עמ"ת 14582-09-25

לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט נ' אבו טהה) במ"ת 37883-08-25 מיום 3.9.2025, בה נקבע כי הונחה תשתית ראייתית לכאורית הקושרת את העורר לעבירות המיוחסות לו בכתב האישום שהוגש נגדו, וכן כי קיימת עילת מעצר לפי סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים). בהתאם לקביעות אלה, הורה בית משפט קמא על מעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

הרקע לערר

1. ביום 14.8.2025 הוגש כנגד העורר כתב אישום המייחס לו עבירה של נשיאה והובלה לפי סעיף 144(ב) רישא וסיפא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק או חוק העונשין); ועבירת ירי מנשק חם לפי סעיף 340א(ב)(1) ו-(2) לחוק העונשין.

על פי עובדות כתב האישום, ביום 27.7.2025 נדקר בנו של העורר במסעדת CELLOשנמצאת בעיר רהט (להלן: המסעדה). סמוך לאחר מכן, הגיע העורר למסעדה כשהוא חמוש באקדח חצי אוטומטי טעון במחסנית ובתחמושת תואמת. העורר נכנס למסעדה ויצא ממנה לכביש שבחזית המסעדה עם נשקו השלוף והטעון, ומיד לאחר מכן הניף את נשקו כלפי מעלה וירה כ-9 יריות באוויר בעודו צועד על הכביש. באותה עת פינו אחרים את בנו הפצוע מהמסעדה, והעלו אותו למכונית שאיתה הגיע העורר למקום. לאחר מכן נכנס העורר למכוניתו ונסע עם בנו לקבלת טיפול רפואי.

2. בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המשיבה בקשה למעצר עד תום ההליכים המשפטיים לפי סעיף 21 לחוק המעצרים. היא טענה כי קיימות ראיות לכאורה הקושרות את העורר למיוחס לו בכתב האישום, וכי קיימת עילת מעצר לפי סעיפים 21(א)(1)(ג)(2) ו-21(א)(1)(ב) לחוק המעצרים (להלן: עילת המסוכנות), בהתבסס על העובדה שלעורר יוחסה עבירה של נשיאה והובלת נשק; על העובדה שהנשק והתחמושת ששימשו את העורר לביצוע העבירות המיוחסות לא נתפסו; וכן על העובדה שיש לעורר הרשעות קודמות.

בית משפט קמא קיבל את בקשת המשיבה למעצר עד תום ההליכים המשפטיים. הוא קבע כי ישנן ראיות לכאורה הקושרות את העורר למיוחס לו בכתב האישום. עוד נקבע כי קיימות עילות מעצר, וזאת הן לאור עברו הפלילי של העורר; הן מאחר שהנשק טרם נתפס על ידי המשטרה; והן לאור העובדה שקיים סכסוך פעיל ברקע למעשיו של העורר. כל אלה, כך נקבע, מעידים על חשש ממשי לכך שהעורר יבצע בעתיד עבירות המסכנות חיי אדם, ומשכך קיימת עילת מעצר של מסוכנות. לאור כל אלה הורה בית משפט קמא על מעצרו של העורר עד תום ההליכים, בלא להפנות אותו לקבלת תסקיר של שירות המבחן.

טענות הצדדים בערר

3. אף שהעורר השיג בערר שהגיש על קיומן של ראיות לכאורה - הוא חזר בו במהלך הדיון מהתנגדותו, והסכים - לצורך הדיון בערר - לכך שישנן ראיות לכאורה הקושרות אותו למיוחס לו.

העורר התמקד בטענה לפיה בית משפט קמא הורה על מעצרו עד תום ההליכים מבלי לבחון כלל חלופת מעצר, וכי היה עליו למצער להעביר את עניינו לקבלת תסקיר משירות המבחן. במסגרת זאת מפנה העורר את בית משפט זה לנסיבותיו המיוחדות של המקרה - אירוע הדקירה שאירע לבנו במסעדה והעובדה שמעשיו של העורר נעשו בתגובה לאירוע טרגי זה ולא באופן יזום - המצדיקות לטענתו בחינת חלופת מעצר.

