1

[פרוטוקול הושמט]

החלטה

ערר המדינה על החלטת בית משפט השלום באילת (כב' השופט ברינגר) בתיק מ"ת 1502-14 מיום 17.9.14, לפיה הורה על שחרורו של המשיב בתנאים מגבילים של מעצר בית מלא בפיקוח שתי ערבות, והפקדה כספית.

למשיב מיוחסות עבירות של נהיגה פוחזת ברכב, לפי סעיף 338(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן: "החוק"), שיבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק, נהיגה במהירות 180 קמ"ש במקום 90 קמ"ש, לפי תקנה 54(א) לתקנות התעבורה, נהיגה בזמן פסילה, לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה, עקיפה בקו הפרדה רצוף, לפי תקנה 47(ה)(5) לתקנות התעבורה, אי ציות להוראות שוטר, לפי תקנה 23 לתקנות התעבורה, ונהיגה ללא ביטוח, לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי.

2

בתאריך 31.7.14, נהג המשיב בכביש הערבה לכיוון דרום, לא ציית להוראת שוטר לעצור את רכבו, והחל להאיץ את מהירות נסיעתו תוך עקיפת רכבים אחרים בקו הפרדה רצוף, וגרם לרכב שהגיע מולו לסטות לשולי הכביש. המשיב המשיך בנהיגה במהירות 180 קמ"ש, ובשלב מסויים, טרם עצירת הרכב, החליף מקומות עם אחד הנוסעים ברכב.

הראיות לכאורה - לאחר עיון בתיק, מצאתי כי קיימות ראיות לכאורה לכל העבירות המיוחסות למשיב בכתב האישום. לא היתה מחלוקת שקיימות ראיות לכאורה לכך שנהג הרכב ביצע את כל העבירות נשוא האישום, והשאלה היתה מי נהג ברכב מרגע שהתבקש על ידי שוטר לעצור, ועד שעצר. השוטר עצמו לא ראה את רגע ההחלפה. עם זאת, אין בכך כדי לפגום בראיות האחרות, אשר כוללות עדויות הנוסעים ברכב, כולל אמיר, אשר החליף המשיב במושב הנהג. כל המעורבים טענו כי לאחר שהשוטר ביקש מהמשיב לעצור, החל המשיב בנהיגה פרועה ומהירה, ולאחר שביצע את החילופין עם הנהג האחר, עצר הנהג האחר את הרכב.

יצויין, כי ההחלפה באה לידי ביטוי גם במעבר מנתיב לנתיב בצורת סללום, ומתאימה לעדויות המעורבים, שבעת ההחלפה כמעט אבדה השליטה על הרכב.

אשר על כן, מצאתי ראיות לכאורה בכל העבירות המיוחסות למשיב.

עילת המעצר אינה במחלוקת. מדובר בעבירות מסכנות חיים, ובמשיב שנשפט לאחרונה למאסר בפועל בן 10 חודשים בגין אותן עבירות בדיוק.

מתסקיר שירות המבחן עולה, כי נשקפת מהמשיב רמת מסוכנות להתנהגות עבריינית בעתיד, וזאת על רקע התרשמות שירות המבחן מהעדר גבולות פנימיים. עם זאת, סבר שירות המבחן כי ניתן לשחררו בתנאי מעצר בית בפיקוח שתי ערבות, אשר שירות המבחן נתן בהן אמון, ומצא אותן אסרטיביות.

המדינה מלינה על כך, וטוענת שמדובר במעשים חוזרים ובסיכון חיים. על כן לא היה מקום להורות על שחרורו. לא היה מקום גם לסבור, כפי שסבר בית המשפט קמא, כי החלטת בית המשפט המחוזי מחייבת אותו לשחרר את המשיב בשל כיבוד הערכאות.

3

לאחר ששמעתי את טענות ב"כ הצדדים, החלטתי לקבל את הערר באופן חלקי. לא מצאתי מקום להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים, אולם אני סבורה שאין די בתנאים, ויש להוסיף תנאי של איזוק אלקטרוני.

מדובר בעבירות מסכנות חיים, ובמשיב שהעיד על עצמו, כי אינו ירא את החוק, וגם מאסר בפועל שתלוי ועומד נגדו וקבוע לערעור, אינו מונע ממנו להעלות על רכב בזמן פסילה ולנהוג בפראות.

יחד עם זאת, מדובר באדם צעיר שעברו הפלילי אינו מכביד (לחובתו הרשעה אחת), ועברו התעבורתי כולל את העבירות נשוא פסק הדין האחרון בגינו נידון למאסר, שהן עבירות חמורות כפי שציינתי לעיל, ועוד שתי עבירות שאינן מן חמורות.

לפיכך, סברתי כי בהינתן תנאי פיקוח הדוקים יותר, ניתן יהיה לאיין את מסוכנותו של המשיב.

אשר על כן, אני מורה כי על תנאי השחרור שקבע בית המשפט קמא, יתווסף תנאי נוסף של איזוק אלקטרוני.

המשיב ישוחרר מהמעצר ביום א' 21.9.14 בשעה 10:00 לאחר מילוי כל הטפסים הדרושים.

היה והאיזוק האלקטרוני לא יותקן תוך 24 שעות לאחר שחרורו, יודיע על כך בית המשפט, והמשיב יעצר בשנית.

ניתנה והודעה היום כ"ד אלול תשע"ד, 19/09/2014 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי שנהב כנען