1

נוכחים:

בשם העורר: עו"ד גיל דחוח

בשם המשיבה: רס"מ אלמוג ניב

העורר בהעדר

ב"כ העורר: אני מסכים כי ההחלטה תינתן בהעדר העורר מאחר ואנשי ימ"ר לקחו אותו בטעות.

החלטה

1.         לפניי ערר על החלטת בית משפט השלום בנצרת (כב' השופטת יונג- גופר) מיום 2.7.15, על פיה הורה על הארכת מעצרו של העורר עד ליום 7.7.15.

2.         העורר נעצר ביום 23.6.15 בחשד לביצוע עבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, תקיפה סתם, קשירת קשר לעשות פשע, חבלה במזיד לרכב וידוי אבנים. קודם להחלטה עליה הוגש ערר זה, הוארך מעצרו של העורר פעמיים.

2

3.         בדיון הארכת המעצר השלישית, אשר שנערך ביום 2.7.15, ביקשה המשיבה להאריך את מעצרו של העורר בשמונה ימים. לאחר ששמע את טיעוני הצדדים ועיין בחומר החקירה, קבע בית המשפט קמא כי מאז הארכת המעצר הקודמת ביצעה המשיבה מספר רב של פעולות, אשר חלקן הניבו חומר חקירה שיש בו לחזק את עוצמת החשד נגד העורר ואת עילת המעצר נגדו. הוסיף, כי עניינו של העורר שונה מעניינם של עצורים אחרים בפרשה, אשר שוחררו לאחר שלא חלה התקדמות ממשית בחקירותיהם. נוכח כל האמור קבע בית המשפט קמא כי אין מנוס מהותרת העורר במעצר וכי לא ניתן להסתפק בשלב זה בחלופת מעצר. בהתאם, האריך בית המשפט קמא את מעצרו של העורר בחמישה ימים, עד ליום 7.7.15.

            העורר לא השלים עם החלטה זו, והגיש את הערר שבפניי.

4.         הן בנימוקי הערר והן בטיעונו בעל פה, טען ב"כ העורר, כי שגה בית משפט קמא כאשר הורה על הארכת המעצר של העורר. ב"כ העורר טען כי העורר מסר עוד בתחילת מעצרו גרסה מלאה ושיתף פעולה עם החוקרים. הוסיף כי העורר מכחיש את המיוחס לו וכי לא נוספו על ראיות שלא היו בפני המשיבה עוד במעמד מעצרו הקודם של העורר. עוד טען כי אף לשיטת המשיבה, היה העורר מעורב רק בחלק קטן מהאירועים בפרשה. לטענת ב"כ העורר, מקום שהעורר עצור כבר 10 ימים והמדובר בעניינו בהארכת מעצר שלישית, היה מקום לשחררו לחלופה. לעניין זה הוסיף כי בית המשפט קמא הפלה את העורר עת שחרר חשודים אחרים שהמיוחס להם לא פחות מזה של העורר. עוד הפנה לנסיבותיו האישיות של העורר.

            מנגד, ביקשה ב"כ המשיבה לדחות את הערר. הפנתה לטיעוניה בפני ביהמ"ש קמא, להחלטת בית משפט קמא וכן לחומר הסודי המצוי בתיק החקירה. לדידה, המדובר בהחלטה סבירה, מאוזנת ומידתית.

5.         לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים, עיינתי בחומר החקירה שבתיק, ובהחלטת בית משפט קמא מצאתי לדחות את הערר ואלו נימוקיי:

א.        במסגרת החלטתי מיום 1.7.15 בערר קודם שהוגש בעניינו של העורר, עיינתי בחומר החקירה בתיק, וקבעתי כי קיים חשד סביר לביצוע העבירות ע"י העורר. כעת עיינתי בשנית בתיק החקירה, בדגש על הפעולות שביצעה המשיבה מאז ומצאתי, בדומה לבית המשפט קמא, כי אכן המשיבה ביצעה מספר רב של פעולות חקירה חדשות ופועלת בקצב שהינו למעלה מהסביר.

3

ב.         עיון בחומר הראיות בתיק, בשים לב למידע החדש והרלוונטי שהציגה לפני המשיבה, אכן מלמד על כך שעוצמת החשדות כנגד העורר התחזקה בצורה לא מבוטלת. נוכח האמור ודאי שלא ניתן לקבל את טענת ב"כ העורר לפיהן אין כל התקדמות בחקירת העורר.

ג.         המשיבה אף הציגה בפניי מספר לא מבוטל של פעולות חקירה מהותיות, בהתחשב בעוצמת החשדות העולה כיום כנגד העורר והתעצמות עילת המעצר כנגדו, אין כל מקום להורות כי אלו יבצעו כאשר העורר משוחרר בחלופת מעצר.

ד.         ב"כ העורר הוסיף וטען כי בית המשפט קמא ביצע אפליה פסולה עת שחרר עצורים אחרים בפרשה לחלופות. אף אני עיינתי בתיק החקירה בעניינם של המשוחררים בפרשה, והנני שותף לדעתו של בית משפט קמא לפיה ניתן היה לשחררם. בניגוד לעניינו של העורר, לא חלה התקדמות בחקירה והתשתית בעניינם של העצורים האחרים הייתה דלה. אוסיף כי בית המשפט קמא אף ערך איזון ראוי עת הורה על הארכת המעצר בחמישה ימים בלבד, חלף בקשת המשיבה להארכה בת שמונה ימי

6. סוף דבר מצאתי את החלטת בית המשפט קמא סבירה, מידתית ומאוזנת. נוכח האמר אני דוחה את הערר.

ניתנה והודעה היום ט"ז תמוז תשע"ה, 03/07/2015 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי ערין בראנסה