1

ערר על החלטת בית משפט קמא אשר הורה על מעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

נגד העורר ואחרים הוגש כתב אישום. העבירות המיוחסות לעורר לבדו הינן: איומים בצוותא חדא (ריבוי עבירות), תקיפה סתם על ידי שניים או יותר בצוותא, תקיפה הגורמת חבלה ממש, הסגת גבול פלילית בצוותא, העלבת עובד ציבור (ריבוי עבירות), תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו והפרעה לשוטר במילוי תפקידו - עבירות על פי סעיפים 192 + 29(א), 382(א) + 29א, 380 + 29א, 447(א) + 29(א), 288, 273 ו- 275, הכל לחוק העונשין, התשל"ז - 1977.

בד בבד, הוגשה בקשה למעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים.

בית משפט קמא הורה על מעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים לאחר שנתקבלה הסכמה לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר.

כן נקבע, כי נוכח מסוכנות העורר יש להורות על מעצרו עד תום ההליכים.

ב"כ העורר מלין בשניים על קביעות בית משפט קמא:

1. לטענתו, ההליכים בבית משפט קמא היו פגומים משום שחלקם התקיים ללא נוכחות העורר.

2. מצבו הבריאותי של העורר - מחייב שחרורו לחלופה.

2

בטרם אדון לגופן של הטענות, יש להזכיר הלכה מימים ימימה, לפיה לא כל מי שהיה נתון במעצר שלא על פי דין, ישוחרר באופן אוטומטי. הטענה בדבר הותרת העורר במעצר לא חוקי לפרק זמן מסויים, הינה שיקול אחד מתוך מכלול שיקולים. הוא אינו השיקול המכריע. בית המשפט אינו רשאי להתעלם מן השיקולים האחרים ובכלל זה המסוכנות הנשקפת מהעורר. (ראה לענין זה בש"פ 7599/08 בן סעדון נ' מדינת ישראל).

אדון אפוא תחילה במסוכנות העורר ולאחר מכן אדרש לטענות הסניגור המלומד.

1. כתב האישום מגולל מסכת אלימות קשה שהחלה בתקיפת המתלונן. העורר הסיג גבול אל גינת המתלונן ולאחר שנתבקש לעזוב את המקום - הוא סרב לעשות כן. משהתקרב העורר אל המתלונן, נסוג זה לתוך דירתו. העורר לא הירפה ממנו, החל להלום בחוזקה בדלת הדירה כאשר בה בעת הזעיק את שני חבריו לכתב האישום. מי מהם אף איים על המתלונן, כי ישרוף את ביתו אם יתקשר למשטרה.

בשלב מסויים יצאו מהדירה המתלונן ואחיו דרך הכניסה האחורית. העורר השליך לכיוון האח אבנים, אך אלה לא פגעו בו. בשלב זה קפצו שלושת הנאשמים, ובכללם העורר, על האח והחלו להכותו במכות אגרוף ובבעיטות. המתלונן יצא מהדירה על מנת לחוש לעזרת אחיו, אך גם הוא ידע את נחת זרועם של שלושת הנאשמים אשר בעטו בו והיכו אותו במכות אגרוף.

בשלב זה איים העורר על האח כי אם המשטרה תבוא לעצור אותו, הוא ישרוף את דירתו.

הגם שחלפו מספר דקות, נותרו הנאשמים במקום. משנשאל העורר על ידי אחת השכנות מדוע נקט באלימות, הוא השיב: "ככה זה, אף אחד לא יזלזל בי".

כתוצאה ממעשי העורר וחבריו, נחבלו שני המתלוננים חבלות של ממש.

בשלב זה הגיעו שוטרים למקום. העורר נמלט מהמקום.

3

בשעות הצהריים הגיע שוטר לביתו של העורר על מנת לעצור אותו. במעמד זה הודיע לו העורר כי הוא לא מתכוון להתלוות אליו. במהלך הנסיעה בניידת אל תחנת המשטרה, דפק העורר את ראשו במחיצת הפלסטיק של תא העצורים ולא הפסיק לצעוק. לאחר מכן, עת הובל אל תא המעצר, קילל את השוטר ואיים עליו. עוד הבטיח העורר לשוטרים, כי "יתפור" להם תיק במח"ש. בהמשך, איים העורר על אחד השוטרים בכך שאמר לו: "אני אשחט אותך" "בוא תהיה גבר אחד על אחד בלי מדים אני אפרק אותך". עוד הוסיף העורר כהנה וכהנה גדופים ואיומים.

