עמ"ת 37070/02/21 – פלוני נגד מדינת ישראל
בית המשפט המחוזי בחיפה |
|
|
|
עמ"ת 37070-02-21 (עציר)
|
1
בפני |
כבוד השופט ניצן סילמן
|
|
עוררים |
פלוני (עציר) |
|
נגד
|
||
משיבים |
מדינת ישראל |
|
|
||
|
|
|
|
||
החלטה
|
||
1. ערר על החלטת בית משפט השלום בעכו (כב' השופט רוזינס) בתיק מ"ת 18932-02-21 מיום 14/2/21.
2. בקליפת אגוז- כנגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש- בן זוג, ועמו בקשה למעצר העורר עד תום ההליכים; העורר טען כי אין מדובר במתלוננת עמה היחסים עולים לכדי הגדרת 'בן זוג', ועל כן אין לייחס לעורר החומרה הנובעת מהאישום בו הואשם (כפל הענישה והמסוכנות הסטטוטורית).
3. ביום 14/2 קבע בית המשפט קמא כי אכן קיים קושי בהגדרת יחסי הצדדים כבני זוג; עם זאת, מצא בית המשפט קמא כי בנסיבות העניין חרף העובדה שאין המדובר לגישתו בבני זוג, קיימת התנהגות "ברוטאלית חמורה", קושי בוויסות דחפים מצד העורר, להתרשמות בית המשפט קמא, ועל כן סבר בית המשפט קמא כי לא ניתן לשקול חלופה במקרה הספציפי, מבלי להיעזר בשירות המבחן.
4. על החלטה זו נסב הערר; ב"כ העורר הטעים כי מדובר בנאשם אשר גם אם היו לו הרשעות בעבירות אלימות בעבר, הרי הרשעות אלו התיישנו; משאין מדובר בבני זוג, ונוכח התיישנות ההרשעות, אין הלימה בין רף הענישה הצפויה (בש"פ 634/10 אפללו נ' מ"י) ובין פרק הזמן בו עלול לשהות המשיב במעצר בהמתנה לתסקיר.
5. על כן סבור העורר כי נסיבות העניין מצדיקות שחרור העורר ללא המתנה לתסקיר ולמצער בחינת החלופה טרם תסקיר.
6. עברתי על חומר החקירה; לאחר בחינת הדברים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות.
2
7. אכן, לא אחת, קיים פער בין ענישה צפויה אפשרית בעבירות אלמ"ב (ודומות להן, ובכך אגע בהמשך), ובין זהירות הננקטת בשלבי המעצר; לא אחת ממתינים נאשמי אלמ"ב פרקי זמן ארוכים לתסקירים, ובתי המשפט נוהגים כמצוות בית המשפט העליון (בש"פ 7014/20) על מנת לדאוג לשלום מתלוננות; הדבר נובע מכך כי הפער בין האירוע שהתרחש, ובין אירוע שעלול היה להתרחש, הנו פער דק, נים שערה, ואובדן עשתונות עלול להביא לתוצאות קשות.
8. עבירות האלמ"ב מתאפיינות בהתפרצות ספונטנית, בשל המטען הרגשי, כשהתפרצות זו לא אחת מערפלת יכולת החשיבה וההיגיון; ןלא אחת נשמעים ביטויים מהלך ריב אלמ"ב, שאין הדעת סובלתם; לא אחת אנשים נורמטיביים, לכאורה, נוקטים אלימות וגורמים לפגיעות בגוף ולצערי גם בנפש, בשל אותו מטען רגשי. (השווה- בש"פ 8171/06 גוארגי נ' מ"י).
9. זהו הטעם לכך כי עבירות האלמ"ב, גם במנותק מרף הענישה, זכו להגדרת מסוכנות סטטוטורית מיוחדת , תוך שבית המשפט העליון הבהיר פעם אחר פעם את הצורך בזהירות מוגברת.
10. הסיכון העלול להתממש הוא אשר הכתיב כלל של הפנייה לתסקיר (בש"פ 4224/19 מסאלחה נ' מ"י) , את ההכרח לבחון טיב הקשר, האובססיביות, ולאו דווקא רף האישום או רף האלימות; הגוון והצבע חשובים יותר מחומרת האלימות (בש"פ 655/10 דוידוב נ' מ"י).
11. מהכא להתם- כאן טוען ב"כ העורר כי מלכתחילה אין המדובר ב'בני זוג', ועל כן כך אותם כללים שציינתי לעיל, אין מקומם להליך דנן.
