ערר על החלטת בית משפט לתעבורה בפתח תקווה (השופטת ש' שפר) מיום 23.6.2024 שניתנה במ"ת 5648-04-24, במסגרתה סורבה בקשת העורר לפתיחת "חלון התאווררות" במעצר בפיקוח אלקטרוני בו הוא נתון.

לטענת העורר, החלון דרוש על מנת שיתאפשר לו "לגבות חובות מאנשים איתם עבד, דבר שיאפשר לו "לעמוד על הרגליים" מבחינה כלכלית"; אין מדובר ב"אחרון העבריינים" כי אם בנאשם המואשם בביצוע עבירה של נהיגה בזמן פסילה בלבד; ההחלטה אינה פרופורציונלית; לא יתאפשר לעורר לקזז בהמשך את ימי המעצר בפקא"ל מהעונש שייגזר עליו ככל שיורשע; "בתיק העיקרי התגלו כשלים וכרסומים".

לאחר שנתתי דעתי לטיעוני העורר ולהחלטת בית משפט קמא, מצאתי לדחות את הבקשה, ללא צורך בתגובת המשיבה וללא צורך בקיום דיון.

בית משפט קמא נימק החלטתו (שניתנה בפתקית) בכך שהעורר נתון במעצר בפקא"ל, ולא עלה בידו להציג נימוק המצדיק פתיחת חלון, בפרט בשעה שמדובר בבקשה ה-13 לפתיחת חלון שהתבקשה בתקופה הקצרה בה הוא נתון במעצר בפקא"ל (החל מיום 21.4.2024). עוד ציין בית משפט קמא כי על העורר להפנים את עובדת מעצרו בפקא"ל.

סעיף 22ד(1)(ג)(2) לחוק המעצרים מגדיר את התכליות בגינן רשאי עציר בפיקוח אלקטרוני לצאת ממקום המעצר ל"חלונות פיקוח":

"חלון פיקוח יכול שיהיה לשם קבלת טיפול רפואי, טיפול נפשי או טיפול אחר הדרוש למפוקח, פגישה עם קצין מבחן בהתאם להמלצת שירות המבחן, ולגבי מפוקח שהוא קטין - גם לשם לימודים בבית ספר, ויכול שיהיה לתכלית אחרת שהומלצה בתסקיר המעצר, או לתכלית חשובה אחרת, מטעמים שיירשמו."

הנה כי כן, יציאה ממעצר בפקא"ל לצורך "גביית חובות", אינה מנויה על התכליות המפורטות בסעיף. בפרט יפים הדברים כאשר ניתן לדרוש את הכסף גם באמצעות הטלפון או באמצעות גורם שלישי. הדברים מקבלים משנה תוקף שעה שהעורר מרבה להגיש בקשות לפתיחת חלונות אוורור לצרכים שונים, באופן הגובל לכאורה בניצול לרעה של הליכי המשפט [ראו והשוו: בש"פ 179/22 קובי נ' מדינת ישראל, פסקה 23 (23.1.2022)]. וכפי שציין בית משפט קמא בהחלטתו, הרושם המתקבל הוא שהעורר אינו מפנים את עובדת היותו עצור, גם אם המעצר אינו מתבצע בין כתלי בית המעצר.

בקליפת אגוז אציין שטענות העורר בקשר לכשלים או קשיים ראיתיים אינם נוגעים לבקשה מושא הערר, ומכל מקום מדובר באמירה כללית ולא מנומקת.

לנוכח כל האמור, הערר נדחה.

המזכירות תודיע לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, י"ח סיוון תשפ"ד, 24 יוני 2024, בהעדר הצדדים.