עמ"ת 42066-08-25

1.  בפני ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 10.8.2025, (67502-07-25, השופטת ח' מאק-קלמנוביץ). בית המשפט המחוזי הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

2. נגד העורר ושני נאשמים נוספים הוגש לבית המשפט המחוזי כתב אישום, המייחס לעורר עבירות של קשירת קשר למעשה טרור של רצח בנסיבות מחמירות ושיבוש מהלכי משפט (תפ"ח 67489-07-25). כתב האישום מתאר, בעיקרו של דבר, פגישות שערכו הנאשמים ואשר במהלכן הם צרכו תכנים של ארגון המדינה האיסלאמית (להלן: דעא"ש), וכן תכננו, תוך הזדהות עם הארגון, לבצע פיגוע רב נפגעים. עוד תואר בכתב האישום כי בשלב מסוים הציע העורר ליתר הנאשמים לצאת לסוריה, להצטרף שם לכוחות הלוחמים של דעא"ש במלחמתם בשיעים ולצבור ניסיון בפעילות הארגון, במטרה לבצע את הפיגוע בישראל בצורה מוצלחת יותר. כן תואר כי לאחר שיתר הנאשמים סירבו להצעתו זו, עזב העורר את הקשר שנרקם, ובמקביל לכך המשיך לצרוך באופן עצמאי תכנים של דעא"ש. כשנודע לעורר על מעצרם של הנאשמים האחרים, כך תואר עוד, הוא מחק מהטלפון הנייד שלו את כל התכתבויותיו עמם, כמו גם תמונות, סרטונים ושיעורים שהועברו על-ידי גורמים בדעא"ש. יצוין כי לנאשמים הנוספים, שהמשיכו בפעילות לאחר עזיבתו של העורר, מיוחסות עבירות נוספות. כן יצוין כי כתב האישום נגד הנאשמים האחרים הוגש ביום 25.7.2025, ולאחר מכן הוא תוקן ביום 3.8.2025 תוך הוספת החלק המיוחס לעורר.

3. העורר נעצר ביום 8.7.2025 ומעצרו הוארך מעת לעת. ביום 3.8.2025, בצד כתב האישום המתוקן, הוגשה בקשה למעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. בבקשה נטען כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לו, לרבות הודאתו במעשים, גרסאות שמסרו המעורבים הנוספים ונתונים שנאספו מפריקת הטלפון הנייד שלו. כן נטען כי המעשים המיוחסים לו מקימים עילת מעצר של מסוכנות.

4. ביום 10.8.2025 התקיים הדיון בבקשה בבית המשפט המחוזי. באת-כוחו של העורר הסכימה תחילה לקיומן של ראיות לכאורה ולאחר מכן חזרה בה, תוך שחלקה על פרטים מסוימים שצוינו בכתב האישום ועל הפרשנות המשפטית שניתנה למעשים שתוארו בו. לשיטתה, השיחות שקיים העורר עם הנאשמים האחרים לא הגיעו לכדי עבירה של קשירת קשר. באת-כוח העורר הוסיפה והטעימה כי העורר עזב את הקשר הנרקם בשלב ראשוני יחסית. עוד נטען כי העורר התמקד בפעילות בסוריה ולא בישראל (ואף רצה להקריב את חייו שם) וכי אם היה מעורב בתוכניות לגבי פיגועים בישראל, הוא התחרט וחזר בו. כמו כן, בהתחשב בכך שהעורר הוא בחור צעיר בן 21 ללא עבר פלילי או ביטחוני שזהו מעצרו הראשון, באת-כוח העורר טענה כי יש מקום לשקול חלופת מעצר, ולהורות על הגשת תסקיר מעצר בעניינו מטעם שירות המבחן.

5. בתום הדיון הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו. זאת, לאחר שקבע כי קיימות בעניינו של העורר ראיות לכאורה המצביעות על כך שצרך תכנים רבים של דעא"ש והיה שותף לתוכניות של שני הנאשמים הנוספים לביצוע פיגועים, גם בישראל. בית המשפט המחוזי קבע כי מהודעותיו של העורר במשטרה עולה כי הוא אמנם סבר שיש למקד את הפעילות בשלב ראשון בסוריה, אך ראה בכך גם התנסות לקראת ביצוע פיגועים בישראל. בנסיבות אלה, בית המשפט המחוזי סבר כי אין מקום לשקול חלופת מעצר.

6.  על כך נסב הערר שבפני. בערר נטען כי שגה בית המשפט המחוזי הן בכל הנוגע לקיומן של ראיות לכאורה והן בכל הנוגע לשלילת האפשרות של חלופת מעצר.

7. הדיון בערר התקיים בפני ביום 24.8.2025, ובו חזרה באת-כוחו של העורר על עיקרי טענותיו. כמו כן היא חזרה וטענה כי למצער יש להורות על הזמנת תסקיר בעניינו של העורר, בהתחשב במאפייניו האישיים. מנגד, באת-כוח המדינה טענה כי הראיות לכאורה בעניינו של העורר הן מובהקות. באת-כוח המדינה הגישה בהקשר זה שתי הודאות שמסר העורר במשטרה ושבהן הוא התייחס במפורש לרצונו וכוונתו להשתתף בפיגוע בתחומי מדינת ישראל. עוד הוסיפה באת-כוח המדינה כי אכן בהמשך הוא הביע רצון לצאת לסוריה, אך הדבר אינו גורע מהתייחסותו הקודמת להשתתפות בפיגוע בישראל, וכי הוא אף הסביר שיציאה לסוריה תסייע לו לרכוש ניסיון בביצוע פיגועים.

8. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים אני סבורה כי דין הערר להידחות באופן ברור. מבלי לנקוט עמדה ביחס לטענות שיועלו במשפט עצמו, לא יכול להיות ספק בכך שדי בהודאות שמסר העורר במשטרה כדי לבסס תשתית לכאורית להוכחת המיוחס לו, ולא כל שכן כאשר הן מצטרפות לחומרים נוספים בתיק. בהודאתו מיום 10.7.2025 אמר העורר כך: "מחמד עליאן הציע לי לעשות פעילות צבאית נגד היהודים בישראל והסכמתי ולאחר כחודש בערך מחמד עליאן אמר שהוא רוצה להכיר לי עוד אדם שיהיה אתנו בעניין הצבאי והסכמתי". בהמשך הדברים הוסיף העורר ותיאר כיצד תכננו, הוא ושאר הנאשמים, לבצע את הפיגוע המדובר (חקירתו באזהרה מיום 10.7.2025, עמ' 5). אין צורך להוסיף ולפרט את הדברים החמורים שנכללו בהודאות כדי לומר שדי באלה כדי לבסס קיומן של ראיות לכאורה. בנוסף, כאשר זהו סוג המסוכנות העולה מן העורר אף ברור כי לא ניתן לאיינה באמצעות חלופת מעצר.

9. סוף דבר: הערר נדחה.

ניתנה היום, ז' אלול תשפ"ה (31 אוגוסט 2025).