12. דעתי שונה. לא הרי תקיפה בין שני ניצים, זרים, כתקיפה המבוצעת על רקע אובססיביות, חשד ל'בגידה' בין מי שאינם בני זוג, לכאורה; הסיכון והמסוכנות שונים.
13. עיון בתיק החקירה יעלה, במיוחד בהודעות המתלוננת, כי מצויים אנו במתחם 'סיכון אלמ"ב' הגם שאין המדובר לכאורה בתיק אלמ"ב.
14. על פי חומר החקירה, הקשר בין הצדדים במקור היה "רציני למטרות נישואין", והעורר אף ביקר את הורי המתלוננת; המתלוננת החליטה להפסיק הקשר עם העורר "בגלל שהוא חשדן". המתלוננת תיארה הכיצד לאחר שניסתה לסיים את הקשר העורר "לא מרפה", "כמעט כל יום מתקשר אלי", שואל היכן היתה, מדוע הוילון בביתה זז, היכן הרכב שלה ועוד. המתלוננת הביעה פחד ממשי מהעורר (הודעתה 4/2/21).
15. בהודעת המתלוננת (2) מתארת המתלוננת כיצד ביום האירוע, העורר, לכאורה, חטף לה הטלפון מהיד, וכשראה שמתקשרים למתלוננת, תפס בידה וחבט בה מספר פעמים; המשיב דרש מהמתלוננת שתבהיר למה בעל הבית שלה היה בביתה ותקף אותה שוב.
3
16. בהודעה נוספת ציינה המתלוננת (6) כי העורר והמתלוננת יצאו בעבר 5 חודשים לפני כשנתיים אבל 'הוא ידע שאני לא רוצה בקשר הזה'. המתלוננת הוסיפה כי העורר מטריד אותה ועוקב אחריה 'הוא רוצה אותי בכוח'. (בהודעה נוספת- (8)- הבהירה כי אין מדובר בזוגיות אלא בקשר של היכרות מהלך 5 חודשים).
17. המשיב בהודעתו (5) שמר על זכות השתיקה (ראה גם הודעה (9))
18. על פניו עיון בתיק החקירה יעלה כי מדובר בגוון אובססיבי- המתלוננת מעידה כי היא חפצה בניתוק הקשר מזה תקופה; המשיב נוהג אחרת; המתלוננת מעידה כי המשיב מטריד אותה בשיחות; המתלוננת מעידה כי המשיב עוקב אחריה ושואל למעשיה, לרבות לאן הלכה ומי היא מבקרת; האירוע נשוא כתב האישום כל כולו על יסוד טענה לביקור בעל בית המתלוננת בביתה.
19. אכן, על פניו נראה כי הגדרת הצדדים כבני זוג מעוררת קושי (השווה ת"פ (ת"א) 40032/03 מ"י נ' שלמה אברמנטו); עם זאת, נראה כי המשיב מתנהל ברכושנות, אובססיה, משל הצדדים אכן בני זוג.
20. מקום בו צד מתנהל כפי העורר, לכאורה, ההתנהלות עצמה מעלה מסוכנות מיוחדת (בש"פ 7284/17 מ"י נ' פלוני); מקום בו לאחר התנהלות כאמור, מבוצעת תקיפה, הזהירות היא אך מתבקשת.
21. על אחת כמה וכמה אמורים הדברים מקום בו התקיפה מבוצעת בשני אירועים נפרדים, לכאורה, במספר מהלומות ולא התפרצות אחת, וזאת לאחר לקיחת טלפון.
22. מצב דברים זה מביא לתחושות מסוכנות כאילו המדובר בבני זוג, ועל כן זהירותו של בית המשפט קמא מובנת. הוסף לכך שתיקת עורר, חשש מתלוננת, והתוצאה מתבקשת.
23. משאלו הנסיבות, ועסקינן בהחלטת ביניים, גם בהתעלם מהעבר הרחוק, סבורני כי אין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט קמא.
24. הערר נדחה אפוא; עם זאת, שירות המבחן יעשה מאמץ על מנת להקדים הגשת התסקיר ככל הניתן; כמובן שככל שהתסקיר יוקדם ויוגש עובר למועד שנקבע, אך ראוי יהיה לבחון הדברים מוקדם מהמועד שנקבע; כאמור- הערר נדחה.
ניתנה היום, י' אדר תשפ"א, 22 פברואר 2021, בהעדר הצדדים.
