1

לפניי שני עררים על פי סעיף 53 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו - 1996, על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת ח' מ' לומפ), במ"ת 30520-10-15 מיום 20.10.15. הערר האחד הוא עררה של המדינה (להלן: "המדינה") והערר השני, הוא של המשיב בעררה של המדינה, אשר הגיש ערר נפרד על אותה החלטה (להלן: "המשיב").

רקע עובדתי

1.         נגד המשיב הוגש כתב אישום הכולל 18 אישומים. בחלק הכללי של כתב האישום נאמר, כי בין החודשים יוני 2015 לספטמבר 2015 בעת שהמשיב ידע כי היחידה המרכזית של מחוז ירושלים במשטרת ישראל (להלן: "הימ"ר"), מאזינה לקווי הטלפון המוחזקים על ידו ובשימושו, ניהל המשיב מאות שיחות טלפון מאותם קווי טלפון ובאותן שיחות איים על שוטרי ימ"ר והעליב אותם. ברובן ככולן של שיחות הטלפון, התקשר המשיב ממספר טלפון אחד שלו למספר טלפון אחר שלו, שהיה באותו מקום בו שהה. אז ניהל המשיב שיחות בינו לבין עצמו כאשר הוא הדובר היחיד או העיקרי ואין אחר בקו השני, או לחלופין, האחר רק מקשיב ומעודד את השיחה ותוכנה.

2

2.         נוכח הדמיון שבאישומים השונים אין מקום לפרט את הדברים שאמר המשיב במהלך כל שיחת טלפון שכזו שהובאו בכתב האישום, אולם המדובר, בין השאר בקללות, במילים קשות ובוטות וכן באיומים לפגוע בקצינים ושוטרים של הימ"ר.

המשיב הואשם ב - 16 עבירות של איומים בניגוד לסעיף 198 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977, וב-4 עבירות של העלבת עובד ציבור, בניגוד לסעיף 288 לחוק זה.

3.         עם הגשת כתב האישום הגישה העוררת גם בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו.

החלטת בית משפט קמא

4.         בית משפט קמא קבע, כי קיימות ראיות לכאורה לביצוע העבירות המיוחסות למשיב וכן כי במקרה דנן קיימת עילת מסוכנות, ואולם הגיע למסקנה כי ניתן לאיין מסוכנות זו בחלופת מעצר, והמשיב שוחרר למעצר בית בבית אמו בפיקוחה, בפיקוח חמותו ואחותו, לסירוגין.

5.         בבחנו את הראיות לכאורה, דחה בית המשפט את טענת ב"כ המשיב כי צו האזנות הסתר ניתן בשל עבירה של פשע בלבד, ואם לא התבקשה הרחבת הצו כי אז מדובר בהאזנה שלא כדין. נקבע, כי על פי סעיף 13(ג1) לחוק האזנת סתר, תשל"ט - 1979 (להלן: "חוק האזנת סתר"), דברים שנקלטו כדין בדרך האזנת סתר יהיו קבילים כראיה בהליך פלילי להוכחת כל עבירה, גם אם האזנת הסתר התבקשה בשל עבירות מסוג פשע, ובמהלך ההקלטות הועלו גם עבירות נוספות. עוד נקבע באשר לתוכן הדברים שאמר המשיב, כי אכן מקצת הדברים הם על גבול עבירות האיומים, אולם החלק הארי בהחלט אינו בגדר העלבות בלבד ועובר את הרף של עבירת האיומים, ועל פניהן האמירות מאיימות. עוד הוסיף בית המשפט, כי מהודעתו של המשיב עולה כי ידע היטב שמאזינים לו, ואמר את הדברים כדי שיבואו לידיעת השוטרים המדוברים והוא התכוון להקניטם, כך שעבירת האיומים מתקיימת, שכן הדברים נאמרו אפילו לדידו של המשיב, לצורך הקנטה.

            בית המשפט דחה את טענת המשיב, כי במסגרת תיק אחר אמר אמירות דומות ולא הוגש נגדו כתב אישום, ולכן היה סבור שהדבר אינו אסור. בית המשפט נימק זאת בכך שהעדר אכיפה קודמת אין בה כדי ליצור אינטרס הסתמכות של המשיב לכך שלא יועמד לדין בעתיד. בית המשפט הוסיף, כי כפי שניתן לראות מכתב אישום זה, המדובר בעבירות ההולכות ומסלימות ואין הדבר יכול לשמש כהגנה.

