לפני ערר על החלטת בית משפט השלום (כב' השופט ח' פס) מיום 8.1.23. בית המשפט דן בבקשת המשיבה, לעצור את העורר עד לתום ההליכים.

בהחלטה נקבע כי העורר ייעצר עד לתום ההליכים. על רקע זה ניתן להבין את הערר, המופנה כנגד החלטה זו וכולל, למשל, עתירה כי המשיב יופנה לשירות המבחן טרם הכרעה סופית. כך בטענה, כי אין מדובר במקרה כה מובהק בו יש להימנע מתסקיר ולהורות על מעצר עד לתום ההליכים (פסקה 4 לערר).

אלא, שעיון מעמיק יותר בהחלטה מעלה כי לא דובר בהכרעה סופית. בית המשפט דן במסגרתה בעתירת ההגנה להורות על שחרור העורר לחלופה עוד טרם קבלת תסקיר. בית המשפט דחה עתירה זו מהנימוקים שציין, והורה על הגשת תסקיר שירות המבחן בתוך 60 ימים. אמנם, חרף המינוח "מעצר עד תום ההליכים" ניתן היה להשתמש ב"מעצר עד להחלטה אחרת", שהרי מדובר במעצר ביניים עד להכרעה סופית. ועם זאת, אין בכך לשנות ממהות ההחלטה, שלא שללה הפניה לתסקיר טרם הכרעה ואף הורתה על עריכתו.

חידוד זה של טיב ההחלטה הוא משמעותי. שכן, בנסיבות אלה בהן טרם התקבל תסקיר שירות המבחן והערכאה הדיונית טרם הכריעה באופן סופי בבקשה למעצר המשיב עד לתום ההליכים, הערר על החלטתה הוא "ערר ביניים" - כזה, התוקף החלטת ביניים בעיצומו של הליך המתנהל בבית משפט השלום. לגבי ערר ממין זה, קובעת הפסיקה כי שיקול הדעת האם להידרש לו, לרבות קיום דיון בו, יופעל בשים לב לכלל לפיו אין לעשות כן אלא במקרים חריגים, כגון במקרי טעות בולטת בהחלטה (למשל בש"פ 8899/22 מהדי נ' מדינת ישראל (26.12.22), בש"פ 8645/22 מסאלמה נ' מדינת ישראל (21.12.22)).

המקרה שלפניי אינו מעלה טעות בולטת, והטעמים שמנה בית המשפט קמא בהחלטתו (עמ' 3 ש' 33 - עמ' 4 ש' 8) הם טעמים הולמים. ביצועה-לכאורה של העבירה המיוחסת לעורר, בנסיבות הביצוע שפורטו שם, תוך שהליך דומה תלוי ועומד ולמרות העבר הפלילי, לא מאפשרים לקבוע כי ההחלטה שלא להורות על שחרור טרם קבלת תסקיר היא חריגה, ומצדיקה התערבות בשלב זה של ההליך.

לכן, הערר נמחק והדיון שנקבע מבוטל.

תשומת לב בית המשפט הנכבד קמא לנקודה שהועלתה בערר: כי לא נקבע מועד לדיון לאחר קבלת התסקיר.

המזכירות תשלח לצדדים.

ניתנה היום, ח' שבט תשפ"ג, 30 ינואר 2023, בהעדר הצדדים.