1

ערר על החלטת בית משפט השלום בחיפה (כב' ס. הנשיא טל תדמור זמיר) מיום 28/6/21 במסגרת תיק מ"ת 36130-05-21 לפיה הומר מעצר המשיב 2 לחלופה.

לפני ימים ספורים דנתי בערר קודם בסוגייה של המשיבים לעיל; על כן אעשה הדברים בקצרה.

בקליפת הלוז- כנגד המשיבים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של התפרעות, תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, מעשה פזיזות ורשלנות, וניסיון לתקיפת שוטר בנסיבות מחמירות.

עפ"י המתואר בכתב האישום, בזמן מבצע שומר החומות, השתתפו המשיבים בהתפרעויות שנערכו במג'ד אל כרום, כשהמשיב 1 ירה זיקוקים לעבר שוטרים, ואף תקף פיזית שוטר (ניסה לחנקו) , והמשיב 2 יידה אבנים לעבר שוטרים, וכשניסה שוטר לעצרו, התפרע וניסה להימלט.

אין מחלוקת בדבר קיומה של תשתית ראייתית לכאורית וקיומה של עילת מעצר; מדובר במעשים בעלי חומרה גבוהה, כלפי אוכפי החוק, מעשים המקשים על מתן אמון. חרף זאת הופנה עניין המשיבים לשירות המבחן.

ביום 14/6/21 התקבל תסקיר שירות המבחן בעניין המשיב 2; שירות המבחן התרשם מדחפים של אימפולסיביות, וטיפול בגמילה מאלכוהול וסמים; הסיכון הנשקף ממשיב 2 הוערך בינוני גבוה.

2

שירות המבחן בחן המעטפת הפיקוחית, וסבר כי זו אינה יכולה לתת מענה שלם ואינה מספקת, ועל כן נמנע שירות המבחן מלבוא בהמלצה להעדפת חלופה.

ביום 23/6/21 ראה בית המשפט קמא להעדיף חלופה על פני מעצר ממשי; ערר שהוגש על החלטה זו התקבל, בין היתר בשל אי חקירת מפקחים; על כן הושב התיק לבית המשפט קמא.

ביום 28/6/21 שמע בית המשפט קמא מערך הפיקוח המוצע; לאחר זאת הותיר ההחלטה בדבר העדפת חלופה; על החלטה זו נסב הערר.

מהלך הדיון בערר הצעתי לב"כ הצדדים ולו כמוצא ביניים, מבלי להיכנס לעובי הקורה, להמיר החלופה למעצר באיזוק; ב"כ המשיבים קיבלו ההצעה; ב"כ העוררת הסכים להמרת המעצר לאיזוק ביחס למשיב 1 אך עמד על הערר ביחס למשיב 2.

לאור עמדה זו ניתנה החלטה ביחס למשיב 1, המורה על המרת המעצר למעצר באיזוק, בכפוף להיתכנות תקינה.

נותר להכריע בעניין המשיב 2.

שבתי ובחנתי הדברים. אכן, הנמקת בית המשפט קמא לקונית קמעא; שירות המבחן לא בא בהמלצה ביחס למשיב 2, ומדובר במי שלחובתו עבר 'טרי', כך שנסיבות העושה והמעשה, שתיהן גם יחד, מקשות על מתן אמון.

חרף קושי לא מבוטל זה, סבורני כי בנסיבות העניין, ניתן להעדיף מעצר באיזוק על פני מעצר ממשי, גם ביחס למשיב 2.

ראשית- התסקיר- הגם שהתסקיר לא בא בהמלצה, שירות המבחן אבחן כי התרשם ש"חלה תזוזה ביכולת של הנ"ל לזהות את חלקיו הבעייתיים, לרבות האימפולסיביים וההתמכרותיים, כאשר נראה כי הדברים באים לכדי ביטוי במסגרת הטיפול אליו זכה בחמשת החודשים האחרונים.."; על פניו קיימת נכונות להירתמות טיפולית, אלמנט המקהה המסוכנות, בצד זיהוי חלקים בעיתיים.

שנית- עדיין מסגרת התסקיר- חרף הקשיים, הערכת הסיכון, סופו של יום סבר שירות המבחן כי המשיב מתאים לחלופה; ניתן ללמוד על כך דווקא מההמלצה, המעגנת אי העדפת חלופה ב"היעדר חלופה מספקת", תוך ציון מפורש כי ככל שתוצע חלופה נוספת יש מקום לבדיקתה.

3

יוצא אפוא כי מדובר בתסקיר שאינו שולל חלופה, אלא מוצא קושי במערך הפיקוח ה'לא מספק'; למעשה, התסקיר אינו שלילי אלא לכל היותר מסתייג ועל כן הטעם לסטייה ממנו קל יותר.

שלישית- בית המשפט קמא התרשם כי מערך הפיקוח איכותי, ואף דק בהתרשמות זו בדיון האחרון; אזכיר כי התרשמות בית המשפט, בצורה בלתי אמצעית, היא טעם עצמאי לסטייה מהמלצה כשזו מעוגנת בטיב המערך (בש"פ 450/19 גנאל).

רביעית- מיקום החלופה המוצע מרוחק משמעותית מהמשיב הנוסף ומהשפעות חברתיות; החלופה עוקרת המשיב והמעטפת מסביבתו הקרובה ויש בכך אלמנט מקהה משמעותית, במיוחד על רקע אירועי האישום.

חמישית- קיימת הקהיית מה במציאת הבטחונית; מקום בו המציאות שימשה כטעם לקביעת מסוכנות (בש"פ 32/15) הקהיית מציאות בטחונית מהווה טעם לפחיתת מה במסוכנות.

שישית- אמנם, עברו של המשיב דנן טרי משמעותית מזה של המשיב האחר (משיב 1); עם זאת חלקם באישום דומה, וגם לעיקרון השוויון משמעות (בש"פ 3520/21 מ"י נ' פלח).

בנסיבות אלו, סבורני כי גם במקרה זה, חרף הערכת הסיכון, קרבת ה'עבר', ושאלת ההתמכרות והדחפים, ניתן להקהות המסוכנות לרמה סבירה באמצעות מעצר באיזוק מרוחק.

המשיב 2 יעצר אף הוא עד תום ההליכים, בדירה השכורה בנצרת; ב"כ המשיב 2 ימציא אנשי הקשר ליחידת האיזוק; בית המשפט קמא יטפל בכל הקשור להזמנת ההיתכנות; המעצר באיזוק יהיה הרמטי. המעצר באיזוק כפוף להיתכנות כמובן.

למען הסר ספק- עד הסדרת היתכנות והתקנת איזוק- ישהה המשיב במעצר.

אחרון- בימים אלו שופטי המעצר מצויים בעומס כבד (ואולי גם בימים אחרים..); אין בכך לגרוע מהחובה לאפשר למאשימה להיערך כדבעי, וכך גם לערכאת ערר לקבוע מועד במתחם זמנים סביר; עיכוב ביצוע ראוי שינתן למשך 48 שעות.

ניתנה היום, י"ט תמוז תשפ"א, 29 יוני 2021, בהעדר הצדדים.