1

הרקע לבקשה וטענות הצדדים בתמצית:

לפני בקשה לעיכוב ביצוע אשר הוגשה יחד עם ערעור המדינה על גזר דינו של בימ"ש השלום בקריות שניתן ביום 02.05.22 בת"פ 24379-01-21.

המשיב הורשע בריבוי עבירות לפי סעיף 220(1) וכן 220(5) + סעיף 224א' לפקודת מס הכנסה שנעברו בשנים 2014 - 2017. בגזר הדין הושת עליו עונש מאסר בפועל של 9 חודשים, שירוצה בעבודות שירות החל מיום 07.06.22. בנוסף הוטלו עליו 12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, שלא יבצע את העבירות בהן הורשע; קנס בסך 120,000 ₪ או 18 חודשי מאסר תחתיו; וכן התחייבות עצמית על סך 250,000 ₪ להימנע מביצוע עבירות שהורשע בהן במשך 3 שנים.

המדינה הגישה ערעור המופנה כנגד קולת העונש וביחד עמו הגישה בקשה לעיכוב ביצוע עבודות השירות. במסגרת הבקשה לעיכוב ביצוע עבודות השירות טוענת המדינה כי ביהמ"ש העליון קבע כי יש להיענות לבקשת המדינה לעיכוב מאסר שירוצה בעבודות שירות וזאת, בין היתר, כדי לא לפגוע ביכולת ביהמ"ש לערעורים ליתן את העונש הראוי, אם יחליט לקבל את ערעור המדינה. נטען כי אם לא תתקבל הבקשה לעיכוב ביצוע, הערעור יידון לאחר ריצוי מלוא עונש המאסר בעבודות שירות או חלקו ועובדה זו עשויה לסכל את סיכויי קבלת הערעור עד מאוד ובכך ייפגע האינטרס הציבורי. נטען כי יש להעדיף את האינטרס הציבורי ולהורות על עיכוב ביצוע עבודות השירות עד למתן פסק הדין בערעור.

2

המשיב טוען כי יש לדחות את הבקשה לעיכוב ביצוע. נטען כי אין הצדקה לעיכוב ביצוע עבודות השירות וככלל עונש מאסר שהוטל על נאשם יבוצע בסמוך למתן גזר הדין ועיכוב ביצוע הוא החריג לכלל. נטען כי אין לקבל את טענת המדינה כי עיכוב ביצוע העונש יסכל את סיכויי הערעור וככל שתחליט ערכאת הערעור להחמיר בעונשו של המשיב, אין זה מן הנמנע שתעשה זאת אפילו אם יסיים לרצות את עונשו. נטען כי בימ"ש קמא נתן דעתו לגילו המבוגר של המשיב, להיעדר עבר פלילי ולעובדה שהעבירות שבוצעו היו אירוע חריג בחייו הנורמטיביים. כן נלקחו בחשבון הודאתו בהזדמנות הראשונה והחרטה הכנה שהביע, העובדה שלמרות התקופה הארוכה מעת ביצוע העבירות לא הסתבך בפלילים והנסיבות הכלכליות שהביאו אותו לביצוע העבירות. נטען כי סיכויי הערעור אינם גבוהים ובימ"ש קמא שקל גם את המלצת שירות המבחן להטיל על המשיב מאסר שירוצה בעבודות שירות. נטען כי הדיון בערעור נקבע למועד קרוב ואין חשש שהמשיב יסיים את ריצוי העונש טרם הדיון בערעור.

דיון והכרעה:

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי בנסיבות העניין יש לקבל את הבקשה לעיכוב ביצוע עבודות השירות.

"ככלל, אין בהגשת ערעור כדי לעכב את ביצוע ההחלטה נשוא הערעור. על המבקש עיכוב ביצוע להראות כי סיכויי ערעורו טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, במובן זה שאם תדחה בקשתו יתעורר קושי להשיב את המצב לקדמותו ככל שיתקבל הערעור (ע"פ 5338/17 משה אבוטבול - ראש עיריית בית שמש נ' פיליפ, פסקה 15 (4.9.2017)). נקבע כי בין השיקולים לבחינת הבקשה מתקיימת "מקבילית כוחות" - חוזקו של שיקול אחד לטובת עיכוב ביצוע ההחלטה עשוי להטות את הכף על אף חולשתו של שיקול אחר, כאשר עיקר המשקל מושם על השיקול בדבר מאזן הנוחות (ע"א 8374/13 איי.פי.סי טכנולוגיות ייבוא ושיווק בע"מ נ' Geo Vision Inc. (חברה זרה), פסקה 14 (10.3.2014); ע"א 3343/17 יקבי ירושלים אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' אנטיפוד השקעות בע"מ, פסקה 21 (1.8.2017))". ע"פ 7500/19 אורית אור רז נ' עמינח תעשיות רהיטים ומזרונים בע"מ (11.12.2019).

במקרה זה, בשים לב לכך שמדובר בעיכוב לפרק זמן קצר, שכן הדיון בערעור נקבע למועד קרוב (14.07.2022), יש לקבל את בקשת המבקשת לעיכוב ביצוע עבודות השירות. מאחר שהדחיה המבוקשת היא לפרק זמן קצר, קשה לראות בעיכוב לפרק זמן לא ממושך כפגיעה של ממש במשיב. בנסיבות אלה נוטה הכף לכיוון היענות לבקשת המדינה, זאת ללא צורך להיזקק לשאלת סיכויי הערעור [ראו לעניין זה ע"פ 5834/19 מדינת ישראל נ' פלוני (18.09.2019)].

אשר על כן, לאור המפורט לעיל, הנני נעתר לבקשת המבקשת/המדינה ומורה על עיכוב ביצוע עונש המאסר בעבודות שירות שנגזר על המשיב, זאת עד למתן פסק הדין בערעור או עד למתן החלטה אחרת על ידי המותב שדן בערעור. מובהר כי העונשים האחרים שנגזרו על המשיב יעמדו על כנם ואינם מעוכבים.

יש לשלוח החלטה לב"כ הצדדים ולממונה על עבודות השירות.