העורר אף ציין כי יש להביא בחשבון, בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון, את העובדה שהנשק הוחזק על ידיו לצורכי הגנה עצמית שלו ושל בני משפחתו, וכי נעשה בו שימוש כדי "להדוף פני רעה". הוא אף הפנה להחלטות שונות שניתנו על ידי בית משפט זה בהן הורה בית המשפט על קבלת תסקיר מעצר בנסיבות חמורות יותר מהנסיבות דנן. עוד הוא הוסיף כי הרוחות ביחס לאירוע נושא הירי נרגעו זה מכבר, ובנו של העורר שנפצע בזמנו - החלים ואף הגיע לבית המשפט.

4. המשיבה טענה בדיון כי דין הערר להידחות. היא הדגישה את החומרה הרבה הכרוכה במעשיו של העורר, כמו גם את העובדה שהוא מסר מלכתחילה גרסה שכפרה בנוכחותו במקום בו בוצע הירי; בהמשך שונתה גרסתו והוא טען כי לא ביצע ירי או כי לא ביצע ירי מנשק חם; ובנוסף טען כי אף בהנחה שהוא אכן ביצע את הירי - יש להתחשב בנסיבות המיוחדות בהן הוא בוצע, לאחר שבנו הותקף ונפצע. לגישת המשיבה, יש לתת משקל לשקר של המשיב בנקודה משמעותית - בהקשר של האפשרות לתת בו אמון ולהורות על שחרורו בתנאים. המשיבה אף הפנתה להודעתו של אחד העדים, לפיה העורר העלה סרטון של אירוע הירי לסטטוס ה-WhatsApp שלו, דבר המעיד על תפיסתו את האירוע כמקור לגאווה וכן על היעדר פחד מהפצת הסרטון. עוד צוין כי הנשק ממנו בוצע הירי לא נתפס, וכי מדובר בסכסוך שעודנו קיים.

המשיבה אף ציינה את עברו הפלילי המכביד של העורר - הכולל חמש הרשעות קודמות ומאסרים קודמים. בכלל זה הורשע העורר בעבירה של רכישה והחזקת נשק שלא כדין בשנת 2016, ובשנת 2022 - בעבירה של הפרת הוראה חוקית והפרעה לשוטר במילוי תפקידו. כל אלה מעידים לשיטתה על כך שהעורר אינו מכבד את החוק ושלא ניתן לתת בו אמון.

דיון והכרעה

5. לאחר שעיינתי בטענות הכתובות ושמעתי את הטיעון בעל פה, הגעתי לכלל מסקנה לפיה דין הערר להידחות. לאחר שהעורר חזר בו מטענותיו ביחס לקיומן של ראיות לכאורה הקושרות אותו למיוחס לו בכתב האישום, ומאחר שהמעשים המיוחסים לעורר מבססים עילת מסוכנות (ירי מנשק חם בעיבורה של עיר) - יש לבחון את טענתו העיקרית לפיה היה על בית משפט קמא לבחון חלופה למעצר מאחורי סורג ובריח, ולשם כך - להעביר את עניינו לקבלת תסקיר של שירות המבחן בטרם קבלת החלטה אודות מעצרו עד תום ההליכים.

אכן, סעיף 21(ב)(1) לחוק המעצרים קובע כי בית המשפט לא יורה על מעצר אלא כאשר לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור שפגיעתם בחירותו של הנאשם פחותה. החובה לבחון את האפשרות לשחרור לחלופת מעצר (או מעצר בפיקוח אלקטרוני), קיימת אפוא בכל מקרה, גם כאשר קמה עילת מעצר וישנן ראיות לכאורה (ראו מיני רבים: בש"פ 6022/23 מדינת ישראל נ' יצחק, פסקה 10 (10.8.2023)). גם במקרה כזה על בית המשפט לבחון האם שחרור בתנאים כאלה או אחרים עשוי להפיג את החששות שבשלהם מוצדק מעצרו של הנאשם.

