1

הרקע לבקשה וטענות הצדדים:

לפני בקשה להארכת עיכוב ביצוע אשר הוגשה יחד עם ערעור המדינה על גזר דינו של בימ"ש השלום בחיפה (כב' השופטת הבכירה אורית קנטור) שניתן ביום 19.09.21 בת"פ 62356-07-19.

המשיב הורשע על פי הודאתו בעבירות בנשק (החזקה) ונגזרו עליו 8 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו שבין 21.07.19 לבין 28.08.19, שירוצו בעבודות שירות; מאסר על תנאי לתקופה של 6 חודשים למשך 3 שנים מיום שחרורו ממאסר, והתנאי הוא כי לא יעבור את העבירה בה הורשע; וקנס בסך 5,000 ₪ או 30 ימי מעצר במקומו.

ערעור המדינה מופנה כנגד קולת העונש. לטענת המדינה, מתחם העונש שנקבע על ידי בימ"ש קמא וכן העונש שהוטל על המשיב סוטים באופן משמעותי מחומרת העבירה שביצע המשיב וממכלול הנסיבות. לכן מבוקש לקבוע מתחם ענישה הולם ולגזור את דינו של המשיב בחלק האמצעי של מתחם הענישה, תוך הותרה על כנם של עונש המאסר על תנאי והקנס שנגזרו. כאמור, ביחד עם הערעור הוגשה בקשה דחופה להארכת עיכוב ביצוע עונש עבודות השירות. יצוין כי בימ"ש קמא עיכב בגזר דינו את תחילת ריצוי עונש המאסר בעבודות שירות לצורך הגשת ערעור עד ליום 01.11.21 והערעור ביחד עם הבקשה להארכת עיכוב ביצוע עונש עבודות השירות הוגשו גם הם ביום 01.11.21. המדינה טוענת כי סיכויי הערעור טובים ויש להורות על הארכת עיכוב ביצוע עונש עבודות השירות.

2

המשיב טוען כי החלטת עיכוב הביצוע שניתנה על ידי בימ"ש קמא מכילה בתוכה את מכלול השיקולים באופן ברור ביותר וביניהם אף שיקולי המדינה בהגשת הודעת ערעור בהתאם ובדגש על סד הזמנים וביתר דגש בתיק בו העונש שהושת הינו עבודות שירות. המשיב סבור כי בשל העובדה שבימ"ש קמא נתן עיכוב ביצוע עד ליום 01.11.21, היום בו החלו עבודות השירות, היה על המדינה להגיש את הודעת הערעור עד ליום 31.10.21 שכן ביום 01.11.21 המשיב כבר החל בביצוע ריצוי עבודות השירות ורק ביום המחרת הודיע לו הממונה על עבודות השירות כי הוגש בעניינו ערעור ועיכוב ביצוע ולכן הופסקה עבודתו. כן נטען כי נפסק מפי ביהמ"ש העליון כי יש לנקוט בגישה קפדנית ביחס לבקשות אורכה לצורך הגשת ערעור פלילי מטעם המדינה לאור מהותו של ההליך הפלילי והזכויות המונחות על הכף. נטען כי במקרה דנא, המתינה המדינה עד תום המועד הנקוב ואף לא הודיעה כי בכוונתה לערור ומעיון בנימוקי הבקשה אין כל טעם ממשי המניח את הדעת לאיחור זה בהגשת הבקשה וגדיעת ריצוי העונש על ידי המשיב. לכן מבוקש לאפשר למשיב להמשיך לרצות את עונשו בדמות עבודות שירות שכבר החל לרצותם.

יצוין כי המשיב הסכים שבימ"ש זה יחליט בבקשה על בסיס הטענות שבמסמכים הכתובים.

דיון והכרעה:

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי בנסיבות העניין יש לקבל את הבקשה להארכת עיכוב הביצוע.

"ככלל, אין בהגשת ערעור כדי לעכב את ביצוע ההחלטה נשוא הערעור. על המבקש עיכוב ביצוע להראות כי סיכויי ערעורו טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, במובן זה שאם תדחה בקשתו יתעורר קושי להשיב את המצב לקדמותו ככל שיתקבל הערעור (ע"פ 5338/17 משה אבוטבול - ראש עיריית בית שמש נ' פיליפ, פסקה 15 (4.9.2017)). נקבע כי בין השיקולים לבחינת הבקשה מתקיימת "מקבילית כוחות" - חוזקו של שיקול אחד לטובת עיכוב ביצוע ההחלטה עשוי להטות את הכף על אף חולשתו של שיקול אחר, כאשר עיקר המשקל מושם על השיקול בדבר מאזן הנוחות (ע"א 8374/13 איי.פי.סי טכנולוגיות ייבוא ושיווק בע"מ נ' Geo Vision Inc. (חברה זרה), פסקה 14 (10.3.2014); ע"א 3343/17 יקבי ירושלים אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' אנטיפוד השקעות בע"מ, פסקה 21 (1.8.2017))".

ע"פ 7500/19 אורית אור רז נ' עמינח תעשיות רהיטים ומזרונים בע"מ (11.12.2019).

3

במקרה זה, מבלי להתעלם מהאיחור בהגשת הבקשה מטעם המדינה, לאחר שהמשיב הספיק לרצות יום אחד מעונש עבודות השירות, אך בשים לב לכך שהמשיב הספיק לרצות יום אחד בלבד ולכך שמדובר בעיכוב לפרק זמן קצר, שכן הדיון בערעור נקבע למועד קרוב (09.12.2021), יש לקבל את בקשת המבקשת להארכת עיכוב ביצוע. כאמור, מאחר שהדחיה המבוקשת היא לפרק זמן קצר, קשה לראות בעיכוב לפרק זמן לא ממושך כפגיעה של ממש במשיב. בנסיבות אלה נוטה הכף לכיוון היענות לבקשת המדינה, זאת ללא צורך להיזקק לשאלת סיכויי הערעור [ראו לעניין זה ע"פ 5834/19 מדינת ישראל נ' פלוני (18.09.2019)].

אשר על כן אני נעתר לבקשת המבקשת/המדינה ומורה על הארכת עיכוב ביצוע עונש המאסר בעבודות שירות שנגזר על המשיב, זאת עד למתן החלטה בעניין זה במסגרת הערעור.

למען הסר ספק מובהר כי ביצוע העונשים האחרים שנגזרו על המשיב, עונש המאסר המותנה והחיוב בתשלום קנס, אינו מעוכב. המאסר המותנה תקף לאלתר והיה תקף מיום שנחתם והושמע גזר הדין בבית משפט קמא. כך גם החיוב בתשלום קנס כספי.

המזכירות תעביר לב"כ הצדדים עותק מהחלטה זו.