5. בהחלטתו מיום 30.3.25 דחה בית המשפט קמא את הבקשה. נקבע, כי העבודה מושא הצו טענוה היתר, ולא הובאה כל ראיה המלמדת כי העבודה בוצעה כדין. בית המשפט קבע כי קוימה שרשרת הפעולות הנדרשת לשם הוצאת הצו. על יסוד התמונות שצולמו ועדותה המהימנה של המפקחת שביקר במקום נקבע, כי העבודה מושא הצו הייתה בשלב ראשוני של ביצועה, וטרם הסתיימה בעת ביקור המפקחת במקום, ביום 31.10.24. משכך, התקיים גם התנאי להוצאת צו הריסה הקבוע בסעיף 221(א) לחוק התכנון והבניה, ולפיו טרם חלפו 6 חודשים מיום שהסתיימה העבודה. נוכח האמור, נדחתה בקשת המערער לביטול צו ההריסה המנהלי, וניתנה למערער ארכה בת 30 יום לשם התארגנות לביצוע הצו. מכאן הערעור.

6. לטענת המערער, שגה בית המשפט קמא משלא ערך אבחנה בין בניית המרפסת, אשר בנייתה הסתיימה יותר מ- 6 חודשים טרם חתימת הצו, לבין בניית מסתור הכביסה, אשר המערער אינו חולק על כך שחלף כחודש ימים מתום בנייתו ועד החתימה על צו ההריסה. נטען כי מעדויות המפקחים שהעידו מטעם המשיבה עולה כי העבודות בהם הם הבחינו היו של בניית מסתור הכביסה, וטענת המערער כי בניית המרפסת נבנה לפני חודשים ארוכים - לא נסתרה.

7. המשיבה סומכת ידיה על החלטת בית המשפט קמא, מנימוקיה.

דיון והכרעה:

8. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, עיינתי בהחלטת בית המשפט קמא, בעדויות שהובאו בפניו ובראיות שהוגשו - נחה דעתי כי דין הערעור להידחות.

9. החלטת בית המשפט קמא מפורטת, סדורה ומנומקת, ולא מצאתי כי נפלה שגגה בהחלטתו - לא באופן ניתוח הראיות שהונחו בפניו ולא באופן יישום הדין על המקרה דנן.

10. על אף האצטלה המשפטית שמנסה המערער לעטות על טיעוניו, הרי שהודעת הערעור מכוונת, רובה ככולה, לקביעותיו העובדתיות של בית המשפט קמא. כידוע, ערכאת הערעור לא תיטה להתערב בעובדות אלו, הנסמכות על התרשמות בלתי אמצעית ומכלי ראשון מעדים שנשמעו בפניו. לעניין התערבותה של ערכאת הערעור בקביעות עובדתיות של הערכאה הדיונית, ראו רע"פ 2452/12 אלמחדי נ' מדינת ישראל (26.3.12).

11. בית המשפט קמא קבע, כממצא עובדתי, כי העבודה האסורה לא הסתיימה בעת שביקרה במקום מפקחת הבניה (ביום 30.10.24), ומכאן שבמועד מתן הצו (28.11.24) טרם חלפו 6 חודשים מעת סיום ביצוע העבודות. לא מצאתי כי יש בטיעוני המערער כדי להקים עילה להתערבות בממצא זה של בית המשפט קמא.