העורר לא שקט ולא נח וביקש מהעצורים האחרים לתקוף את השוטרים.

אין זה המקום להמשיך ולפרט מעללי העורר בתחנת המשטרה.

2. כאמור לעיל, נתקבלה הסכמה לראיות לכאורה, ומשכך הורה בית המשפט על קבלת תסקיר מעצר.

3. התסקירים, שלושה במספר, קשים וחמורים בתוכנם. הקביעה העוברת כחוט השני בכל התסקירים הינה, כי העורר נתון בסיכון בולט, מאופיין בהתנהלות מוחצנת והתנהלות על פי קודים עבריינים, קווי אישיות אימפולסיביים ועוד.

קצין המבחן הנכבד קבע, כי נשקפת מהעורר רמת סיכון גבוהה להישנות עבירות אלימות שתוצאותיהן והחומרה הצפויה מהן, תהיה ברמת פגיעה בינונית. לפי שהעורר הינו בעל יכולת מוגבלת לעמוד בגבולות, קבע קצין המבחן כי אין הוא ממליץ לשחררו.

מעורבות שירות המבחן הסתיימה ביום 4.9.14, עת הגיע התסקיר האחרון. קצין המבחן קבע, כי הוא ער לפציעתו של העורר, כפי שיפורט להלן, אולם הוא עומד על קביעתו בדבר הסיכון הרב הנשקף מהעורר.

4. לא בכדי קבע קצין המבחן את אשר קבע. לצד הנסיבות הקשות המפורטות בכתב האישום, נסיבות המלמדות על התנהגות אלימה ומשולחת רסן, יש ליתן את הדעת גם לעברו הפלילי של העורר. העבר הפלילי כולל הרשעות בהחזקת סכין, עבירות כנגד הרכוש, עבירות נגד שוטרים, עבירות אלימות והפרת הוראה חוקית.

העורר כבר טעם טעמו של מאסר בפועל מספר פעמים.

עוד יש להדגיש בנקודה זו, כי לצד ההרשעות הקודמות עומדים ותלויים נגד העורר כתבי אישום נוספים, כאשר אחד מהם הינו בגין עבירות זהות כנגד שוטר - איומים, תקיפה.

לאחר שקבענו כי המסוכנות הנשקפת מהעורר הינה רבה, וכי לא נמצאה חלופה שתפיג את מסוכנותו, נותר לדון בשני טיעונים נוספים.

האחד, האם יש במעצר הלא חוקי, לכאורה, ואינני קובע מסמרות בנקודה זו, כדי להטות את הכף לטובת העורר.

4

חוששני שיש להשיב על כך בשלילה. כאמור לעיל, מדובר בשיקול אחד מני רבים. השיקול הוא חשוב אולם אין להגיש את החשבון לציבור, בשל תקלה שארעה - אם ארעה.

עיון בפרוטוקול מעלה, כי העורר לא הובא לדיון ביום 9.9.14 עקב מצבו הרפואי. באותו יום הוא נלקח לבדיקה רפואית. הסניגור ביקש אכן לדחות את הדיון ליום המחרת, אולם, מטעמים שאינם ברורים - הוא טען לגופו של ענין. (ראה לעניין זה עמ' 17 לפרוטוקול שורות 8-10).

5. באשר למצבו הרפואי של העורר:

עיינתי במסמכים הרפואיים שהוגשו לי. על פי דו"ח שב"ס, העורר נחבל עקב "קטטה עם אסירים אחרים".

מאסופת המסמכים שהוגשה לי, גם לאחר הדיון, עולה כי העורר יכול לקבל טיפול רפואי נאות במסגרת שב"ס.

סוף דבר, לא אוכל לקבל את הערר.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ד אלול תשע"ד, 19 ספטמבר 2014, בהעדר הצדדים.