1

1.בפניי ערר על החלטת בית המשפט השלום בחיפה(כב' השופטת בוגדנוב),בה הורתה על העברת המשיב לחלופת מעצר בתחומי ישראל,כשעסקינן במעצר בית מלא בפיקוח אנושי ,ולכך נילוו תנאים כספיים.כנגד המשיב הוגש כתב אישום בו יוחסו לו עבירות שענינן כניסה לישראל שלא כדין נטילת רכב ללא רשות בעלו, ונהיגה בו ללא רשיון וללא ביטוח. לא היתה מחלוקת על קיום ראיות לכאורה לאישומים.

2.בית המשפט קמא עמד על כי טענת המשיב לשהייה ממושכת בתחומי ישראל ,מזה שנים ,לא נסתרה,וכי חיי משפחתו ,אם יגורש לשטחי הרשות יהיו נתונים בסכנה.

2

3. העוררת סבורה כי אין מקום לאפשר למשיב ,שהוא במעמד של שוהה בלתי חוקי , להשאר, ברשות החוק, בשטח המדינה ,תוצאה המסתברת מהחלטת בית המשפט קמא.

4.במהלך הדיון בערר ,ביקתי מהעוררת לבדוק מיני עיניינים, ואחר קבלת עמדתה, ראיתי לדחות הערר:

עולה כי ברבות השנים , המשיב נתפס פעם אחר פעם בתחומי המדינה והתיקים שנפתחו בעניינו נסגרו פעם אחר פעם. לכך לא ניתן הסבר, ועולה אפוא האפשרות כי הסיבה לכך היא זו שטען המשיב בפניי,

בדיון שקויים בדלתיים סגורות.

האישומים המיוחסים,אינם מן החמורים ודומה כי החלופה שאומצה הולמת, ותביא לאיון המסוכנות באופן סביר.

משעסקינן במי שעל פני הדברים ולכאורה, שוהה זמן ניכר במדינה, ותיקיו נסגרים שוב ושוב , סבור אני , כי ניטל העוקץ מטיעוני ב"כ העוררת בדבר ה"פרס " שניתן למשיב עם השמתו בחלופת מעצר.

לא העלמתי עין מטענות בדבר משפחתו של המשיב , וזיקתה למדינה,

ובסופו של דבר, ראיתי לדחות הערר .

המשיב ישוחרר אפוא ממעצר, על פי החלטת הערכאה קמא ובתנאיה.

להביא החלטה זו לידיעת ב"כ הצדדים .

ניתנה היום, ט' חשוון תשע"ט, 18 אוקטובר 2018, בהעדר הצדדים.