3

כן דחה בית המשפט את טענת המשיב, כי השוטרים יכלו למנוע את הדברים כבר לאחר האמירות הראשונות, אם היו חוקרים ומזהירים אותו. עם זאת, הביא בית משפט קמא בחשבון דברים אלה בעת בחינת חלופת מעצר אשר למסוכנותו של המשיב, שכן העוררת עצרה אותו רק ביום 11.10.15, שלושה שבועות לאחר האירוע האחרון שמפורט בכתב האישום, ללא הסבר מניח את הדעת, ואילו הייתה סבורה שיש בדברים הללו כדי לסכן את השוטרים, הייתה פועלת לעוצרו בסמוך לאמירת הדברים עוד במהלך חודש אוגוסט.

בית משפט קמא הביא במכלול שיקוליו את העובדה כי המשיב נעצר בתיק אחר במהלך חודש אוגוסט, לאחר שמרבית הדברים המפורטים בכתב האישום הכא נאמרו על ידו, ולמרות זאת לא נחקר ולא הוזהר עליהם, ויש להניח כי לו היה נעשה כך, היה חדל המשיב מלהמשיך בדברים.

            בית המשפט הוסיף וקבע, כי קיימות ראיות לכאורה לביצוע העבירות, מאחר שניתן להסתמך על האזנות הסתר לצורך הוכחת הדברים, וכוונת המשיב נלמדת בבירור מדבריו, וכן מאופן ביצוע השיחות, כאשר במרבית המקרים מתקשר המשיב לעצמו, ועל כן אופן ביצוע העבירה מלמד על רצונו כי הדברים יבואו לידיעת השוטרים.

6.         אשר לעילת המסוכנות, קבע בית המשפט, כי עבירות האיומים היא מסוג עוון ואינה מקימה מסוכנות לכשעצמה. יחד עם זאת, המדובר בשורה ארוכה של עבירות כלפי מספר שוטרים ובאמירות בוטות, והכל שעה שתלוי ועומד נגד המשיב מאסר מותנה בן 4 חודשים בשל עבירת איומים, דבר שמעצים את המסוכנות הנלמדת ממנו. עוד הוסיף בית המשפט, כי למשיב עבר פלילי משמעותי ביותר: המשיב ריצה עונשי מאסר ממושכים, ואף נדון לאחרונה בשל עבירת איומים לעונש של מאסר, ולמרות זאת חזר, לכאורה, לסורו.

7.         אשר לחלופת מעצר קבע בית המשפט, כי על אף שלא ניתן להתעלם מטיב העבירות, הרי שהמשיב לא הורשע בעבירות אלימות ממש מאז שנת 1987, ובהתחשב בהתנהלות המשטרה במהלך חודש אוגוסט כאמור, ומאחר שהמשיב התחייב לפני בית משפט שלא לשוב על הדברים והובהר לו כי כל הפרה ולו קטנה עלולה להוביל למעצרו עד תום ההליכים, נראה כי למד את הלקח. כן התחשב בזמן שחלף ממועד ביצוע העבירה עד למעצרו של המשיב.

נוכח כל זאת, שחרר בית משפט קמא את המשיב לחלופת מעצר בבית אמו, כאשר יהיה נתון בפיקוח חמותו, אמו ואחותו לסירוגין.

            כמו כן נאסר על המשיב ליצור קשר, בין במישרין ובין בעקיפין עם שוטרי משטרת ישראל, למעט במצב חירום. כן נקבעה הפקדה כספית וחתימה על ערבויות כספיות.

8.         על כך שני העררים שלפניי.

עררה של העוררת בתיק מס' 40724-10-15

4

9.         בעררה של העוררת נאמר, בתמצית, כי טעה בית המשפט שעה ששחרר את המשיב לחלופת מעצר חרף מסוכנותו הברורה כמפורט בכתב האישום, לנוכח חומרת האיומים, התדירות, ההיקף ותעוזתו באיומיו כלפי השוטרים. נטען, כי על פי המפורט בכתב האישום ומחומר הראיות עולה, שהמשיב נהג באובססיביות מסוכנת ביותר כלפי השוטרים של הימ"ר ולא ניתן לאיין את המסוכנות בתנאי השחרור שנקבעו על ידי בית המשפט.

            עוד נטען, כי טעה בית המשפט קמא שעה שלא קיבל את עמדת העוררת כי ישנם גורמים מודיעיניים שלא אפשרו את חשיפת האזנות הסתר קודם למעצרו של המשיב, ולא ניתן לכך משקל ראוי בהחלטה.