בבחינה זו על בית המשפט להביא בחשבון בין היתר את עוצמת החשש שהמעצר נועד להפיג. כך למשל, ביחס לעילת המסוכנות, ככל שהמסוכנות הלכאורית הנשקפת מהנאשם לאור המעשים המיוחסים לו היא רבה יותר - כך יידרשו נסיבות חריגות יותר כדי להצדיק הימנעות ממעצר ובחירה בחלופה שאינה מאחורי סורג ובריח.

6. יחד עם זאת, וחרף החובה לבחון חלופת מעצר, אין פירוש הדבר כי בית המשפט חייב להפנות כל נאשם בכל מקרה לקבלת תסקיר של שירות מבחן, ולנאשם אין זכות קנויה כי בית המשפט יעשה כן. אם בית המשפט בחן את נסיבות המקרה שלפניו ומצא כי אין כל חלופת מעצר שתאיין את עילת המעצר בעניינו של הנאשם, אין טעם להזמין תסקיר בעניינו (בש"פ 27/15 יונס נ' מדינת ישראל, פסקאות 9-6 (15.1.2015); בש"פ 5990/23 אבו אלשייך נ' מדינת ישראל, פסקה 9 (10.8.2023)).

לכן, יש לבחון האם במקרה הנוכחי יש להתערב במסקנה הנובעת מהחלטתו של בית משפט קמא לפיה אף חלופת מעצר לא תסכון, ואין לכן טעם בקבלת תסקיר של שירות המבחן. אני סבורה כי אין להתערב במסקנה האמורה. ראשית, יש לציין את העובדה שמדובר בעורר אשר החזיק באקדח, ואף עשה בו שימוש - תוך ירי של 9 יריות בעיבורה של עיר, בסמוך למסעדה. אף שהירי היה באוויר ולא גרם בפועל לנזק - אין ספק כי ירי כזה מסכן מאוד את העוברים ושבים. מדובר אפוא בעילת מסוכנות שאיננה ברף הנמוך, שכדי להתגבר עליה נדרשות נסיבות חריגות.

עוד יש לזקוף לחובת העורר את עברו הפלילי - המכביד על בית המשפט לתת בו את האמון הנדרש; ואת העובדה שהוא מסר גרסה - שחזר בו ממנה בהמשך - ביחס לעצם נוכחותו במקום בעת הירי. אף לעובדה זו יש משקל ביכולת של בית המשפט לתת בו אמון. משקלן המצטבר על כלל הנסיבות הללו מכביד מאוד על העורר, ועל האפשרות לתת בו את האמון הנדרש לצורך המרת מעצרו מאחורי סורג ובריח בשחרור או במעצר בתנאים של פיקוח אלקטרוני. זאת גם אילו היה מוגש בעניינו תסקיר חיובי של שירות המבחן.

7. הטעם העיקרי בשלו טוען העורר כי היה מקום להעביר את עניינו לקבלת תסקיר של שירות המבחן חרף כלל האמור לעיל, הוא העובדה שהוא פעל כפי שפעל לאחר שבנו נפצע וכי זו נסיבה מקלה. אף אם אלה הם פני הדברים - יש להביא בחשבון מנגד גם את העובדה כי העורר פעל כפי שפעל במסגרת הסכסוך במסגרתו נפצע בנו - עובדה המקימה חשש מפני הישנות מעשים דומים. עניין זה מכביד דווקא על העורר, ומוסיף לחששות מפני מתן אמון בו - הנדרש לצורך שחרורו לחלופת מעצר. משכך, אינני סבורה כי העורר הוכיח קיומן של נסיבות חריגות שמאפשרות הימנעות ממעצרו מאחורי סורג ובריח. מכלול הנסיבות מצדיק את המסקנה לפיה לא היה צורך בהפניית עניינו של העורר לקבלת תסקיר של שירות המבחן.

8. לאור כל אלה אני סבורה כי דין הערר להידחות. מובן כי ההחלטה הנוכחית ניתנת נכון למצב הדברים בעת הזאת - שעשוי להשתנות, הן נוכח חלוף הזמן והן ככל שהמצב הראייתי ישתנה, וזכויותיו של העורר בהקשר זה - שמורות.

9. סוף דבר - הערר נדחה.

ניתנה היום, כ"ב אלול תשפ"ה (15 ספטמבר 2025).