1

נוכחים:

ב"כ העורר - עו"ד עופר ברטל ועו"ד שגיא בלומנפלד

ב"כ המשיבה - עו"ד עדי יעקובוביץ

העורר הובא

[פרוטוקול הושמט]

החלטה

הרקע

1.         לפני ערר על החלטת בית משפט השלום בפתח תקווה (כב' הש' גרינברג), מיום 3/5/2015, אשר בה החלטה להורות על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

2.         נגד העורר הוגש ביום 15/3/2015 כתב אישום הכולל 8 אישומים, רובם בגין עבירות של סחר בסם, וכן אישום של אחזקת סם לצריכה עצמית. כמפורט בחלק הכללי לכתב האישום, בתקופה הרלבנטית מחודש דצמבר 2014 ועד חודש פברואר 2015 התגורר העורר בבית אמו ... בתקופה זו פעל סוכן צבאי סמוי במסגרת פעילות צבאית יזומה, ובין היתר אסף ראיות נגד אחיו של העורר. העורר קשר קשר עם אחיו להפצת סמים מסוכנים באיזור השרון, כשלצורך קידום הקשר ומימושו הגדירו ביניהם האחים קודים ברורים ומוסכמים שיהוו בסיס להתקשרות עם רוכשים פוטנציאליים, וכן הפעילו מפיצים אשר סחרו עבורם בסמים מסוכנים.

החלטת בית משפט קמא

2

3.         בית המשפט פירט את כל האישומים נגד העורר. צויין, כי הסניגור הסכים לקיומן של ראיות לכאורה, אך סבור שהתמונה המשתקפת מכתב האישום חמורה מזו העולה מחומר הראיות. לאחר קביעה זו בנוגע לקיומן של ראיות לכאורה שלח בית משפט קמא את העורר לשירות המבחן. התקבלו בעניינו שלושה תסקירים. בית המשפט פירט את תוכנם של שלושת התסקירים ואת המפקחים שנבחנו במסגרת כל אחד מהם. צויין, כי בתסקירים המשלימים נבחנו מפקחים נוספים על אלו שנבחנו קודם. בסופו של יום, הגיע שירות המבחן למסקנה כי אחד המפקחים, מר כמיסה, אשר נפסל קודם לכן כמפקח, התחייב לצמצם את שעות עבודתו ולהפסיק את לימודי המשפטים ושירות המבחן התרשם כי הוא מגוייס יותר לפיקוח על העורר ובא בהמלצה לשחרר את העורר לחלופת מעצר בביתו של מר כמיסה במושב נטועה, בפיקוח אביו של מר כמיסה וגיסו.