            ב"כ העוררת הוסיפה וטענה, כי בית המשפט לא נתן דעתו לעברו המכביד של המשיב, להרשעותיו בעבירות הונאה ומרמה, ולעובדה כי המשיב ביצע את המיוחס לו בשעה שמרחף מעל ראשו מאסר מותנה. כן נטען, כי טעה בית המשפט כששחרר את המשיב לחלופת מעצר שאין בה כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת ממנו, שעה שנתן אמון בהתחייבותו של המשיב בפני בית המשפט, כאשר המשיב שוחרר לאותה עיר בה מתגוררים המתלוננים, והחשש האמיתי כי המשיב יממש את איומיו.

לחלופין נטען, כי שגה בית המשפט שעה שלא ביקש תסקיר של שירות המבחן לבחינת המסוכנות הגבוהה הנשקפת מהמשיב.

לסוף כל האמור התבקשה קבלת הערר, ביטול החלטת בית משפט קמא ומתן הוראה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

עררו של המשיב בעמ"ת 42624-10-15

10.       בערר מטעם המשיב נטען, אף זאת בתמצית, כי שגה בית המשפט בכך שהורה על מעצר-בית עד תום ההליכים, זאת בשל חשד לביצוע עבירות של איומים והעלבת עובד ציבור כלפי שוטרים. על פי הנטען, שגה בית המשפט בקביעתו שקיימות ראיות לכאורה לביצוע העבירות של איומים והעלבת עובד ציבור, בכך שהצו להאזנת סתר לא הוצג לבית המשפט וכפועל יוצא מכך, בית המשפט אינו יכול להסתמך על תוצרי האזנה. עוד נטען, כי שגה בית המשפט בכך שקבע שניתן לעשות שימוש בתוצרי האזנה גם אם הצו להאזנות סתר ניתן בשל עבירת פשע. כן נטען, כי גם אם קיימות ראיות לכאורה, המדובר בעבירות מינוריות שאינן מצדיקות הגבלה כלשהי על המשיב.

הדיון לפניי

11.       בדיון שבו ב"כ הצדדים על הדברים שנטענו בכתב. ב"כ העוררת הגישה לעיוני את הצווים שאישרו את האזנות הסתר לתקופה הרלוונטית לכתב האישום (ע/2). כן הוגשה לעיוני בקשה שהוגשה לבית משפט השלום למתן ארכה להוצאת תעודת חיסיון בקשר לצווים אלה (ע/3). אשר לטענת המשיב למועד המעצר שלו - 11.10.15 - ואילו היה מוזהר קודם לכן היה מפסיק את המיוחס לו בכתב האישום נאמר, כי מועד המעצר נקבע בהתאם לשיקולים מודיעיניים שהיו מעורבים בפרשה זו ובפרשות אחרות הקשורות לעניינו של המשיב (ע/1).

5

12.       ב"כ המשיב טען, כי הימ"ר של ירושלים מתנכל לו לאחר זיכויו של המשיב ובניו מכתב אישום שהוגש נגדו לבית משפט זה, לאחר שנקבע כי פעל מתוך הגנה עצמית (מש/1). עוד נטען, כי לאחר הזיכוי הוגשה בקשה לפי סעיף 80 לחוק העונשין בתביעה לפצות את המשיב.

ב"כ העוררת דחתה דברים אלה והוסיפה כי טענת ההתנכלות לא נטענה על ידי המשיב בטיעונים הקודמים.

            ב"כ המשיב הוסיף וטען, כי רכז המודיעין בימ"ר ירושלים, סמי אזרזר, ששמו מוזכר בכתב האישום, מסר בהודעתו במשטרה כי אינו מרגיש מאוים מדבריו של המשיב (מש/5).

דיון:

13.       לאחר שנתתי את דעתי לטענות ב"כ הצדדים ועיינתי במוצגים שהוגשו לעיוני על ידי שני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי קיימות ראיות לכאורה וכן כי קמה עילת מעצר מחמת המסוכנות של המשיב, מנימוקיו של בית משפט קמא.

לכך יש להוסיף, כי הוצגו לעיוני צווי האזנות הסתר לתקופה הרלוונטית לכתב האישום, ועל כן יש לדחות טענה זו של ב"כ המשיב.

עוד יש לדחות את טענת ב"כ המשיב לעניין קבילות האזנות הסתר, כאשר הצווים ניתנו לעבירה מסוג פשע ומבקשים לעשות שימוש בתוצרי ההאזנה לצורך עבירה מסוג אחר. לעניין זה נאמר בסעיף 13(ג1) לחוק האזנת סתר, כי - "דברים שנקלטו כדין בדרך של האזנת סתר, יהיו קבילים כראיה בהליך פלילי להוכחת כל עבירה". "כל עבירה" נאמר ולא נאמר רק עבירה מסוג פשע. כך גם עולה מדברי ההסבר לסעיף 13(ג1) לחוק זה: "למען הסר ספק מוצע להבהיר שדברים שנקלטו בדרך של האזנת סתר כדין יהיו קבילים כראיה בהליך פלילי להוכחת כל עבירה, ולא רק להוכחת פשע" (ראו: ע"פ 10532/09 נאפע סמהדאן נ' מדינת ישראל (5.8.2010)).

