1

נוכחים:

ב"כ העורר - עו"ד וקסלר

ב"כ המשיבה - עו"ד רויטל מוסקוביץ

[פרוטוקול הושמט]

החלטה

ערר על החלטת בימ"ש השלום לתעבורה בפתח תקווה, אשר קבע כי לא מתקיימת עילת מעצר נגד העורר בגין העבירות המיוחסות לו בכתב האישום, ובסופו של דבר הורה על שחרורו של המשיב בתנאים, לרבות מעצר בית לילי.

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים סבורני כי הערר בדין יסודו.

על פי החוק ועל פי ההלכה הפסוקה, מעת שביהמ"ש קובע כי לא מתקיימת עילת מעצר בעניינו של נאשם, הרי שאין לביהמ"ש סמכות להורות על תנאי שחרור כגון מעצר בית על פי סעיף 48 לחסד"פ (סמכויות אכיפה - מעצרים) תשנ"ו-1996 (להלן: "החוק"), אלא סמכותו של ביהמ"ש הינה אך ורק לקביעת תנאי ערובה (ערבויות) וזאת להבטחת התייצבותו של המשיב להליכים בעניינו. בעניין זה מן הראוי להפנות לבש"פ 1907/98 מדינת ישראל נ' כיאל פ"ד נב'(2) 97 [1998] וכן בש"פ 2094/97 הורוביץ נ' מדינת ישראל, פ"ד נא(2) 697 [1997].

2

לפיכך, מעת שביהמ"ש קבע כי לא מתקיימת עילת מעצר, הרי שלא היה רשאי להורות על מעצר בית לילי.

המשיבה העלתה היום טענות בנוגע להרשעות אחרות של העורר אולם סבורני שאין בטענות אלה כדי לשנות מן התוצאה.

אשר על כן, אני מורה ביטול מעצר הבית הלילי של העורר.

הערבויות שנקבעו נותרות על כנן.

ניתנה והודעה היום י"ב סיוון תשע"ז, 06/06/2017 במעמד הנוכחים.