עפ"ג 12955-09-24 – פלוני נ' מדינת ישראל
עפ"ג 12955-09-24
|
לפני: |
כבוד השופט דוד מינץ
|
|
|
המערער: |
פלוני |
|
|
נגד
|
||
|
המשיבה: |
מדינת ישראל |
|
|
|
ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט ד' פיש) מיום 15.7.2024 בת"פ 50162-09-22
|
|
|
תאריך הישיבה: |
י"ב בחשוון התשפ"ו (3 נובמבר 2025) |
|
|
בשם המערער:
|
עו"ד פהד חאג'; עו"ד ששון בר עוז
|
|
|
בשם המשיבה: |
עו"ד יוסף קנפו |
|
|
פסק-דין |
ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט ד' פיש) מיום 15.7.2024 בת"פ 50162-09-22 בו נגזר על המערער עונש מאסר של 7 שנים ועונשים נלווים.
1. המערער הורשע לאחר ניהול הוכחות ומתן הכרעת דין מנומקת בביצוע עבירות של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 והחזקת סכין שלא כדין לפי סעיף 186(א) לאותו חוק. על פי המתואר בהכרעת הדין, המערער והמתלונן התגוררו באותה שכונה בכפר קרע ובין השניים הייתה היכרות קודמת. ביום 4.9.2022 עת רכב המערער על אופניו והתקרב לבית המתלונן, הוא הבחין במתלונן עומד על הכביש סמוך לביתו. או אז ירד המערער מהאופניים, הוציא סכין משקית בה החזיק ודקר את המתלונן בחוזקה בחזהו ובגבו. המתלונן ניסה להימלט מהמקום אך המערער רדף אחריו, הפילו ארצה ודקר אותו שוב בראשו ובעורפו. לאחר מכן המערער ברח מהמקום. למתלונן נגרמו פציעות דקירה במקומות שונים בגופו והוא אושפז בבית חולים כשהוא מורדם ומונשם עד ליום 6.9.2022 ואז שוחרר לביתו.
2. המשיבה בטיעוניה לעונש טענה לעניין חומרת המעשים של המערער ולנסיבות ביצועם; למספר הדקירות במתלונן; לרמת הנחישות שהפגין המערער בביצוע המעשים; לכך שהמערער יצא מביתו חמוש בסכין; לעצמת הפגיעה במתלונן; ולרמת הענישה המקובלת בעבירות מסוג זה. היא טענה כי מתחם עונש המאסר ההולם עומד על 6 עד 9 שנים.
3. לעומת זאת המערער טען שהפגיעה בערכים החברתיים לא הייתה ברף גבוה מכיוון שלא נגרמו למתלונן מום או נכות והוא שוחרר לביתו לאחר שהות קצרה בבית החולים. באשר לנסיבות הקשורות לביצוע העבירה, נטען שלא קדם לביצוע העבירה כל תכנון והאירוע התפתח באופן אקראי כאשר המערער היה בדרכו לחוות סוסים ופגש את המתלונן שקרא לו לעצור. על כן, על רקע הפגיעה המינית הקודמת של המערער שחווה מצדו של המתלונן, התפתחה בין השניים קטטה. אמנם בית המשפט המחוזי קבע שלא הוכח שהמתלונן פגע במערער בעבר, אך יש לקחת בחשבון את עמדת המערער בעניין זה בשלב קביעת העונש. בנוסף קיים תיעוד רפואי פסיכיאטרי לגבי המערער, ולמרות ההסתייגויות הכלולות בו, הוא מצביע על כך שהמערער סובל ממצב נפשי הפוגע ביכולותיו ובתפקודו. אכן המערער ניהל את הגנתו ולא נטל אחריות, אך הוא לא שלל את המגע שהתקיים עם המתלונן ואת עצם הדקירה והעלה רק טענות לגבי אופן התרחשות האירוע. כמו כן, הפנה הסנגור לנסיבות חייו הקשות של המערער, וטען למתחם ענישה הנע בין 24-60 חודשי מאסר.
4. בגזר דינו בית המשפט לקח בחשבון את עברו הפלילי של המערער הכולל עבירות של הפרת הוראה חוקית, של איומים ושל הפקרה לאחר פגיעה, בגינן הוטלו עליו מאסר בפועל לתקופה של 9 חודשים ומאסר מותנה. נקבע כי בהינתן אופי התקיפה, העובדה שמדובר בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה ומספר הדקירות שבוצעו, מדובר בפגיעה ברף הבינוני-גבוה של הערכים המוגנים. בית המשפט אימץ את עמדת המערער כי לא נראה שהיה תכנון מוקדם לקראת ביצוע העבירה, שהתרחשה לאחר מפגש אקראי בין המערער והמתלונן. יחד עם זאת, המערער היה צריך להכיר בפסול שבמעשיו ולהימנע מהם ועל אף המסמכים הרפואיים שהוגשו מטעמו, לא נמצא שהוא קרוב לסייג לאחריות פלילית. על בסיס הנסיבות שפורטו נקבע מתחם ענישה של 5 עד 9 שנות מאסר בפועל. באשר לקביעת העונש בתוך המתחם, נקבע כי יש מקום להתחשב בהשפעת המאסר על המערער ועל משפחתו לקולא. מאידך גיסא, נשקלה העובדה שלא הייתה קבלת אחריות אמיתית מצדו, וכאמור טענות המערער ביחס לפגיעות המתלונן בו בעבר, לא בוססו. על כן בסופו של דבר הושתו על המערער 7 שנות מאסר בפועל; 18 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים; והוא חויב לפצות את המתלונן בסך של 25,000 ש"ח.