3

4.         בית משפט קמא בהחלטה מנומקת ומפורטת סקר את כל חומר הראיות, אף שניתנה הסכמה לקיומן של ראיות לכאורה, וזאת לצורך הגעה למסקנה האם החלופה שהוצעה יכולה לאיין את המסוכנות הנשקפת מהעורר, נוכח התמונה הכוללת של התיק. בסופו של דבר, לאחר שבית המשפט שלח את העורר מספר פעמים לבחינת חלופות, כפי שפורט לעיל, הגיע בית המשפט למסקנה כי אין מקום להורות על שחרור העורר לחלופה שהוצעה. בהגיעו למסקנה זו התייחס בית המשפט, בצד שיקולים שנזקפו לזכות המשיב כגון היות העורר נעדר עבר פלילי ובן למשפחה נורמטיבית, והיותו בעל מצב נפשי מורכב, כפי שעלה מחוות הדעת הפסיכיאטרית שהוגשה בעניינו, גם שיקולים לחובתו. אלה כללו את עובדת היותו חוליה מרכזית בפעילות אינטנסיבית של סחר בסם, העובדה שהעורר פנה לביצוע העבירות שבהן הוא מואשם כפתרון לבעיות כלכליות (ולא בשל היותו מכור לסמים בעצמו), ריבוי העסקאות שבוצעו, שוויין הכלכלי של העסקאות, הפעילות העניפה באמצעות שיחות טלפון, מסרונים והשימוש בקודים, הגישה הקלה לסם ופעילות נמרצת למקסום רווחים, העובדה שהתנהלה בבית העורר תחנת סמים, על פי סממנים שבחן בית המשפט קמא, העובדה שהעורר סיפק סמים לתושבי האיזור, חלקם חברים של אחיו, במשך מספר חודשים. בית המשפט זקף לחובת העורר, בבואו לבחון את מסוכנותו, גם את העובדה שהעורר ואחיו עשו שימוש בסוכני משנה. בית המשפט התייחס להשתלשלות תסקירי שירות המבחן וציין כי בתחילת הדרך שירות המבחן העריך שהעורר אינו ער למצבו, אם כי בית המשפט ציין שלא מצא בהארכת שירות המבחן ניתוח עומק למצבו של העורר. בית המשפט התייחס להתנהלותו של העורר בחקירותיו ולכך שהכחיש את המעשים המיוחסים לו, גם כשהוצג בפניו תיעוד קולי או חזותי, והתחמק מכל תשובה לשאלות בנושאים אלה. בית המשפט התייחס לפסיקה וציין כי ניתן למצוא פסקי דין לכאן ולכאן, והגיע בסופו של דבר למסקנה כי למרות שאינו מפקפק ברצינות כוונת המפקחים המוצעים, הרי שלא ניתן לתת אמון בעורר עצמו. בית המשפט התייחס לכך שמדובר בסם "קל" מסוג קאנביס, אך ציין שכאשר מדובר בכמויות גדולות, ההבדל בין סם קל לסם קשה מטשטש. בסופו של דבר קבע בית המשפט כי עניינו של העורר אינו נמנה בין החריגים לכלל לפיו דין סוחר סמים למעצר מאחורי סורג ובריח, לא שוכנע כי בכוח נסיבותיו של העורר לשמש משקל שכנגד מול מסוכנותו.

4

טענות העורר

5.         לטענת העורר, טעה בית המשפט כאשר קבע שעניינו אינו מנוי על החריגים שבמסגרתם יש לשקול חלופה למעצר. זאת, נוכח נסיבותיו האישיות של העורר, לרבות מצבו הנפשי הקשה, לנוכח המלצת שירות המבחן ולנוכח חלקו בעבירות. טעה בית המשפט שקבע כי חלקו של העורר הוא עיקרי וכי הוא מהווה חוליה מרכזית בשרשרת. יחסית לאחיו, חלקו שולי והוא שימש בעיקר "מחסנאי". טעה בית המשפט שלמד על מרכזיותו מתוך הודעות שיר מנצור, שהודעותיה הסתמכו ברובן על עדות מפי השמועה, ומאחר שקרבתה לאחיו של העורר גרמה לכך שעדותה הייתה מוטית לכיוון צמצום חלקו של האח תוך העצמת חלקו של העורר. טעה בית המשפט כאשר ייחס לעורר הפצת סם באמצעות סוכני משנה. העורר מפנה לכך שאחד מאותם "סוכני משנה", אסף פדמור, טען ששימש כסוכן מפיץ של העורר רק באחת מהודעותיו, אך בחמש הודעות נוספות שמסר לא טען כך. טעה בית המשפט כאשר זקף לחובת העורר את העובדה שהוא נקי מסמים. עובדה זו צריכה הייתה לשמש לזכותו, שכן כאשר אדם סוחר בסמים בהיותו מכור, הוא פועל מתוך דחפים שקשה לרסנם, בעוד רצון לרווח כלכלי הוא דבר מפחית מסוכנות, שכן ניתן לרסנו. טעה בית המשפט כאשר זקף לחובת העורר את הכחשת האישומים. זכותו של העורר לעמוד על חפותו, והוא אכן מכחיש את המיוחס לו. בית המשפט טעה גם בכך שהפחית ממשקל העובדה שמדובר בסם מסוג קאנביס, שהוא סם קל יחסית. הכמויות שבהן מדובר במקרה דנן אינן כאלה שמאיינות את ההבדל בין סחר בסמים קשים לבין סחר בסמים קלים, כפי שקבע בית המשפט בהחלטתו. נוסף על כך, יש להתייחס ל"רוחות החדשות" שמנשבות בציבור, שבמסגרתן יש התייחסות שונה, מקלה יותר, כלפי סם הקאנביס. שגה בית המשפט כאשר לא אימץ את המלצת שירות המבחן בנוגע לחלופות המוצעות, למרות התרשמותו החיובית מהמפקחים שהוצעו. אחד המפקחים הוא בלש בדימוס, המבין היטב את תפקיד הפיקוח, ואשר התגייס באופן מלא למשימה זו תוך זניחת עיסוקים אחרים. נוסף על כך, הריחוק הגיאוגרפי חשוב עד מאוד, שכן מושב נטועה מצוי בצפון בעוד פעילותו הנטענת של העורר הייתה בהוד השרון. בעיקר טעה בית המשפט בכך שלא נתן משקל משמעותי דיו למצבו הנפשי של העורר. זה סובל מסכיזואפקטיביות, כאשר הוא לוקה במאניה ובדיפרסיה חליפות. בעברו היה מאושפז, לרבות אשפוז אחד ארוך, והוא נוטל טיפול תרופתי פסיכיאטרי במשך שנים. בגין מצבו הנפשי אף נקבעה לו נכות. הפסיכיאטר שנתן חוות דעת מיום 2/9/2014 במסגרת תיק אחר שתלוי ועומד כנגד העורר (בגין עבירות מע"מ) ציין ששהותו במאסר עלולה להוות גורם משמעותי להחמרה במצבו. מצבו הנפשי מביא לכך שהמעצר קשה עליו פי כמה מעל כל אדם אחר, ובית משפט קמא לא נתן משקל מספיק לעובדה זו. הנזק הנפשי שעלול להגרם לו מהמעצר גדול בהרבה מזה שעלול להגרם לכל אדם מן הישוב.

