עמ"ת 11013-01-26

1.  בפני ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 28.12.2025 (מ"ת 41317-08-25, השופט מ' אבן חן). בית המשפט המחוזי הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

2.  ביום 15.8.2025 הוגש נגד העורר כתב אישום לבית המשפט המחוזי (תפ"ח 41273-08-25) בגין אירוע של קטטה שהתרחש ביום 23.6.2025. לפי כתב האישום, העורר היכה אדם ובעט בראשו בעת שהיה שרוע על הקרקע. האדם שנחבל בראשו כמתואר לעיל מת בהמשכו של אותו יום (להלן: המנוח). בהמשך לכך, לפי הנטען, העורר פעל להכשיל את ההליך השיפוטי, ובכלל זאת פעל להעלים את המכשיר הנייד שלו, ואף במהלך חקירתו קילל את אחד מחוקרי המשטרה. בגין מעשים אלו יוחסו לעורר העבירות הבאות: חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), תקיפה סתם לפי סעיף 379 לחוק זה, שיבוש מהלכי משפט לפי סעיף 244 לאותו החוק, והעלבת עובד ציבור לפי סעיף 288 גם כן לחוק זה. ביום 16.10.2025, נעתר בית המשפט המחוזי לבקשת המדינה לתיקון כתב האישום, וזאת נוכח חוות דעת סופית שהוגשה מטעם המכון לרפואה משפטית ביחס לסיבת המוות של המנוח. במסגרת זאת, הומרה עבירת החבלה בכוונה מחמירה שיוחסה לעורר לעבירה של רצח באדישות לפי סעיף 300(א) לחוק העונשין, תוך הותרת יתר העבירות שיוחסו לו על כנן (להלן: כתב האישום המתוקן).

3.  העורר נעצר ביום 14.7.2025 ומעצרו הוארך מעת לעת. בד בבד עם הגשת כתב האישום המקורי, הוגשה בקשה למעצרו עד תום ההליכים, ובו ביום הוארך מעצרו בהסכמה עד למתן החלטה אחרת (השופט הבכיר י' שפסר). בהמשך, בצדה של הבקשה לתיקון כתב האישום הוגשה ביום 30.9.2025 גם בקשה מתוקנת למעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו. המדינה טענה כי יש בידיה ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לעורר בכתב האישום המתוקן, ובכלל זה תיעוד ממצלמות אבטחה, הודאותיו של העורר בחקירות וחוות הדעת הסופית מטעם המכון לרפואה משפטית בדבר סיבת מות המנוח. עוד טענה המדינה כי קמות בעניינו של העורר עילת מעצר של מסוכנות מכוח סעיפים 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים) וכן חזקת מסוכנות לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(4) לאותו חוק, נוכח העובדה שהעבירות בוצעו באכזריות רבה. כמו כן, נטען כי בעניינו של העורר קמה גם עילת מעצר מכוח סעיף 21(א)(1)(א) לחוק המעצרים, בשים לב לכך שיוחסה לו עבירה של שיבוש מהלכי משפט.

4.  ביום 12.11.2025 התקיים דיון בבית המשפט המחוזי בבקשת מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו. במהלך הדיון בא-כוח העורר הסכים לקיומן של ראיות לכאורה וביקש להפנות את העורר לשירות המבחן לצורך עריכת תסקיר ובחינת חלופת מעצר. בו ביום, בית המשפט המחוזי ציין כי חומרת העבירות שיוחסו לעורר מעלות ספק בדבר האפשרות להעברתו לחלופת מעצר. לצד זאת, בית המשפט המחוזי הורה על עריכת תסקיר מעצר בעניינו של העורר (השופט אבן חן).

5.  ביום 18.12.2025 הוגש התסקיר האמור מטעם שירות המבחן. התסקיר בחן את עברו הפלילי של העורר, הכולל בין היתר עבירות אלימות וסמים שהתיישנו, וכן התייחס לכך שבעבר כבר טופל בקהילת "מלכישוע" אם כי בהמשך ניתק עמה קשר. שירות המבחן ציין כי העורר מתמודד לאורך שנים עם בעיית התמכרות כרונית לסמים וכי גם עובר למעצרו "ניהל אורח חיים התמכרותי". כן צוין כי בפגישות של שירות המבחן עם העורר ניכרו דפוסיו התוקפניים. על כן, נקבע כי בתסקיר שקיים סיכון ברמה בינונית להישנות התנהגות אלימה חמורה מצדו של העורר. עם זאת, צוין כי גורמי הטיפול בבית המעצר שבעי רצון מתפקודו של העורר וכי זה משתף פעולה באופן מלא במסגרת תכנית טיפולית ייעודית למכורים. שירות המבחן בחן את האפשרות לשחרר את העורר לקהילת מלכישוע בפיקוח אחותו, בציינו כי האחות המפקחת מחזיקה בעמדות חיוביות כלפי החוק ומבינה את הנדרש ממנה במסגרת תפקיד הפיקוח. בסיכומו של דבר, שירות המבחן המליץ להפנות את העורר לריאיון בקהילת מלכישוע שלאחריו יוגש תסקיר משלים.

