ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט ירון מינטקביץ) מיום 18.9.2022 בת"פ 55789-01-20.

1.      המערער הורשע על פי הודאתו בשתי עבירות של אי הגשת דו"חות תקופתיים במועד, עבירה לפי סעיף 117(א)(6) בקשר לסעיף 67 לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו- 1975 ותקנה 20 לתקנות מס ערך מוסף, התשל"ו- 1975, זאת בשל כך שבשנת 2019 הגיש שני דו"חות באיחור של כ- 40 יום. עוד הורשע המערער על פי הודאתו ב- 12 עבירות לפי סעיף 118 לחוק מס ערך מוסף בצירוף תקנה 88(א) ותקנה 23(ב)(1) לתקנות מס ערך מוסף בשל כך שמינואר 2019 עד מרץ 2020 הגיש במועד 12 דו"חות תקופתיים ללא צירוף תשלום במועד כנדרש. סך חובו של המערער לרשויות המס בעקבות העבירות בהן הורשע עומד על מעל 360,000 ₪ (קרן מס).

2.      בית המשפט קמא קבע שמתחם העונש ההולם את העבירות בהן הורשע המערער נע בין מאסר על תנאי לששה חודשי מאסר בפועל. עוד קבע בית המשפט קמא כי יש למקם את המערער בצידו הנמוך של המתחם נוכח הודאתו, נוכח העדר העבר הפלילי ונוכח נסיבותיו האישיות המצערות (שמפאת צנעת הפרט לא נפרטן). מנגד שקל בית המשפט קמא לחובת המערער את העובדה שלא הסיר את המחדל ושסיכויי גביית חובו נראים קלושים בהינתן שהמערער מצוי בהליכי חדלות פירעון.

3.      לפיכך, גזר בית המשפט קמא על המערער עונש של חודשיים מאסר לריצוי בעבודות שירות, מאסר מותנה וקנס.

4.      על גזר דין זה הוגש הערעור הנוכחי, המתמקד ברכיב המאסר לריצוי בעבודות שירות שהוטל על המערער.

5.      ב"כ המערער טען בערעור כי בית המשפט קמא טעה בקביעתו לפיה המערער לא הסיר את המחדל. לטענתו, מכיוון שהמערער מצוי בהליכי חדלות פירעון אליהם נקלע בשל נסיבותיו האישיות הקשות, אזי לא היה מקום לראותו כמי שאינו מסיר את המחדל. לגישתו, מכיוון שבתיק חדלות הפירעון אושר הסדר שלסברתו צפוי להביא לכך שמלוא החוב יושב לרשויות המס, אזי יש לראות את המערער כמי שהסיר את המחדל ולהקל בעונשו בהתאם.

6.      מנגד, ב"כ המדינה ביקשה לדחות את הערעור. לטענתה, רשויות המס סבורות על יסוד דברים שנמסרו במסגרת הליכי חדלות הפירעון כי לא תצלחנה לגבות את מלוא החוב. עם זאת, ב"כ המדינה הוסיפה וטענה כי גם אם יש לראות את המערער כמי שהסיר את החוב עדיין העונש שנגזר על המערער מקל ביותר ואין עילה להתערב בו.

7.      נוכח המחלוקת שהתגלעה בין הצדדים בסוגיית ההיתכנות לגביית החוב במסגרת הליכי חדלות הפירעון הגישו הצדדים השלמת טיעון ממנה עלתה התמונה הבאה: תביעת החוב של מע"מ הוגשה על סך 490,606 ₪, מתוכם 230,760 ₪ בדין קדימה. הנאמנת בהכרעת חוב לא אישרה את רכיב דין הקדימה אלא אישרה סך של 447,923 ₪ בדין רגיל וסך של 42,683 ₪ בדין נדחה. בעקבות ההליך הנוכחי, הסב ב"כ המערער את תשומת לב רשויות המס לכך שנפלה בהכרעת החוב טעות, ובדיקת רשויות המס העלתה שלעמדתן לכאורה אכן נפלה טעות כאמור אך המועד להגשת ערעור חלף ולא ברור אם תינתן הארכת מועד להגשת ערעור.

8.      בנסיבות אלו, ביקש ב"כ המערער לראות את המערער כמי שעמד בנטל המוטל עליו לצורך החזרת החוב ולטענתו אין לזקוף לחובתו שגגה שנפלה תחת ידי רשויות המס בעניין. מנגד, ב"כ המדינה טענה שבין אם נראה בדברים משום הסרת המחדל ובין אם לאו, העונש שנגזר על המערער מקל ואין עילה להתערב בו. ב"כ המדינה הוסיפה וטענה שבכל מקרה הסיכוי לגביית מלוא החוב נמוך מחמת הסכום הנמוך שבקופת הפירוק ומחמת שלא כל הדו"חות שפורטו בכתב האישום נתבעו בדין קדימה.

9.      לאחר שמיעת טיעוני הצדדים והעיון בהשלמת הטיעון שהוגשה, החלטנו לדחות את הערעור.

10.  אפילו נקבל שיש לראות בהליכי חדלות הפירעון משום הסרה - ולו חלקית - של המחדל, עדיין אין בכך כדי להקים עילה להתערבותה של ערכאת הערעור בגזר הדין שהוטל על המערער. זאת, משום שעסקינן בגזר דין מקל. והשוו רע"פ 6167/11 ספקיוריטי המוקד המרכזי בע"מ נ' מדינת ישראל (19.2.2012).

11.  ניתן לשער שההקלה בגזר דינו של המערער נעשתה בשל נסיבותיו האישיות המצערות, אך איננו סבורים שיש מקום להקלה נוספת בגזר הדין חרף ההנחה בדבר הסרה - ולו חלקית - של המחדל.

אשר על כן, הערעור נדחה.

ניתן היום, י"ב כסלו תשפ"ג, 06 דצמבר 2022, בהעדר הצדדים.