1

1.         בפני ערר על החלטת הערכאה קמא, בה דחתה את בקשתו של העורר לעיין מחדש, בשאלת המשך מעצרו בפיקוח אלקטרוני ובמקביל, אישר בית המשפט קמא את החלטת הממונה על הפיקוח האלקטרוני, בדבר הפסקת מעצרו באיזוק והעברתו למעצר ממשי.

2.         כנגד העורר הוגש כתב אישום בו יוחסה לו בין היתר עבירה שעניינה נהיגה בזמן פסילה. לחובתו 23 עבירות תעבורה, ובין היתר ,שתי עבירות קודמות, שעניינן נהיגה בזמן פסילה.

תחילה הושם העורר במעצר באיזוק אלקטרוני, אולם ביום 09/07/17 הורתה הממונה על הפיקוח ,על מעצרו הממשי, נוכח הפרות חוזרות ונשנות. בית משפט קמא אישר החלטה זו והורה על מעצרו הממשי של העורר עד תום ההליכים.

העורר לא השלים עם החלטה זו, וערר לבית משפט זה.

            ביום 25/09/17 קיבלתי את הערר והוריתי על העברת העורר למעצר באיזוק, בכפוף להפקדה כספית, תוך שהעורר הוזהר לעמוד בתנאים באופן קפדני ולהימנע מהפרות נוספות.

2

2.         ביום 31/01/18, שוב הורתה הממונה על הפסקת המעצר באיזוק והעברת העורר למעצר ממשי, בשל הצבר של הפרות חוזרות ונשנות, שעיקרן יציאה מתחומי הקליטה לפרקי זמן של מספר דקות, אולם בהיקף חוזר ונשנה.

ביום 04/02/18 הורה בית משפט קמא לאשר את החלטת הממונה, תוך שנקבע כי אין עוד מקום ליתן אמון בעורר, אמון שהוא בבסיס שקילת כל חלופת מעצר. בית המשפט התרשם כי העורר אינו מציית למגבלות המעצר באיזוק, ואינו נענה להורות של גורמי האיזוק.

מתוך עמדה זו, נדחתה מיניה וביה,בקשת העורר לעיון מחדש בשאלת המשך מעצרו בפיקוח, בקשה שהוגשה עוד בטרם ניתנה החלטת הממונה כאמור.

3.         העורר משיג איפוא על דחיית בקשתו לעיון מחודש, ומבקש, על פי ההליך הראוי, רשות ערעור על החלטת הערכאה קמא לאמץ את החלטת הממונה על הפיקוח.

            בטיעונו, עמד ב"כ העורר, על כי בסופו של יום מרשו מצא עצמו במעצר ממשי, בשל "עבירת תעבורה"; כי שהה בעטיים של ההליכים השונים, כשלושה חודשים במעצר ממשי בשל אותה עבירה והדעת אינה סובלת תוצאה זו. צוין כי ההפרות המיוחסות אף הפעם הינן מינוריות, שלא גרמו לסיכון מאן דהוא, ולמעשה אין ראיה כי העורר יצא מתחומי הבית. הוטעם כי מעצרו כעת יגדע כל אפשרות לסיום ההליך בדרכי ענישה שיקומיות.

4.         העורר תקף את החלטת הממונה ואת תוקפה החוקי, בעיקר בהיבט מועד הבאתו לדיון בבית המשפט. טענות אלה נטענו גם בפני הערכאה קמא ונדחו על ידה בהחלטה מנומקת.

            המשיבה עתרה לדחיית הערר, ושלא ליתן בקשת רשות ערעור תוך שהיא מפנה להנמקות הערכאה קמא.

דיון והכרעה:

5.         בענייננו של העורר מתקיימת עילת מעצר, בשים לב לטיב האישום המיוחס לו, בייחוד שעה שבעת הזו מדובר במי שכבר הורשע בעבירה. עברו התעבורתי מכביד וניכר כי העורר אינו מציית להוראות בית המשפט, שב ונוהג בפסילה, ומסכן בנהיגתו זו את המשתמשים בדרך.

3

6.         לעורר ניתנה הזדמנות ובצידה אזהרה, לפיה עליו להימנע מהפרות חוזרות ונשנות של תנאי האיזוק, וזאת בהחלטה קודמת של בית משפט זה. למרבה הצער, העורר לא למד את לקחו, שב ומפר את המגבלות פעם אחר פעם, כאילו לא ארע דבר.

7.         אינני שותף לדעה כי ההפרות המיוחסות לעורר הינן מינוריות וטכניות, שכן עולה שהוא יצא מתחום הקליטה לדקות ממושכות, ויותר מכך, הוא ממאן לשתף פעולה עם מערך האיזוק, לא עונה ולא משתף פעולה עם נציגיו ומקשה עד מאוד על מערך הפיקוח בעניינו. דפוס פעולה זה חזר פעמים רבות חרף אזהרות ומעצר קודם, ולפיכך העורר מלמד על עצמו כי אין לו תקנה אלא במעצר ממשי.

מי שקיימת בעניינו עילת מעצר בעוצמה שאינה שולית והוא אינו מקיים את תנאי החלופה, אינו מתאים להשתלבות בכל חלופה זולת מעצר ממשי.

8.         אכן תוצאת המעצר פה תפגע בסיכוי השיקום של העורר וביכולתו לזכות בענישה מקלה. בעניין זה אין לו להלין אלא על עצמו, כאשר לא למד מהפרות קודמות ובכך הביא בעצמו, למצבו הנוכחי.

9.         איני סבור כי באמתחתו של העורר טיעונים המצדיקים מתן רשות ערעור על אימוץ החלטת הממונה. טיעוניו של העורר סותרים את לשון החוק בדבר עיתוי הבאת מי שלגביו ניתנה החלטה בדבר הפסקת איזוק, לבית המשפט. העורר עותר לפרשנות "תכליתית" הסותרת את לשון החוק, וטיעונים אלה שכבר נדחו על ידי הערכאה קמא, אינם מצדיקים דיון נוסף בהם.

            בית משפט קמא דחה את טענות העורר לגבי תוקף החלטת הממונה בהנמקות חדות, שהעורר לא שכנע כי הן מוטעות או מצדיקות דיון נוסף. בהיבט זה, סיכוי הערעור אפסיים. נוכח האמור, החלטתי שלא ליתן רשות ערעור וראיתי לדחות את הערעור ,לגופו.

            החלטת הערכאה קמא לעניין מעצרו הממשי של העורר עד תום ההליכים תעמוד בעינה.

החלטה זו תומצא לצדדים על ידי המזכירות.

4

ניתנה היום, ז' אדר תשע"ח, 22 פברואר 2018, בהעדר הצדדים.