6.  ביום 28.12.2025 התקיים דיון בבית המשפט המחוזי על רקע תסקיר המעצר שהוגש ובו נשמעו טענות הצדדים. בא-כוח העורר ביקש מבית המשפט לאמץ את המלצתו של שירות המבחן ולאפשר לו להתראיין לקהילת מלכישוע. הוא טען בהקשר זה כי תסקיר המעצר הוא חיובי וכי העורר מצוי בשלב זה במסגרת טיפולית בבית המעצר במשך כשישה חודשים. מנגד, המדינה טענה כי אין לומר שהתסקיר הוא חיובי, ואף העלתה שקיים בעניינו של העורר חשש לשיבוש מהלכי משפט. המדינה הטעימה עוד כי העורר נשר בעבר ממסגרות טיפוליות, ובהן קהילת מלכישוע. המדינה הוסיפה וטענה כי אחותו של העורר לא הצליחה לשמש עבורו כדמות סמכותית וכי היא אינה יכולה לאיין את המסוכנות הנשקפת ממנו.

7.  בסופו של הדיון, בית המשפט המחוזי הורה בהחלטה הנזכרת בפתח הדברים על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. בית המשפט המחוזי קבע כי המעשים המיוחסים לעורר בכתב האישום ודפוסיו התוקפניים, כפי שעולים מתסקיר המעצר, מצביעים על מסוכנות ברורה מצדו. הוטעם לעניין זה כי העורר היכה את חברו המנוח למוות "על רקע ויכוח סתמי", והציג דפוסים תוקפניים הן כלפי גורמי הטיפול בקהילת מלכישוע, עת שהה שם, והן כלפי נציגי שירות המבחן במהלך עריכת התסקיר. בית המשפט המחוזי הוסיף וציין כי קיים יסוד סביר לחשש כי העורר ישבש מהלכי משפט, בשים לב בין היתר לכך שהוא הואשם בעבירה זו. לנוכח האמור, ובשים לב לעברו הפלילי של העורר, בית המשפט המחוזי קבע כי בשלב זה אין מקום להעביר לחלופת מעצר את העורר מהמעצר שבו הוא נתון מאחורי סורג ובריח.

8.  הערר שבפני נסב על החלטתו של בית המשפט המחוזי. בערר הועלו טענות כנגד ייחוסה של עילת המעצר של שיבוש מהלכי משפט, בהתחשב בטיב הראיות בתיק, לרבות תיעוד במצלמות, ובכך שהעורר התייצב מיוזמתו בתחנת המשטרה ושיתף פעולה באופן מלא בחקירותיו. עוד צוין בערר כי בית המשפט המחוזי התעלם "מהמורכבות הראייתית" הקיימת בכל הנוגע לקשר הסיבתי בין מעשה התקיפה לבין מותו של המנוח. עוד נטען כי העורר מצוי בהליך טיפולי משמעותי בבית המעצר אותו הוא עובר בהצלחה רבה. ביחס לחלופת המעצר שהוצעה, נטען כי מיצויו של הליך הקבלה לקהילת מלכישוע יצמצם את מסוכנותו של העורר וישיג את תכלית המעצר בעניינו.

9. הדיון בערר התקיים בפני ביום 8.1.2026. בא-כוחו של העורר התמקד בכך שהעורר כבר בחר בעבר להשתתף בתהליך טיפולי ממושך, ללא קשר להליך משפטי, וציין כי הלכה למעשה השלים את ההליך, גם אם לא סיים אותו באופן פורמאלי. בא-כוחו של העורר חזר והפנה להליך הטיפולי שהוא עובר בבית המעצר. עוד נטען כי עיקר הראיות נגד העורר, כדוגמת חוות הדעת של המכון לרפואה משפטית (בכל הנוגע לקשר הסיבתי) אינן כאלה שהעורר יכול לשבש. מנגד, בא-כוח המדינה טען כי דין הערר להידחות. בא-כוח המדינה הדגיש את המסוכנות הברורה העולה מן העורר, כמו גם את העובדה שלא התמיד בטיפול בהתמכרותו, כך ששלב המעצר אינו השלב המתאים לכך.

10. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, ולא בלי התלבטות, הגעתי לכלל דעה כי דין הערר להידחות. אכן, בשים לב לרקע של העורר, מוטב יהיה שימשיך בכיוון הטיפולי שבו החל וניכר, מן הדברים שהוצגו בפני, שהוא אף מתקדם בהליך בהצלחה. לצד זאת, אין מנוס מהקביעה כי המסוכנות העולה מן העורר במקרה זה היא ברורה. קביעה זו אף גולמה בתסקיר המעצר, שלא העריך את המסוכנות הנשקפת מן העורר כנמוכה, וניכר שגם היבט זה עמד נגד עיניו של בית המשפט המחוזי עת הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. כמו כן, ראיתי ליתן משקל אף לעובדה שהעורר החל בעבר הליכי טיפול שונים מחוץ למעצר שלא עלה בידו לסיימם, ודומה שבעת הזו מוטב שיוסיף לעבור טיפול מאחורי סורג ובריח. בשולי הדברים אוסיף כי משניתנה הסכמה לקיומן של ראיות לכאורה אינני נדרשת לכל טענה בעניין זה.

11. סוף דבר: הערר נדחה.

ניתנה היום, כ"ג טבת תשפ"ו (12 ינואר 2026).