1

בפניי בקשה להורות על השבה של הפקדה בסך של 3,500 ₪ שהופקדה בקופת בית המשפט בהתאם להחלטתי מיום 23.6.22 (להלן-"ההחלטה").

בהחלטה, התקבל בחלקו הערר של המשיבה על החלטת בית המשפט השלום לתעבורה בירושלים במ"ת 16039/05/22 , לעיבוי תנאי השחרור ממעצר בית לילי ליציאה של המבקש לירדן לצורך טיפול בבקשה לאיחוד משפחות ובקיצור תקופת היציאה לירדן.

המבקש טוען כי מילא אחר תנאי השחרור ליציאתו לירדן בחזרתו לישראל על פי ההחלטה וללא עוררין מצד המשיבה על קיום תנאי השחרור. משכך, יש להורות על השבת ההפקדה שהועמדה כבטוחה לקיום אותה החלטה.

המשיבה הסכימה כי ההפקדה תושב למבקש, אך זאת רק בסיום ההליך העיקרי ובכפוף להיעדר הגבלה על פי כל דין.

המשיב הגיש תשובה לתגובה והצדדים, הסכימו כי ההחלטה תינתן על פי המצוי בתיק ללא דיון במעמד הצדדים.

2

לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים מצאתי כי דין הבקשה להתקבל.

מההחלטה ונימוקיה כמו גם מפרוטוקול הדיון, בכלל זה בטיעוני המשיבה, עולה, כי עיבוי התנאים בא להבטיח את קיום תנאי השחרור ליציאה לירדן ולא לעיבוי התנאים להבטחת קיום תנאי השחרור למעצר בית לילי, מה שלא הונח כלל בפני בית המשפט במסגרת הערר. לפיכך, אין לעכב את כספי ההפקדה בקופת בית המשפט עד תום ההליך העיקרי על מנת להגשים מטרה אחרת, בקיום תנאי השחרור למעצר בית בישראל ויש לכבד את התכלית שלשמה הופקדו הכספים (ראו: בש"פ 4972/07 ‏עאטף פואז נ' מדינת ישראל (20.3.2008 )).

בהיעדר חולק כי המבקש מילא אחר התנאים בחזרתו לישראל על פי ההחלטה קמה לו הזכות לקבל את כספי ההפקדה בסך של 3,500 ₪ בכפוף לכל דין וכך אני מורה.

נדחית הבקשה לחיוב בהוצאות משלא הוטרח המבקש להתייצב לדיון.

ניתנה היום, כ"א תמוז תשפ"ב, 20 יולי 2022, בהעדר הצדדים.