12. לטעמי, התמונות אשר הוגשו לעיון בית המשפט קמא - מדברות בעד עצמן. במועד ביקור המפקחת במקום - תועדה הבניה האסורה, ודומני כי רב עד מאוד המרחק בין הבניה המתועדת במועד זה לבין השלמת הבניה וסיומה. לטעמי, סיום עבודת בנייה הוא סיום כל שלבי הבניה, באופן שיאפשר שימוש פונקציונלי בבניה, על פי ייעודה. התיעוד מיום 30.10.24 מלמד על בנייתו של משטח, אשר קובע בדרך כלשהיא על קיר הבניין המשותף. הא ותו לא. אין כל היגיון בטענה כי משטח זה מהווה בנייה מוגמרת של "מרפסת". הן מן הבחינה הלשונית והן מהבחינה התכנונית, המונח "מרפסת" אינו כולל רק רחבה היוצאת מקו הבניין, ללא תיחום וללא מעקות. ברי לפיכך כי הבניה שתועדה על ידי המפקחת ביום 30.10.24 אינה מהווה אלא שלב אחד בבניית המרפסת, בנייה אשר הסתיימה במועד כלשהו טרם ה- 24.11.24 (מועד הביקור הנוסף במקום, של מפקח מטעם המשיבה). לטעמי, האבחנה שמבקש המערער לערוך בין המרפסת לבין מסתור הכביסה, היא אבחנה מלאכותית, אשר אינה מתיישבת עם תיקון 116 לחוק התכנון והבניה, אשר מטרתו ותכליתו להעניק לרשויות האכיפה כלים אפקטיביים להילחם בתופעה של בניה בלתי חוקית.

13. סבורני כי לשם הגדת העבודה האסורה, לצורך סעיף 221 לחוק התכנון והבניה, יש להביט על העבודות כמכלול, ולא לפרוט את העבודות לחלקים. כך למשל קבע בית המשפט העליון ברע"פ 6389/20 איימן נ' מדינת ישראל (1.10.20), בעניינו של מי שהקים שלב מבנה שלא כדין, ובחלוף למעלה משישה חודשים הקים תוספת בניה על גג שלד המבנה. בית משפט השלום דחה את הבקשה לביטול צו ההריסה המנהלי שניתן ביחס למבנה בכללותו, קבע כי יש לראות את שני שלבי הבניה כחטיבה אחת, ומכאן שהמשיבה רשאית הייתה להוציא צו הריסה מנהלי ביחס למבנה כולו. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור, ובקשת רשות ערעור נדחתה אף היא תוך שנקבע כי יש לראות את התוספת שנבנתה על המבנה כשלב נוסף בבניה שטרם הסתיימה.

14. ר' גם רע"פ 7314/21 חוסיין נ' היחידה הארצית לאכיפת דיני תכנון ובניה (31.10.21) אליו הפנתה המשיבה בטיעוניה. אף שם נפסק כי יש להתייחס אל עבודות הבניה כאל מכלול, וכי קביעה אחרת מנוגדת לתכלית סעיף 221 לחוק התכנון והבניה, ועלולה להוביל למצב דברים אבסורדי, שכן לעתים אי החוקיות מתגלה לאור בחינה של מכלול המבנה, לאור מהותו וייעודו.

15. לקביעתי, המועד הקובע לעניין בחינת השאלה אם הסתיימו עבודות הבניה, הוא מבחן אובייקטיבי, לפיו נידרש לשאלה אם יש צורך בביצוע עבודות נוספות לשם הכשרת הבנייה למילוי ייעודה [השווה ע"פ (תל-אביב יפו) 71637/06 אלעוברה נ' עירית רמלה (25.2.07)]. יישום מבחן זה על התמונה שתיעדה את העבודה האסורה ביום 30.10.24, יוליך למסקנה כי מדובר בעבודת בניה אשר טרם הושלמה, וכי נדרש ביצוען של עבודות נוספות לשם הכשרת ה"מרפסת" למילוי ייעודה. מכאן שבמועד מתן צו ההריסה - טרם חלף חודש ימים מאז הסתיימו העבודות האסורות.

16. סיכומו של דבר - החלטת בית המשפט קמא מבוססת היטב, ונימוקי ההחלטה נטועים בדין ובראיות שהוצגו בפניו. לא מצאתי כי נפלה שגגה בהחלטה, ומכאן שדין הערעור להידחות.

המזכירות תעביר את העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ב' סיוון תשפ"ה, 29 מאי 2025, בהעדר הצדדים.