            הנה כי כן, יש מקום לדחות את טענת ב"כ המשיב גם בנושא אי קבילות האזנות הסתר.

            גם העובדה שאחד מהמאוימים מסר בהודעתו במשטרה, כי אינו חושש ואינו מרגיש מאוים, אין בה כדי להועיל למשיב בשלב זה, שכן עבירות האיומים נבחנת באורח אובייקטיבי לגבי האיומים המושמעים ולא באורח סובייקטיבי, כטענת ב"כ המשיב.

6

14.       אשר למסוכנות הנובעת מהמשיב - הדברים פורטו כדבעי בהחלטת בית משפט קמא. המסוכנות האמורה נובעת הן מהדברים המיוחסים למשיב בכתב האישום, שעל תוכנם לא יכולה להיות מחלוקת, ואין המדובר בהתבטאות יחידה, אלא בשורה ארוכה של התבטאויות מצידו של המשיב במטרה שיגיעו לידיעת קציני הימ"ר והשוטרים. ככל שיש בפי המשיב הסבר כזה או אחר מדוע נאמרו הדברים הללו, הרי אין זה המקום והשלב לבחון דברים אלה, אלא בשלב הדיון בתיק העיקרי.

המסוכנות מטעם המשיב עולה גם מעברו הפלילי, לרבות נוכח העובדה שנשא עונש של מאסר בפועל בשל עבירת איומים, כשנה קודם לעבירות המיוחסות לו בכתב האישום הנוכחי, ונוכח המאסר על תנאי התלוי ועומד נגד המשיב על עבירת איומים.

15.       בניגוד לדעת בית משפט קמא, אינני סבור כי ניתן להגיע למסקנה של איון המסוכנות של המשיב, לעת הזאת, אך ורק על יסוד התחייבותו בפני בית המשפט שלא להטריד ולא להתקשר, ובפיקוח של אמו, חמותו ואחותו, גם אם יימצא במעצר בית כאמור. זאת במיוחד בשים לב לעברו הפלילי של המשיב, גם בעבירות מסוג העבירות המיוחסות לו בכתב האישום, וכאשר המשיב ריצה בסמוך למועד הרלוונטי שבכתב האישום, תקופה של מאסר בפועל של למעלה מארבעה חודשים בגין עבירת איומים שבוצעה בשנת 2014. לא למותר לציין, כי נגד המשיב תלוי ועומד מאסר על תנאי בגין עבירת איומים, גורם המובא במכלול השיקולים שלא להיעתר לחלופת מעצר (בש"פ 4757/97 עבד נ' מדינת ישראל (8.8.97)).

16.       לטעמי, לא היה מקום לשחרורו של המשיב לחלופת המעצר שהוצעה על ידו עוד בטרם נבחנה מסוכנותו וטיבה של החלופה המוצעת על ידי גורם מקצועי. בנסיבות אלה אני סבור, כי היה מקום לקבל תסקיר של שירות המבחן לבחינת המסוכנות שנקבעה כנובעת מהמשיב - הן לנוכח שורות העבירות הארוכה המיוחסות לו בכתב האישום, אשר כפי שעולה ודומה כי לא ניתן לחלוק על כך, היה המשיב מודע כי קווי הטלפון שלו מואזנים על ידי משטרת ישראל, והדברים הקשים והבוטים אותם אמר והאיומים שיצאו מפיו, נעשו במטרה שיגיעו לאוזניים של הגורמים שאותם זיהה בשמם, הן לאור עברו הפלילי, הן לאור המאסר על תנאי התלוי ועומד נגדו - והן לבחון את מיקום מעצר הבית המוצע והן את מסוגלותן של המפקחות המוצעות לפקח עליו.

סיכום

17.       על יסוד כל האמור לעיל, עררו של המשיב נדחה. עררה של העוררת מתקבל במובן זה שבשלב זה יוותר המשיב במעצר.

            שירות המבחן מתבקש להגיש בהקדם תסקיר מעצר בעניינו של המשיב.

            תסקיר המעצר יובא בפני בית משפט קמא, אשר יקבע דיון וייתן החלטה חדשה, כחוכמתו.

המזכירות תשלח החלטה זו לשירות המבחן ותוודא קבלתה.

7

ניתנה היום, י"ג חשוון תשע"ו, 26 אוקטובר 2015, במעמד ב"כ הצדדים והמשיב.