5

6.         בדיון היום הוסיף הסניגור וציין נקודות נוספות, ובהן כי טעה בית המשפט כאשר ציין בהחלטתו שמיוחסות לעורר "עשרות מקרים" של סחר בסם. מדובר בכ-20 מקרים, ובית המשפט בעצמו ציין כי קיבל את הקונסטרוקציה המשפטית לה טען ב"כ העורר, כאשר חלק מהאישומים מהווים למעשה מקשה אחת. ב"כ העורר ציין כי הכמויות בכל האישומים קטנות מהכמות של 15 גרם, שהיא הכמות לשימוש עצמי על פי החזקה בפקודה. בחלק מהאישומים מדובר בכמויות קטנות ממש, ויש מקום לתת משקל גם לעובדה זו. בהתייחס להעדר עברו הפלילי של העורר מציין סניגורו כי יש לתת משקל יתר לעובדה זו לאור כך שמדובר באדם בן 43, דבר המלמד על ניהול חיים נורמטיביים לאורך שנים. בית המשפט טעה כאשר ציין שלא ניתן הסבר לסטייה המובהקת של העורר מהתנהגות נורמטיבית, שכן ניתן הסבר של ממש: הן מצבו הנפשי, הן מצבו הכלכלי. טעה בית המשפט בסעיף 19 להחלטה כי כאשר התייחס לקשר שבין אסף פדמור לעורר. התיזה שאליה התייחס בית משפט קמא, לפיה העורר עומד בראש רשת והפעיל סוכני משנה אינה נכונה. יש לזכור כי העורר לא הדיח איש לשימוש בסמים. נוסף על כל אלה ציין ב"כ העורר כי יש לתת משקל לכך שהעורר נפגע זה מכבר מההליך ומציין בהקשר זה את תפיסת המשאית ואת הבעיה הכלכלית הקשה שבה נתון העורר, עוד עובר למעצר. נוסף על כל אלה מציין הסניגור כי העורר מצוי במעצר כמעט 3 חודשים, וכאשר מתחשבים בקושי של תנאי מעצר, בפרט עבור אדם שנסיבותיו האישיות הן כשל העורר, הרי שפרק הזמן הזה, בהשוואה לעונש שעשוי להיות מוטל על העורר אם יורשע, הוא ארוך למדי, וגם דבר זה צריך להוביל להחלטת שחרור.

