1

ערר על החלטת בית משפט השלום בקריות (כב' השופט יובל וסרקרוג) בתיק מ"ת 67393-10-21 מיום 28.10.21.

כנגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של תקיפת עובד ציבור (שתי עבירות ואיומים). על פי המתואר בכתב האישום, עת העורר ואביו שהו בבית חולים, עקב מחלוקת בין אביו של העורר ובין מאבטחי הכניסה, החל עימות בין העורר ובין אחד המאבטחים. בשלב כזה או אחר תקף העורר את המאבטח על ידי משיכת שרוך תג השם ולאחר מכן דחף את המאבטח בבית החזה.

משניסה מאבטח אחר להרחיק את העורר, תקף העורר גם את המאבטח הנוסף במכת אגרוף.

המאבטח ריסס העורר בגז פלפל, או אז ניגש העורר אל רכבו, הוציא גרזן וחזר למאבטחים שהוא אוחז בגרזן ומטיח קללות ואיומים כלפי המאבטחים.

אין מחלוקת בדבר קיום ראיות לכאורה. האירוע מתועד ברובו במצלמות. עילת המעצר גם היא אינה שנויה במחלוקת.

2

העורר הציע חלופת מעצר ובית המשפט קמא בחן שלל מפקחים שהוצעו בפניו. סופו של יום, קבע בית משפט קמא כי מדובר באירוע חמור במיוחד, וציטט את בית משפט זה, עת זה קבע מסגרת מעצר הימים כי יש להתייחס בחומרה לאלימות פיזית או מילולית המופנית כלפי עובדי ציבור "בתופעה זו שהולכת ומתפשטת יש לתת לה מענה הולם".

עוד ציין בית משפט קמא, כי לא שוכנע שמדובר בחלופה ראויה וכי מערך הפיקוח לוקה בחסר ועל כן הורה על מעצר העורר עד לתום ההליכים. על החלטה זו נסב הערר.

מהלך הדיון בערר בפניי היום, הודיע ב"כ העורר, כי קיים מערך פיקוח נוסף, אשר יכול לתת מענה ושמן הראוי לבחנו. בנסיבות אלה, פתוחה הדרך לשוב ולפנות לבית משפט קמא, אף מבלי להיזקק לחלוף זמן, אך רואה אני להוסיף מספר הערות טרם עשות כן.

חוק המעצרים מונה העילות למעצרו של אדם. העובדה שאירוע מסוים הנו תופעה מתפשטת, נגע, אינה אחת מאותן עילות המנויות בחוק המעצרים. עוד בפרשת דנ"פ גנימאת הטעים בית המשפט העליון כי העובדה שסוג מסוים של עבירות הנו מכת מדינה, נגע חברתי, אין בה כשלעצמה כדי להצדיק החלטת מעצר.

בית המשפט העליון הדגיש לאחרונה בשורה של מקרים, כי גם סלידה מוסרית, זעזוע שחש שופט המעצר ממקרה, אין בו לעצמו טעם כדי להצדיק החלטת מעצר. השווה למשל שלל האירועים הנזכרים בעבירות המתה בקלות דעת בהן משפחות מקפדות חיים. ראה גם הביטויים שבהם השתמש בית המשפט העליון בבש"פ 1286/20 פדידה נ' מ"י.

אכן, לא אחת בשלב מעצר הימים, יכול ובית המשפט יביע דעתו על התיק, "ממעוף הציפור". דא עקא, שכאשר עסקינן בשלילת חירות ארוכה, הזהירות מתבקשת ועל כן, יש לקיים מצוות המחוקק, לתור אחר אמצעי שפגיעתו בחירות קלה יותר מאשר מעצר מאחורי סורג ובריח. הדברים אמורים במיוחד עת מדובר בצעירים ללא עבר.

במקרה שבפנינו, דומני כי ממילא בית המשפט כיוון לכך עת בחן מערך פיקוח, ורק משזה לא הרשימו, הורה כפי שהורה.

עם זאת, רואה אני להדגיש הדברים לעיל, על מנת שיוצע מערך פיקוח נוסף, שיקול "מכת המדינה" לא יעמוד לרועץ, וככל שמערך הפיקוח יהיה תקין, יפעל בית המשפט קמא במנותק משיקול זה.

3

התיק יושב אפוא לבית משפט קמא וזה יעשה לשמוע מערך הפיקוח המוצע בהקדם האפשרי הניתן.

ניתנה היום, כ"ה חשוון תשפ"ב, 31 אוקטובר 2021, בהעדר הצדדים.