על כן, אציע לחבריי לדחות את הערעור.

הנשיא יצחק עמית:

אני מסכים.

השופטת רות רונן:

1.  העונש שהוטל על המערערת הוא אכן עונש חמור. יחד עם זאת, הוא משקף את המדיניות השיפוטית ביחס לעבירות בהן היא הורשעה - הכוללות עבירות של תקיפת קטינים והתעללות בהם. אף אם המקרים נושא כתב האישום אינם בדרגת החומרה המרבית בהקשר זה, הרי המכלול שלהם - הריבוי והתדירות הרבה בה בוצעו המעשים; ההשלכה שלהם על האווירה בגן הילדים וכתוצאה מכך - על שלומם הפיזי והנפשי של הקטינים; וגילם הצעיר מאוד של הילדים - כל אלה מוסיפים לחומרה שיש לייחס למעשים.

2. באשר למצבה הרפואי של המערערת - מצב זה אכן מטריד. זאת הן לאור החומר שהוצג לנו והן לאור מצבה של המערערת בדיון שהתקיים לפנינו. יחד עם זאת, אינני סבורה כי הוכח בנסיבות המקרה דנן כי מאסר בפועל עלול לסכן את חייה של המערערת או לקצר בצורה ניכרת את תוחלתם - כפי שנדרש בפסק דינו של בית המשפט העליון בע"פ 5669/14 לופוליאנסקי נ' מדינת ישראל (29.12.2015). משכך, אין די במצבה הרפואי כדי להקל בעונשה מעבר לעונש שנגזר עליה.

כפי ציין גם חברי, פתוחה הדרך בפני המערערת, ככל ששלטונות הכלא אינם נותנים מענה ראוי למצבה הרפואי, לפעול ביחס לכך באמצעות הגשת עתירת אסיר לאחר מיצוי ההליך מול שירות בתי הסוהר.

3.  לכן, אני מצרפת את דעתי לזו של חברי השופט א' שטיין - כאשר אף אני סבורה, כמותו, כי אין מקום להתערבותה של ערכאת הערעור בעונש שנגזר על המערערת.

הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' שטיין.

ניתן היום, י"ט בטבת התשפ"ו (‏8.1.2026).