טענות המשיבה

6

7.         ב"כ המשיבה טוענת כי יש להותיר את החלטת בית משפט קמא על כנה. מדובר בהחלטה מנומקת ומפורטת, אשר איזנה כראוי את כל הפרמטרים הנדרשים. לטענתה, כאשר מנסה הסניגור להציג כל פרט בכתב האישום בנפרד, יתכן שניתן לטעון שמדובר בפרטים קטנים, או בעלי משקל נמוך. ואולם יש להתייחס לתמונה בכללותה ותמונה זו היא תמונה חמורה. ראשית, מדובר בסחר בסמים. שנית, מדובר בריבוי מקרים. נוסף על אלה מדובר בהיקפים כספיים משמעותיים, כעולה מחומר הראיות. על אלה יש להוסיף כי אכן, כפי שהתבטא בית משפט קמא, העורר ואחיו ניהלו תחנת סמים מביתם והפעילו אנשים נוספים בהפצה. לאור גילו הצעיר של אחיו של העורר, חייל בצבא, אשר הפיץ את הסם לחבריו הצעירים, העורר יכול היה לדעת שהסמים מופצים לאנשים צעירים וגם בכך יש חומרה יתירה. ב"כ המשיבה הפנתה לראיות והקריאה מתוך עדויות שנמסרו במשטרה. דברי העדים מחזקים את העובדה כי מדובר במי שהפיץ סמים וסחר בסמים וגם השתמש במפיצי משנה. לטענתה, חרף מצבו הנפשי של העורר, אין להורות על שחרורו. ב"כ המשיבה הפנתה לפסיקה שבמסגרתה, בעבירות דומות, החליט בית המשפט העליון להותיר במעצר גם מי שהיה נכה 100%.

דיון והכרעה

8.         שמעתי את טענות הצדדים, עיינתי בהחלטת בית משפט קמא, עיינתי בתסקירי שירות המבחן ועיינתי בחלק מחומר הראיות שהוצג לפני. מסקנתי היא כי לא נפל כל פגם בהחלטת בית משפט קמא. מצאתי שבית המשפט נתן הזדמנות ועוד הזדמנות לעורר להציג חלופות מתאימות. בית המשפט לא התעלם ממצבו הנפשי המיוחד של העורר ולא התעלם מהיותו נעדר עבר פלילי. ההחלטה נתמכת היטב בחומר הראיות, ומסקנת בית משפט קמא בדבר היותו של העורר מסוכן נוכח שילוב בין העבירות המיוחסות לו, לרבות נסיבות ביצוען על פי כתב האישום, יחד עם מאפייניו של העורר היא מסקנה נכונה והיא נתמכת היטב בחומר שלפני.

9.         אני סבורה כי צודקת המשיבה שאין לבחון את התמונה כאשר מסתכלים על כל פרט בנפרד, וכי המכלול של הפרטים מלמד על תמונה של עשייה עבריינית חמורה, גם אם מדובר בתקופה לא ממושכת, של כחודש וחצי עד חודשיים. אומנם, מדובר בסם מסוג קאנביס, אך עובדה זו, גם אם היא משמעותית, אינה יכולה להוביל למסקנה שבנסיבות של תיק זה נשקפת מהעורר מסוכנות הניתנת לאיון בחלופה שהוצעה.

10.       אף אם ניתן למצוא בחלק מהאמירות של בית משפט קמא נקודות שבהן ניתן להתערב (למשל האמירה בפסקה האחרונה של ההחלטה שלפיה "חובתו של בית המשפט להעביר מסר מרתיע וחד משמעי לפיו דינו של הסוחר בסם, כל שכן מטעמים כלכליים גרידא, להיעצר מאחורי סורג ובריח" שאין לה מקום בשלב זה, שכן שלב המעצר עוסק אך בשאלה אם ניתן לאיין מסוכנות בדרך אחרת, שאינה מעצר, ולא בשליחת מסרים כלשהם), הרי שמכלול ההחלטה הוא נכון, ובוודאי שאין באמירה כזו או אחרת מהסוג הנ"ל כדי להוביל למסקנה שיש מקום להתערב.

7

סופו של דבר, לא מצאתי כי נפלה טעות בהחלטת בית משפט קמא, אשר שקל את כל השיקולים הרלבנטיים ואיזן ביניהם כראוי, והערר נדחה.

ניתנה והודעה היום כ"ח אייר תשע"ה, 17/05/2015 במעמד הנוכחים.