5. לפנינו בא-כוח המערער חזר על הטענות כפי שהובאו לפני בית המשפט המחוזי; טען לקיומו של מנעד ענישה רחב בעבירות בהן הורשע המערער; נטען כי נסיבות ביצוע העבירות בצירוף נסיבותיו האישות של המערער ומצבו הרפואי - הן הגופני והן הנפשי מחייבים הקלה משמעותית בעונשו; כי בית המשפט המחוזי קבע מתחם ענישה לא ראוי; כי בשים לב לכך שלא בוצעה עבירה בנשק חם, העבירות נמצאות ברף התחתון עד בינוני של עבירות החבלה בכוונה מחמירה; כי המערער כן לקח אחריות על מעשיו, רק טען כי ביצע את העבירות על רקע הפגיעה המינית אותה חווה מצדו של המתלונן, טענה שאכן נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי, אך המערער דבק בה. על כן לסיכום, לטענתו יש להעמיד את עונש המאסר שהושת על המערער על 48 חודשים.
6. המשיבה החרתה החזיקה אחר גזר דינו של בית המשפט המחוזי וטענה כי יש לדחות את הערעור.
7. המערער עצמו הוסיף כי הוא מתחרט על מה שעשה, אך עמד על כך שהמניע שעמד מאחורי מעשיו היה הפגיעה המינית בו מטעם המתלונן ועל כך שלא הייתה בידו סכין כי אם מספריים.
8. הלכה עמנו מקדמת דנא כי ערכאת הערעור תתערב בעונש שהושת על נאשם, רק במקרים החריגים בהם נפלה טעות מהותית בגזר הדין או שנגזר עונש החורג במידה ניכרת ממדיניות הענישה הנוהגת (וראו לאחרונה: עפ"ג 61295-02-25 פלונית נ' מדינת ישראל, פסקה 9 (12.8.2025); ע"פ 368/24 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 22 (9.2.2025); עפ"ג 34074-12-24 עטאללה נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (11.6.2025)). במקרה זה אין כל מקום להתערב בגזר דינו של בית המשפט המחוזי.
9. בית משפט זה עמד לא פעם על החומרה הרבה הקיימת בעבירות אלימות שנעשות תוך שימוש בנשק קר, ועל הצורך בענישה שתהווה גורם מרתיע ותבטא את עוצמת הפגיעה בערכים המוגנים (ע"פ 3818/23 מדינת ישראל נ' זוודו, פסקה 7 (2.7.2023); ע"פ 431/22 ג'בארין נ' מדינת ישראל, פסקה 12 (20.11.2022)). במקרה זה, ללא כל התגרות או הקנטה מצדו של המתלונן, המערער תקף אותו קשות ללא רחם, ואף רדף אחריו והמשיך לדקרו לאחר שנפל ארצה. עיון בחומר הרפואי לגבי המתלונן גם מגלה כי המתלונן נפגע "בחבלות דקירה מרובות בגופו" ובין היתר נדקר בצווארו, בבית החזה ובעורפו והגיע לבית החולים מורדם ומונשם. מעשים כגון אלו היו יכולים להוביל לתוצאה קשה בהרבה ממה שאירע בפועל, עד כדי קיפוח חייו.
10. זאת ועוד. כל טענותיו של המערער על אודות הרקע למעשה נדחו על ידי בית המשפט. נקבע בהכרעת הדין כי המערער לא הוכיח כי בעבר נפגע מינית מהמתלונן (פסקה 51 להכרעת הדין). כי המערער נצפה בסרטון מחזיק בחפץ "ארוך וחד" (פסקה 49 להכרעת הדין) וכי המתלונן ראה במו עיניו את המערער שולף סכין לעברו (פסקה 46 להכרעת הדין). היינו הטענה שהמערער החזיק במספריים שהיו ברשותו ולא בסכין לא הוכחה כלל. בנוסף, בית המשפט לקח בחשבון לקולא את מלוא חופן טענותיו של המערער וגם קיבל כאמור את גרסתו כי לא תכנן מראש את הפגיעה במתלונן.
11. כמו כן, עיון בחומר הרפואי הפסיכיאטרי עליו הסתמך המערער בטיעוניו בבית משפט קמא, מגלה כי הרושם ממנו היה "למגמתיות במסירת התלונות" וכי לא התרשמו כי הוא מצוי ב"מצב פסיכוטי או אפקטיבי מג'ורי" (סיכום אשפוז ממרכז לבריאות הנפש שער מנשה מיום 18.11.2018). כמו כן, בתעודת חדר מיון ממרכז לבריאות הנפש שער מנשה מיום 5.9.2022 עולה כי למרות שלא ניתן היה לשלול בזמן הבדיקה שהתקיימה באותו מועד שהיה למערער הפרעה נפשית וגם תורשה פסיכיאטרית, הרושם ממנו היה כי הוא מתחזה לצורך קבלת רווח משני. רושם זה לקבלת רווח משני, התקבל גם מחוות דעת פסיכיאטרית שניתנה לגביו ביום 22.9.2022.
12. על כל אלו יש לומר כי קשה להתעלם מהעובדה שהמערער לא לקח אחריות מלאה על מה שעשה. על כן, בנסיבות כאלו, קשה עד מאוד לסבור כי העונש שהוטל עליו החמיר עמו.
הערעור נדחה.
ניתן היום, י"ט חשוון תשפ"ו (10 נובמבר 2025).
|
|
|







