1

בקשה לעניין דמי אחסון של רכב.

בקליפת אגוז- כנגד המבקש הוגש כתב אישום על נהיגה בזמן פסילה, ובד בבד עמה הוגשה בקשה למעת"ה. הטעם לבקשת המעצר הנו כי למבקש לעיל עבר מכביד ביותר, 28 עבירות תעבורה לרבות נהיגה בשכרות

2

בדיון שנערך בפני הצהיר ב"כ המבקש כי המבקש (המשיב שם)- "הודה, לקח אחריות, הרכב שלו תפוס, הוא לא ביקש להשיב את הרכב אליו... לא אתנגד להארכה של התפיסה במידת הצורך, גם עד מועד גזר הדין".

לאחר שמיעת טיעוני הצדדים ראיתי לדחות הערר, כשהנימוק הראשון בנימוקי הדחיה הנו כי הרכב תפוס וימשיך להיות תפוס; כן הובא בחשבון כי מדובר באיש משפחה מבוסס בעל עסק.

המדינה עותרת להשית הוצאות המשך החזקת הרכב על המבקש לעיל; המבקש מתנגד לכך.

לאחר ששקלתי טענות הצדדים, סבורני כי הדין עם המדינה

ראשית- כאשר אדם מצהיר שאינו מתנגד להמשך החזקת הרכב בידי המדינה, חזקה כי הוא מודע לכך כי ההחזקה מקפלת בחובה גם הוצאות. במיוחד אמורים הדברים באדם מיוצג.

שנית- המשך האחזקה היה שיקול מרכזי בדחיית הערר; ברי כי לו היו הדעות נחלקות בנושא זה, גם מטעמם של דמי החזקה והחסנה- יתכן וגורלו של הערר היה אחר

שלישית- המבקש הצהיר על עצמו כי הוא מבוסס ובעל עסק; בכך יש ללמד לכאורה כי בדמי ההחזקה אין משום הכבדה לא מידתית, כנגד הקהיית עוקץ המסוכנות.

רביעית- גם מכוח סעיף 57ד' לפקודת התעבורה [נוסח חדש], ראוי וניתן להשית הוצאות האחסון על מבצע העבירה. (ראה למשל עפ"ת (מר') 17653-06-10

אזכיר כי אין מדובר במי שחזקת החפות עומדת לזכותו אלא במי שהודה וממתין לגזירת דינו

משכך- אני מורה כי עד החלטה אחרת תשולמנה הוצאות האחסון ע"י המבקש לעיל- פאדי רזק.

המבקש יהיה רשאי לפנות לבית המשפט קמא לעתור למכר הזכויות ברכב, אגב שימור התמורה (ולשם הקטנת הוצאות ההחזקה) או לשחרור הרכב שלא לידי המבקש ובאופן שיקהה עדיין המסוכנות.

ניתנה היום, י"ב אדר א' תשע"ט, 17 פברואר 2019, בהעדר הצדדים.